בודקת: ביקורת עונה

Bodeket Series Review

שני מילרד על "בודקת: ביקורת עונה":
"סדרה לא מאוזנת במובן הטוב של המילה"

שתף/י

משחק גיתית פישר אורי אלבי יעל אלקנה שרה וינו-אלעד צחי גראד אלונה סער בת אל מוסרי

דרמה

ביקורת סדרה לבודקת: ביקורת עונה מאת שני מילרד | כתבת קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"מצחיקה וכואבת"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9/10

מדד פופולריות

10.0/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הקומיקאית גיתית פישר נמצאת על המסך כבר יותר מעשור. לאורך השנים היא דילגה בין תוכנית האירוח של גורי אלפי, תוכניות מערכונים כמו "זה המצב", "טלוויזיה מהעתיד" ו"ארץ נהדרת", הגיעה לתאגיד השידור דרך "האחיין שלי בנץ" ויצרה יחד עם חן רוטמן אושרית סרוסי בסדרת הקאלט ״זאת וזאתי״ שבה גילמה את תותית, דמות שנולדה בסרטונים שהעלתה ליוטיוב ולפייסבוק לצד אושרית סרוסי שמככבת במקביל ב"הפשוטע". למרות הנוכחות הטלוויזיונית המתמשכת שלה, פישר כמעט תמיד הייתה חלק מאנסמבל. את ההזדמנות לעמוד במרכז היא קיבלה ב"בודקת" סדרת הדרמה שעלתה ב-yes. פישר מגלמת את שגית, בחורה מרירה בת 33 שעובדת כבודקת ביטחונית בנתב"ג ביום ומשתתפת בחוג לביטוי בלילה. דווקא בחוג היא אמורה למצוא את המקום היחיד שבו היא יכולה לבטא את עצמה ללא שיפוטיות - אלא שגם שם היא מתקשה לעשות זאת בעצמה, ומבקשת מנעמי (אלונה סער, "המפקדת"), אחת המשתתפות, לקרוא עבורה את המילים שעל לבה. העבודה שלה, לעומת זאת, מתאימה לה בדיוק. שגית היא חדת לשון, חשדנית ומלאה בכעס על העולם ועל האנשים שמאכלסים אותו. על בחורה שאוהבת את הקפה שלה מלא בחלב, למשל, היא מסוגלת לכתוב מונולוג שלא היה מבייש את לארי דייוויד. אלא שמאחורי המיזנתרופיה והסרקזם מסתתרים ביטחון עצמי פגוע ובדידות עמוקה.

הבדידות הזאת קשורה, בין היתר, למערכות היחסים המשפחתיות שלה. היא מתגוררת בדירה מוזנחת ומנהלת מערכת יחסים מוזנחת לא פחות עם בעל הדירה - אביה, אריק (צחי גראד, בתפקיד שיועד במקור לאלון אבוטבול ז"ל), מוזיקאי ילדותי ולא יוצלח שמקדיש את חייו לשיעורים פרטיים ולהופעות של שירי ארץ ישראל היפה בבתי אבות. אריק ממשיך להיאחז באשליה שהקריירה שלו מוצלחת, ובמקביל מנציח את הפגיעה בדימוי העצמי של בתו באמצעות כינויים מעליבים על משקל גוף. גם מערכת היחסים עם אמה (שרית וינו אלעד) רחוקה מלהיות יציבה או חמה במיוחד. שגית מוצאת את עצמה מגיעה אליה בעיקר כשהיחסים עם אביה מתפוצצים או כשיש אוכל מזדמן במקרר. בהמשך היא פוגשת את עופר (אורי אלבי), קצין הביטחון החדש, איתו היא מנהלת מערכת יחסים שתאתגר את המעטפת המיזנתרופית שבנתה לעצמה. ותהפוך לחלק מתהליך שבמהלכו שגית נאלצת לראשונה לשאול אם היא בכלל יודעת לשים את עצמה במקום הראשון. הכניסה ל"בודקת" לא פשוטה. הפרקים הראשונים מטילים על הצופה משקל לא קטן דרך ההיכרות עם שגית ועם הקדרות שמאפיינת את חייה. מי שמחפש תוכן קליל, זוהר או בידורי כדי לברוח מצרות היום יום לא בהכרח ימצא כאן את מבוקשו. גם מי שהתרגל לדמויות ולסגנון הקומי המזוהה עם פישר עשוי להיות מופתע: הקצב איטי יותר, הדרמה גוברת על הקומדיה, ושגית האפרורית רחוקה מאוד מהאנרגיה הצבעונית והמוחצנת של תותית. אבל דווקא מאחורי הגוונים הנוגים של שדה התעופה מסתתרת סדרה שמוכנה להניח את כל ההיבטים הלא נעימים של החיים על השולחן. היא לא מבקשת מהצופה לחבק את הדמויות שלה (שמגולמות בצורה נפלאה על ידי צוות השחקנים) או לרחם עליהן. להפך- היא נותנת לכל אחת מהן את המרחב לטעות, לפגוע ולהיות בלתי נסבלת לפעמים. העקיצות שנונות, המונולוגים חדים, והפסקול מסקרן ומורכב ברובו משירים ישראליים - בחירה שמדגישה את ההתעקשות של הסדרה להישאר מקומית בכל מובן.

