הסרטים הקצרים של הבמאים הגדולים מסם שפיגל

בית הספר לקולנוע הירושלמי "סם שפיגל" חגג אמש 25 שנה. לאורך השנים הפך בית הספר לאחד ממוסדות לימוד הקולנוע המובילים בישראל והיווה קרש קפיצה לדור חדש של יוצרי קולנוע שהפכו למובילים בתעשייה המקומית והבינלאומית.

"היום שאחרי לכתי" של הבמאי נמרוד אלדר, סיפור על אב חד הורי בגיל העמידה, שיוצא עם בתו המתבגרת למסע מדברי, ומתמודד עם ניסיונותיה לשים קץ לחייה, הוכרז כזוכה בפרס על סך 100,000 $ של קרן פיצ'ר ראשון לבוגרי סם שפיגל.

לכבוד חגיגות רבע המאה ל"סם שפיגל" חזרנו לחמישה סרטים קצרים של במאים מוכרים בוגרי בית הספר ובחנו איך הם עומדים במבחן הזמן וכיצד כבר בסרטים המוקדמים של היוצרים ניכר החזון הקולנועי שיאפיין אותם בסרטיהם המצליחים. אל דאגה, כמובן שצירפנו לכם גם קישורים לצפייה בסרטים הקצרים.

חיילת בודדה – טליה לביא

טליה לביא, הבמאית שהביאה לכם את הקומדיה הישראלית המצליחה ביותר בשנים האחרונות, "אפס ביחסי אנוש", הייתה מוכרת בזירה הקולנועית הבין לאומית עוד קודם לכן תודות לסרטים הקצרים המוצלחים שביימה "שיבולת בקפה" ו"חיילת בודדה".

"חיילת בודדה"משנת 2005, שזכה ב-11 פרסים בינלאומיים בהם פרס הסרט הקצר בפסטיבל ברלין, היה סרט הגמר של לביא בבית הספר "סם שפיגל" והוא מהווה למעשה גרסה מקוצרת לחלק הראשון של הסרט "אפס ביחסי אנוש". כמו סרטה הארוך של לביא גם ב"חיילת בודדה" מככבת דאנה איבגי כחיילת בבסיס שיזפון בדרום המחכה נואשות למחליפה כדי לעבור לקריה ומתאכזבת לגלות כי המחליפה שהביאו לה היא בעלת נטיות אובדניות.

לאוהבי "אפס ביחסי אנוש" יעלה הסרט תחושת דז'ה וו מסוימת, אך לביא השכילה בסרטה הארוך לא לחזור אחד לאחד על אותם קווי עלילה מסרטה הקצר והיא שוזרת ב"חיילת בודדה" הומור שחור לצד תיאור מדויק ושנון של החוויה הצבאית השוחקת.

סוסי ים – ניר ברגמן

הסרט שנבחר בתחרות מיוחדת ע"י השופטים פול ניומן ופדרו אלמודובר כסרט הטוב ביותר שנוצר במסגרת "סם שפיגל".

ברגמן, שנודע בזכות הדרמה המשפחתית המרגשת "כנפיים שבורות" וסרטיו "הדקדוק הפנימי" ו"יונה", השתמש בתסריט של סרטו הקצר והמצליח כבסיס לכתיבת סרטו הראשון באורך מלא, "כנפיים שבורות", שהיה להצלחת ענק וזכה בתשעה פרסי אופיר.

"סוסי ים", שמבוסס חלקית על האוטוביוגרפיה של ברגמן יליד העיר חיפה, מתאר את קורותיו של נועם, ילד חיפאי בן 10, שהוריו נפרדו לתקופת ניסיון והוא בטוח כי אביו יחזור לבית המשפחה. הציפיות שלו מתרסקות כשאמו מודיעה לו ולאחותו הגדולה (מאיה מרון, ששיחקה אף ב"כנפיים שבורות" של ברגמן) כי בכוונתה לעזוב את חיפה ולעבור לתל אביב. ברגמן מוכיח כבר בסרט הקצר מ-1998 את יכולותיו ליצור הזדהות עם הדמויות ולאפיין אותם לעומק בפרק זמן קצר ויוצר דרמה מרגשת וחכמה.

