אם יש משהו שאפשר להעריך בחידוש הקולנועי הטראשי ל"סטריט פייטר" (Street Fighter) בבימויו של קיטאו סאקורי, זו המחויבות הוויזואלית הבלתי מתפשרת שלו לאסתטיקה הניאונית, הבוהקת והאייטיזית של משחקי הארקייד. הדקות הראשונות של הסרט עוד עשויות להטעות: הלוק הנוצץ, הצבעוניות הזרחנית והעיצוב המוגזם מעניקים תחושה נוסטלגית מתוקה של ביקור בהיכל משחקים ישן. אך ככל שהדקות נוקפות, מתברר שהמעטפת המרהיבה הזו היא לא יותר מהסוואה זולה. מאחורי הניאון המנצנץ אין שום דבר מלבד חלל ריק ונטול נשמה. "סטריט פייטר" הוא מוצר מזויף, פלסטי והמוני המתרחש בעולם נטול אמינות שמאכלסות אותו דמויות, או יותר נכון, קריקטורות חד ממדיות.קו העלילה הרופף של הסרט עוקב אחר שני לוחמי הרחוב האגדיים, ריו וקן. בעבר הם היו החברים הכי טובים ובעקבות אירוע טרגי דרכיהם נפרדו. כאשר איל הפשע האכזרי מ. בייסון רוקח מזימה גלובלית במהלך טורניר בין-לאומי, השניים נאלצים לשתף פעולה ולחבור לצוות לוחמים מכל קצות העולם כדי להילחם בארגון של בייסון. הסרט נע בין זירות קרב עירוניות, מועדוני קרב סודיים, קרבות בבית כלא וגם מעבדות ניסויים. על הנייר, מדובר בתשתית לסרט קלאסי שעוסק בנקמה, אחוות לוחמים והצלת העולם. אולם בפועל, הנרטיב מתפרק במהירות לאוסף שרירותי של תירוצים קלושים להפגיש המון דמויות מהמשחק בזירות הקרב השונות. העלילה המרכזית על צמד החברים הכי טובים שאמורה להעניק לסרט את הלב והנשמה שלו הולכת לאיבוד בתוך סבך של תתי-עלילות סתמיות שאינן מובילות לשום מקום ואינן מצליחות לייצר עניין או מתח.
פרסומת
הבעיה המרכזית והכואבת ביותר של הסרט טמונה בתסריט המבולבל והלא קוהרנטי. נדמה שהתסריטאים העבירו את זמנם בניסיון לדחוס כמה שיותר אזכורים מקושקשים מעולם המשחק, תוך שהם שוכחים לחלוטין לבנות עלילה בעלת היגיון בסיסי. הדמויות בסרט דומות פחות או יותר למראה הייחודי ולמהלכים המזוהים איתם במשחק הוידאו המקורי, אבל זה לא תורם רבות לפיתוח האופי שלהן. הדמויות כאן חיוורות ורדודות, דקות כמו נייר A4. אין כאן התפתחות דרמטית, ואין שום מערכת יחסים שמרגישה אמיתית או ניזונה מהיגיון אנושי. במקום עלילה סוחפת, הצופה מקבל אוסף של דיאלוגים מביכים, משפטי מחץ שחוקים ומפגשים אקראיים לחלוטין בין הדמויות.מה שאמור היה להציל את המצב הוא האקשן, אך גם גזרה זו נופלת קורבן להחלטות בימוי תמוהות. העריכה של הסרט היסטרית, תזזיתית וקופצנית בקצב בלתי נסבל. במקום לאפשר למצלמה לנשום ולצופים ליהנות מכוריאוגרפיות קרבות מושקעת, העורכים חותכים כל סצנה לעשרות פריימים לשנייה. התוצאה היא סירוס מוחלט של סצנות פעולה שהיו יכולות להיות מצוינות ומרהיבות. במקום לקבל קרבות מרחיבי חזה, אנחנו מקבלים פלאשים מהירים, זווית מצלמה מתחלפת ללא הרף ותחושה כללית של דיסאוריינטציה. העריכה לא מייצרת מתח או קצב, אלא בעיקר בלבול ויזואלי ומעייף. אם תרצו לצפות בסרט קרבות מעולה חפשו את הסרט "הזעם" (The Furious) המעולה של קנג'י טאניגאקי, שבו באמת יש סצנות קרב מרהיבות ומרשימות (באופן טרגי ונפשע, חברת פורום פילם החליטו לא להוציא אותו בבתי הקולנוע בארץ והוא יגיע ישירות למסך הקטן).