בניגוד למסעות קולנועיים וטלוויזיוניים מוכרים, שבהם הגיבור נדרש לעבור בין מדינות, שנים או יבשות כדי להגיע לתובנה שתשנה את חייו, “בודקת” מתעניינת דווקא במסע הפנימי. שגית לא צריכה להרחיק לכת כדי להשתנות - היא צריכה להפסיק לברוח מעצמה. הלמידה שלה מתרחשת גם כשהיא כמעט לא זזה במרחב, אלא בעיקר בתוך המחשבות שלה. לפעמים המסע הזה מצחיק, לפעמים עצוב, לפעמים מהיר מדי, ולפעמים הוא אפילו מתפרץ פתאום למיוזיקל צבעוני באמצע סצנה רגילה לחלוטין - אבל הוא תמיד אנושי ומעורר מחשבה. אחד הרגעים היפים ביותר בסדרה הוא האופן שבו היא מציגה את הוריה של שגית גם כילדים (גם באופן ויזואלי). דרך הבחירה הזאת, שגית, והצופה יחד איתה, נדרשת להבין מורכבות לא פשוטה: מגיע לה יותר. מגיעים לה הורים יציבים יותר, אוהבים יותר, כאלה שייתנו לה קרקע בטוחה. אבל במקביל, גם ההורים שלה היו פעם ילדים, ואולי חלק מהפגיעות שהם מעבירים הלאה נובע מכך שהם עצמם מעולם לא טופלו או קיבלו מספיק אהבה. זה לא מצדיק את ההתנהגות שלהם כלפיה, אלא מעניק הסתכלות מורכבת יותר עליה. כדי ששגית תוכל להשתחרר, היא צריכה גם לנפץ את הבועה שבנתה סביב דמותו של אביה כדי לראות אותו כאדם שלם ומבוגר אותו לא תוכל לתקן ולא תוכל להיות שם כל הזמן כדי להציל אותו מעצמו. רק אז היא יכולה למצוא בתוכה את המילים שהסתתרו במשך שנים מאחורי הסרקזם, להחליט שהיא זאת שמדברת אותם, ולהתחיל לבחור בעצמה. "בודקת", כמו הדמויות שלה, היא סדרה לא מאוזנת במובן הטוב של המילה. מצד אחד היא מהירה מדי, מצחיקה ולעתים צבעונית ומופרכת, ומצד שני היא איטית מדי, כואבת, עצובה ואפורה. היא לוקחת את הדמויות שלה ומעבירה אותן דרך מכונת השיקוף, אבל לא ממהרת לספק תשובות ברורות למה שמתגלה בפנים. במרכז עומדת שגית, שמנסה לבדוק לא רק את החגורות והמזוודות של הנוסעים העוברים ושבים בנתב"ג, אלא גם את עצמה ואת המציאות שסביבה. כי בסופו של דבר, הבדיקה הקשה ביותר היא לא זו שנעשית לפני הכניסה לדיוטי פרי והעלייה למטוס, אלא זו שמחייבת אותה סוף סוף לעצור, להסתכל פנימה ולשאול מה מתוך המטען שהיא נושאת בכלל שייך לה, ומה הגיע הזמן להשאיר מאחור.

שני מילרד | כתבת קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י