פתח תקווה – תום שובל

הסרט בעל השם הדו-משמעי של תום שובל מספר על ג'וליאן (מכרם חורי) פועל במפעל דפוס שאיבד את עבודתו, אך מתעקש להמשיך ולהגיע מדי יום לעבודתו כנגד רצונו של הבוס שלו.

שובל, שפרץ ב- 2013 עם סרטו הראשון באורך מלא "הנוער", מתאר גם בסרטו הקצר באיפוק ובתנופה קולנועית מרשימה את האופן בו החברה הישראלית זורקת לשוליים את מעוטי היכולת שנאלצים לנקוט באמצעים דרסטיים כדי לשרוד.

שובל יוצר סרט שהוא בו זמנית קטן מימדים, אך מוכיח שליטה באמצעי המבע קולנועיים כדי ליצור סרט קצר שהוא גדול מסך חלקיו ומתאר מציאות שאין בה ולו פתח של תקווה. לשובל עצמו לעומת זאת יש עתיד מבטיח בהרבה לאחר שנבחר לשמש כבן טיפוחיו של הבמאי אלחנדרו גונסלס אינאריטו ("בירדמן") בסט של סרטו החדש "The Revenant" בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו.

כביש – נדב לפיד

שני סרטי הבכורה של נדב לפיד, "השוטר" ו"הגננת", זכו לשבחי המבקרים ולפרסים יוקרתיים בפסטיבלים ברחבי העולם. עוד קודם לכן זכה לפיד להכרה בזכות סרטיו הקצרים בהם "כביש" מ-2005 שהוקרן בין היתר בפסטיבל ברלין.

"כביש" מתחיל כאפיזודה רומנטית בה גבר ואישה מתמזמזים במדבר יהודה לצד מצבת זיכרון, לזכר אביו של הגבר שנרצח בידי מחבלים. משם עובר הסרט בשוט אחד ארוך מהווה לעבר ומתאר את שגרת יומם של פועלים ערביים שסוללים כביש במדבר ושל הבוס היהודי שלהם.

כעבור מספר דקות מתברר כי אנו צופים למעשה בשחזור של מעשה הרצח בו אחד הפלשתינאים נושא נאום ארוך בגין העוולות של הציונות בעוד הבוס היהודי מתחנן על חייו. לפיד יוצר סרט שלמרות אופיו הפוליטי לא נוקט עמדה ויוצר בשוטים ארוכים בנוף המדברי מתח בלתי נסבל לקראת סופו הידוע מראש והטראגי של הסרט.

עונג שבת

בניגוד לבמאים האחרים ברשימה, מיכל ברזיס ועודד בן נון טרם התפרסמו בזכות סרטים באורך מלא, אלא דווקא בזכות סרטם הקצר האחרון, "איה", שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר השנה.

ב-2003 ביימו הצמד את סרט הגמר שלהם ב"סם שפיגל" בשם "עונג שבת", העוסק ברחל, בחורה דתייה (טלי שרון) המתגנבת מבית משפחתה לבילוי עם חברותיה בליל שבת ומסתבכת לאחר שהן מבצעות תאונת דרכים והיא נאלצת לעזוב את זירת האירוע כדי שהוריה לא יידעו שחיללה את השבת.

ברזיס ובן נון מתבלים את הסרט בהומור דק (לא תשכחו את האופן בו שרון מורחת ליפסטיק על שפתיה) ומוציאים תצוגת משחק משובחת משרון. הם הופכים את הסרט לחוויית צפייה מספקת, שלמרות אורכה הקצר, מציגה התפתחות עלילתית מרתקת ומכניסה את הצופה בהצלחה לתוך עולמן של הדמויות המאכלסות את הסרט.