התפקידים האהובים של פיליפ סימור הופמן

"מה?!?" זה מה שנפלט לי באופן אינסטינקטיבי כששמעתי תוך כדי נסיעה ברדיו על מותו של פיליפ סימור הופמן. לא ידעתי על בעיות הסמים שלו, כתבות על חייהם הפרטיים של שחקני הוליווד והרכילויות מעולם לא עניינו אותי ולכן הופתעתי לגלות שהוא נמצא מת בדירתו עם מחט נעוצה בזרועו. בכל אופן, למרות שלסימור הופמן היו בעיות סמים, מותו בכל זאת היה מפתיע. מאז מותו של הית' לדג'ר, לא היה שחקן שמותו זעזע כך רבים ברחבי העולם. בלי לפגוע בכבודם של שחקנים כמו ג'יימס גנדולפיני, מייקל קלארק דאנקן או פול ווקר שהלכו לעולמם בתקופה האחרונה, מותו של סימור הופמן נחשב להרבה יותר כואב לרבים משום שהוא נחשב בעשר השנים האחרונות לאחד השחקנים הגדולים בדורנו.

[*]

כשהית' לדגר מת, זה קרה רגע לפני תפקיד חייו כג'וקר "באביר האפל". חלק מהעצב על מותו נבע מתחושת הפספוס האיומה שהייתה שוות ערך למותו של מטפס הרים רגע לפני שהוא מגיע לפסגת האוורסט. זה פספוס גדול לא רק לשחקן עצמו, אלא בעיקר לנו כקהל שלא יזכה לראות אותו בעוד תפקידים גדולים. מותו של סימור הופמן התרחש 9 שנים לאחר תפקיד חייו כטרומן קפוטה, עליו כמו הית' לדג'ר, גם הוא זכה באוסקר. לא כל שחקן זוכה לקבל אוסקר על תפקיד חייו. בעוד שאצל לדג'ר האוסקר היה למעשה על תפקיד מותו, אצל סימור הופמן הוא היה חותמת גומי רשמית שהפכה אותו לאחד השחקנים הגדולים כיום.

[*]

למרות שסימור הופמן מופיע בקולנוע מאז שנות ה 90, בשני העשורים הראשונים לקריירה שלו הוא היה אחד מאותם השחקנים שלא משכו יותר מידי תשומת לב ולא זכו להערכה כמו שחקים גדולים אחרים. הוא היה אחד מאותם השחקנים שרק אחרי שהפכו למוערכים, פתאום בצפייה חוזרת אנשים שמו לב כשהם שיחקו בסרט זה או אחר. גם בסרטים גדולים, בהם הוא קיבל תפקידים קטנים, הוא לא הצליח להיכנס לתודעה כשחקן ענק, או להיות שחקן שהשם שלו מוכר כרטיסים.

הינה כמה סצנות מסרטים מוערכים בהם סימור הופמן שיחק, אולם הם לא היו אלו שהפכו אותו לשחקן מוערך:

ברנד / ביג לבובסקי

הסרט "ביג לבובסקי" בעצמו היה סרט שנכשל בקופות כשהוא יצא ורק לאחר זמן מה הפך לסרט קאלט מוערך. לסימור הופמן היה בו תפקיד קטן. רק בדיעבד אפשר להעריך את התפקיד הזה של הטיפוס המלוקק והצחקן. זאת לא הייתה סצנה שנחשבת לאחת מסצנות הפולחן בסרט, אולם כעת היא מקבלת משמעות גדולה יותר.

מיץ' / פאץ' אדמס

ב"פאץ' אדמס" הוא היה ההפך מהליצן הרפואי אותו גילם רובין ויליאמס. בסרט הזה סימור הופמן היה השמוק, הטיפוס שייצג את המערכת ואת הגישה המיושנת והמקובעת כלפי הרפואה.

פיל פרמה / מגנוליה

התפקיד ב"מגנוליה" היה אמור לתת לו פוש גדול לקריירה, לדעתי בעיקר בזכות הסצנה בה הוא מתייחס למצב אליו נקלע כאל סרט. אבל גם אחרי הסרט הזה הוא המשיך להיות עוד שחקן מוכשר אחד מיני רבים אבל לא "מהגדולים בדורו".

פרדי לאונדס / דרקון אדום

היה עוד מימד שלא ניתן להתעלם ממנו בדיעבד בהצלחתו של סימור הופמן, כמו טום הנקס או קווין ספייסי היה השחקן בעל המראה שיכול להיות השכן בבניין או המוכר במכולת. הוא היה ההוכחה שעם כשרון משחק גדול, סבלנות, ואותנטיות אפשר להפוך לכוכב הוליוודי גדול ושלא הכל תלוי במראה. לסימור הופמן לא הייתה כל בעיה להציג את הגוף החיוור והשמנמן שלו בקולנוע. לדעתי אחד התפקידים הכי גדולים שלו, וגם הסרט בו שמתי אליו לב בפעם הראשונה, היה פרדי לאונדס, כתב צהובון ב - "דרקון אדום". בסצנה המזעזעת ביותר בסרט, הוא נחטף ע"י רוצח ומודבק לכיסא גלגלים. הוא מתחנף, מתחנן לחייו אך אינו זוכה ברחמים. הרוצח הסדרתי נושך את לשונו של פרדי, יורק אותה החוצה ולאחר מכן שורף אותו ומשליך אותו עם כיסא הגלגלים לרחוב.

סנדי לייל / ואז הגיע פולי

לסימור הופמן היו כמה בחירות מוזרות בקריירה כמו "משימה בלתי אפשרית 3". גם ההשתתפות שלו ב"ואז הגיע פולי" הייתה די משונה אך בסופו של דבר הדמות שלו הייתה הדמות הכי מעניינת בקומדיה הרומנטית של בן סטילר ובמיוחד הסצינה חסרת המודעות עצמית בה הוא משחק כדורסל.

טרומן קפוטה / טרומן קפוטה

ואז, ב 2005, הגיע התפקיד ששינה את חייו. התפקיד שהעלה אותו מהליגה של השחקנים הטובים לליגה של השחקנים הטובים ביותר בדורנו. כטרומן קפוטה הוא נתן תצוגת משחק שהיה רשום עליה אוסקר. זו הייתה הדמות הכי קיצונית שלו בקולנוע. תפקיד שמעט מאוד שחקנים היו יכולים לעשות בצורה משכנעת.

בהמשך הקריירה, סרטים כמו "לפני שהשטן ידע", "ספק" ו"המאסטר" עזרו לבסס את מעמדו של סימור הופמן. לפני שהלך לעולמו, הספיק להצטלם ל 2 סרטי "משחקי הרעב" (ההפקה כנראה תצטרך לוותר על התפקיד שלו או למצוא לו מחליף בפרק האחרון של הסדרה) ול ""God's Pocket ו "A Most Wanted Man", סרטים העתידים לצאת במהלך 2014.

באופן טבעי, לאחר מותו, כבר אי אפשר יהיה להסתכל באותו האופן על סרטים בהן השתתף פיליפ סימור הופמן. התפקידים הקטנים שלו הופכים פתאום לגדולים וכישרון המשחק שלו הופך להרבה יותר מוערך מכפי שהיה עד היום. כי זהו טבע האדם: לאחר שדמות תרבות חדלה מלהתקיים - היעלמותה מעצימה לא רק אותה אלא כל מה שהיא נטלה בו חלק. חומר למחשבה להיום.