הסרט אוהב את עליזה יותר משעליזה אוהבת את עצמה

"הסרט הזה הוא מסר לקולנוענים לא לוותר, לא להתייאש ולהאמין ביצירה שלהם ובעצמם", אומר הדוקומנטריסט תומר הימן שסרטו החדש "עליזה", המתאר סדרת פגישות שקיים הימן עם השחקנית והזמרת עליזה רוזן לפני 20 שנה, עולה השבוע בהקרנת בכורה.

סיפורה של הפקת הסרט מעניין לא פחות מהסרט עצמו. הפעם הראשונה שהימן פגש ברוזן הייתה בגיל 16 לאחר שאימו ביקשה ממנו להגיע עימה להצגה לצפות בשחקנית שהיא מעריצה. " לא שמעתי מי זאת בכלל ותוך כדי ההצגה פשוט התפעמתי. היא הדהימה אותי בכח, בעוצמה וביכולת שלה. היה לי מין חלום שהלוואי ויום אחד אפגוש אותה, אבל זו הייתה בעיניי סתם פנטזיה של נער מטופש", הוא מספר.

לאחר שהחל ללמוד קולנוע בבית הספר "קמרה אובסקורה" התבקש הימן לצלם סרט עלילתי קצר והחליט לנסות את מזלו וללהק את רוזן לתפקיד הראשי. להפתעתו היא הסכימה ומאז נוצר קשר הדוק בין היוצר הצעיר לשחקנית המצליחה. רוזן הייתה בשלב בקריירה שלאחר ההצלחה הגדולה. לאחר שהייתה חברה בלהקת התרנגולים עם גברי בנאי וליאור ייני, נחשבה לאחת משחקניות התיאטרון המובילות בשנות ה-70 וה-80, כיכבה בסרטי הקולנוע "לאן נעלם דניאל וקס", אני אוהב אותך רוזה" ו"חימו מלך ירושלים" ואף השתתפה כחברה בתכנית הסאטירה המיתולוגית "ניקוי ראש" פגש הימן את רוזן בתקופה של דעיכת הקריירה שלה. "אני הייתי יוצר צעיר שרק מתחיל לטפס לכיוון ההר והיא כבר ירדה ממנו".

את הקשר ביניהם תיעד הימן במצלמתו במטרה לעשות ממנו סרט דוקומנטרי, אולם הצילומים הסתיימו בפיצוץ. רוזן טענה כי היא חייבת להציב גבול ולא מוכנה לחשוף את עצמה יתר על המידה ונכנסה לויכוח חריף מול המצלמה עם הימן. "זו סצינה קיצונית שהיום בחיים לא הייתי מגיע אליה. היא נתנה לי שיעור מרתק על אתיקה דוקומנטרית ועל גבולות. היא ניסתה להסביר לי שיש הבדל בין מה שהיא מוכנה לחשוף בפניי בתור חברה למה שהיא מוכנה לחשוף בפני המצלמה, אבל הייתי צעיר, נאיבי ואטום מכדי להבין את זה", הוא מתוודה.

[*]

הימן, שהשקיע את כספו האישי ביצירת הסרט, ניסה למכור אותו לזכייניות השונות אולם נתקל בחומה בצורה - איש לא רצה לשדר את הסרט. "אמרו לי 'היא לא מספיק מעניינת אותנו, היא לא מספיק גדולה'. בעצם הם אמרו שהיא לא מוכרת את עצמה בזול, היא לא מוכנה לפתוח את הרגליים שלה לטובת יחסי ציבור. ניסיתי שוב ושוב והעולם אמר לו שהוא לא רוצה את הסרט. לא הייתה לי ברירה והחלטתי לשים אותו בצד", מסביר הימן.

הוא החליט לפתח את הקריירה הדוקומנטרית וליצור סרטים נוספים וזכה להצלחה ביקורתית ומסחרית מרשימה. עם אחיו ברק הוא הקים חברת הפקות לסרטים תיעודיים ווהפך לאחד מהקולות הבולטים בקולנוע הדוקמונטרי הישראלי עם סרטים כמו "תומר והשרוטים", "בובות של נייר" ו"אביב" על הזמר אביב גפן. לאורך כל השנים, לצד ההצלחה, הציקה להימן העובדה כי את סרטו הראשון הוא נטש בצד הדרך. " לא היה שבוע שלא דיברתי עם אח שלי והתעסקתי בתסכול ובמרמור שלי ובבאסה שאני לא מסיים יצירה", הוא נזכר. השינוי הגיע לקראת יום הולדת 40 של הימן. אחיו, ברק, החליט להפתיע אותו. "הוא אמר לי 'יש לי מתנה לכבוד יום ההולדת שלך. שלחתי את החומרים לערוץ הראשון והוא אוהב אותם. לך תגשים את החלום שלך ותשלים את הסרט'". הימן יצא לעבודת שחזור, שלף את החומרים מהארכיון ויצר דיוקן כנה, נוגה ומצחיק של עליזה כפי שזכר אותה. רצה הגורל ולקראת יציאתו של הסרט חזר כוכבה של עליזה לזרוח והיא כיכבה בשנים האחרונות בסרטים "הערת שוליים" ו"מיתה טובה".

איך עליזה הגיבה לעובדה שאחרי 20 שנה הסרט יוצא לאור?

"הייתה תקופה שלא היה לי נעים לבוא אליה יותר. אתה יודע איזו חוויה משפילה זו ליצור סרט ולהגיד למושא היצירה העולם לא מתעניין בך?. עכשיו כשהסרט פתאום חזר לאקרנים היא לוקחת את זה בחצי חיוך. היא אומרת שהוא עדין ועמוק ושומר עליה. עליזה היא בן אדם של קונפליקטים וסתירות מדהימים. היא אגרסיבית ועדינה, עם ביטחון עצמי ובלי, שרה מדהים וחושבת שהיא לא יכולה לשיר, עם הצלחה מטורפת מאחוריה ומרמור מקצועי. אני חושב שהסרט מראה גם את המקומות של הכישרון וההצלחה וגם את הבדידות ודעיכת הקריירה. זו מראה אמיתית שמראה אותה כפי שהיא. אני אוהב אותה עכשיו יותר מאי פעם ואני חושב שהסרט אוהב את עליזה יותר משעליזה אוהבת את עצמה"