גם בגזרה המוזיקלית, הסרט מציג חוסר איזון מקומם. בעוד שחלק מהבחירות המוזיקליות והפסקול האלקטרוני המלווה את הקרבות דווקא מצליחים לפגוע בול וליצור אווירה קצבית ומדויקת, הבחירות הפופולריות פשוט מחריבות את החוויה. השימוש הבלתי נפסק, השחוק והחופר בלהיט המאוס "What's Up?" של להקת "4 Non Blondes"
הוא פשוט בלתי נסבל. השיר מושמע שוב ושוב בסיטואציות שאינן קשורות לכלום, במין ניסיון נואש ומביך לייצר קריצה אירונית. בפועל, בכל פעם שמגיעים הצלילים של השיר הזה, מתעורר בעיקר הרצון לאטום את האוזניים.צוות השחקנים של הסרט מורכב בחלקו הגדול משחקנים לא מקצועיים, מכוכבי האבקות, שנזרקו למים העמוקים ללא גלגל הצלה. הם אומנם מנסים לעשות את המקסימום עם המינימום הקיים בתסריט, אך זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית. צמד הכוכבים הראשיים, נואה סנטינאו ואנדרו קוז'י, הם דווקא בחירה מצוינת על הנייר. שניהם נראים מעולה, נוטפים כריזמה והיה להם הפוטנציאל להפוך לכוכבי קולנוע סוחפים בתוך המותג הזה, חבל רק שהסרט לא מעניק להם שום חומר לעבוד איתו. אפילו ג'ייסון מומואה, שמגיח כאן להופעת אורח חביבה בתפקיד בלאנקה הירוק ומביא איתו מעט הומור עצמי, לא מצליח להציל את הסרט והוא רק קישוט נוצץ בתוך הבלגן.אם יש נקודת אור בודדת ובולטת בכל הבלגן הזה, היא שמורה לקטעי האנימציה היפנית (אנימה) המשולבים לאורך הסרט. קטעים אלו מבוצעים בכישרון רב, בעושר ויזואלי ובכבוד עמוק למקור, ומספקים רגעים קצרים של נחת קולנועית מזוקקת. הצפייה בהם רק מגבירה את התסכול ומציפה את השאלה המתבקשת: למה כל הסרט לא נעשה באותו סגנון אנימציה מרהיב, במקום לנסות ולתרגם את המשחק לסרט לייב-אקשן כושל? הקטעים המונפשים הללו מראים מה היה יכול להיות אילו היו מפקידים את הפרויקט בידיים שבאמת מבינות את המדיום. כמו שני הסרטים הקודמים בסדרת "סטריט פייטר", גם הסרט החדש הוא כישלון חרוץ. מה שהיה יכול להיות חגיגת ארקייד סוערת, כיפית ומלאת אדרנלין, הופך מהר מאוד לבלגן ויזואלי ותסריטאי מתיש שעושה בעיקר כאב ראש. גרוע מכך - למרות כל הרעש, הצבעים, המוזיקה והאקשן הקופצני, הסרט חוטא בחטא החמור ביותר שסרט אקשן יכול לחטוא בו: הוא פשוט משעמם מוות.
סרט גרוע משחק גרוע ,ילדותי
דמויות שטחיות ללא עומק
סצנות קרב לא מרשימות
בתור אחד שגדל על המשחק התאכזבתי
יצאנו באמצע הסרט עקב חוסר עניין
לא מומלץ
נתתי ציון 3 וגם בקושי
ישבתי כל הסרט עם חיוך. כל מה שרציתי התגשם על המסך, הדמויות נראות מעולה, הרבה בדיחות ואווירה קלילה, החזיר אותי לילדות שלי, כיף של סרט. מתאים לכולם גם למי ששיחק סטריט פייטר וגם למי שאוהב סרטי אקשן.
שלח/י
ג'ייסון מומואה
נואה סנטינאו
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות