Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: בין 300 לעלייתה של האימפריה

לאחר 8 שנים אפשר לומר בביטחון מלא ש "300" הוא סרט קאלט. ולא, אני לא מתכוון לקאלט איכותי כמו "ביג לבובסקי" אלא סרט טראש קאלט. "300" התבסס על הרומן הגרפי של פרנק מילר ובוים ע"י זאק סניידר (אותו סניידר שהרס את המותג סופרמן ב"איש הפלדה"). הסרט עסק במלך ליאוניידיס ו 300 לוחמיו שיצאו למלחמה חסרת סיכוי מול זרקסס (אחשוורוש). הדגש בסרט היה על הוויזואליות כדי לשמור נאמנות לז'אנר הקומיקס. התוצאה הייתה אחד מהסרטים הכי מרהיבים שנעשו אי פעם בקולנוע. מצד שני "300" היה גם אחד הסרטים עם הבימוי והתסריט הכי גרועים בעשור הקודם.

[*]

"300" היה בעיקר סרט פלצני. זה התחיל עם Voice Over מוגזם והמשיך ב Over Acting של ג'רארד באטלר כליאוניידיס שנראה כמו ג'ורג' קלוני עם בעיית שליטה בכעסים. הסרט היה שטוח יותר מקוביות הבטן המוגזמות של הדמויות. הסרט הושפע גם מ"מטריקס" ומטכנולוגיות הצילום "זמן קליע" שהאחים וואשובסקי היו הראשונים להשתמש בו. אומנם לא בדיוק השתמשו בסרט ב"זמן קליע" אלא יותר בסלואו מושן, אבל זה הפך לא מעט סצנות למעיקות ומוגזמות. הסרט נקטל ע"י מבקרי קולנוע ו"זכה" בפרודיה "פגוש את הספרטנים"

את כס הבמאי זק סניידר פינה הפעם לנועם מורו (ישראלי לשעבר). "300 - עליית האימפריה", הוא לא המשך וגם לא סרט שמקדים את הראשון. הוא אחד מאותם הפורמטים הנדירים - סרט שעלילתו מתרחשת במקביל לעלילת קודמו. זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה; "המסור 4" למשל התרחש במקביל ל’מסור 3".

[*]

ב"עליית האימפריה" הוסבר כיצד זרקסס הפך למלך אל, אך הוא התמקד ברובו במאבק בין צבאו בהנהגת ארטמיסיה (אווה גרין) מול תמיסטקליס (סאליבן סטפלטון) מנהיג הצבא האתונאי. בזמן שזרקסס ניהל את הקרב מול ליאוניידיס, ארטמסייה ניהלו את הקרב מול תמיסטקליס.

"עליית האימפריה" הושפע גם הוא ממטריקס, השימוש בהילוך איטי היה אפילו מוגזם בו עוד יותר. הקלישאה "לחיות את הרגע" היא אומנם נכונה, אבל נועם מורו הלך איתה רחוק מידי ובמקרים רבים הגזים ותקע את הצופים ברגעים בלתי נגמרים של הילוך איטי. זה הרגיש כמעט כאילו מדובר בליגת העל בכדורגל. הדגש על הוויזואליות ניתן גם ב"עליית האימפריה" אבל הפעם זה היה על התלת מימד, וזה כמובן בא לידיי ביטוי בתסריט. סצנות רבות בו נעשו מתוך מחשבה עד כמה זה יראה טוב בתלת מימד ולא עד כמה זה באמת חיוני לתסריט.

[*]

"כל הקרבות בסרט התרחשו בזירה הימית ובדומה לראשון גם הפעם אין דרך אחרת מאשר להתייחס אליו כאל סרט ראווה רדוד וחסר משמעות (תכינו את עצמכם ל"פגוש את האתונאים"). מצד אחד הפעם היה חוש הומור בסרט (בניגוד לרצינות התהומית של קודמו) ורמת הפלצנות ירדה לפחות ב 70%. מצד שני היו בו גם כמה סצנות יותר מגוחכות מאשר בראשון. מבלי לספיילר, המפגש הראשון בין תמיסטקליס לארטמסיה הוא אחד מסצנות המשא ומתן הכי כושלות וחסרון הגיון שנראו בקולנוע.

[*]

אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל הדמות של תמיסטקליס גרמה לי להתגעגע לדמות הצורחת והמעצבנת של ליאוניידיס. סטפלטון, כתמיסטקליס, מדקלם בסרט את נאומי המוטיבציה הכי אימפוטנטיים שנראו על מסך הקולנוע. כמו הדמות של סופרמן ב"איש הפלדה", גם לו יש כריזמה של פומפה. מ Over Acting בסרט הראשון, נעשה מעבר חד למשחק אנמי וגרוע.

מי שמצילים את הסרט הם אווה גרין; ארטמיסיה דמותה היא עליית מדרגה בגילום דמויות נשיות חזקות בקולנוע, ורודריגו סנטורו כזרקסס, שמקבל מעט מידי דקות משחק כאילו היה גל מקל בדאלאס (טוב נו, הוא היה עסוק בלהילחם בליאוניידיס באותו זמן).

כאמור "עליית האימפריה" הוא סרט ראווה בתלת מימד שמוסיף המון לחווייה הוויזואלית אבל פוגע אנושות בתסריט הסרט מתאים למי שרוצה בעיקר לראות ופחות לחשוב.