Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל קומדיות צרפתיות

לכבוד פסטיבל הקומדיות הצרפתיות שמתקיים בימים אלו בסינמטקים ברחבי הארץ סקרו כתבי Seret מבחר מסרטי הפסטיבל וחזרו עם שתי המלצות ואזהרה. בתפריט: הסרט "כל כך קרובים" מבית היוצר של במאי "מחוברים לחיים", סרטו הקלאסי של לואי דה פינס, "רבי יעקב" וסרטו החדש של השחקן כריסטאן קלבייה, "שעה של שקט".

כל כך קרובים

מבקרת: עתרת סלייטר

"כל כך קרובים" (2009) הוא סרטם השני של צמד היוצרים הצרפתיים אוליביה נקש ואריק טולדנו מהתקופה בה עוד היו אנונימיים. מאז הם יצרו את הסרט "מחוברים לחיים" (2011) שהפך לאחד הסרטים הרווחיים בתולדות הקולנוע הצרפתי ובעקבותיו זוג הבמאים והתסריטאים היהודיים הפך לידוע ומוכר גם בתעשייה ההוליוודית. אחריו הם ניסו לשחזר את ההצלחה הענקית בסרט "סמבה" בכיכובו של עומאר סי, השחקן הממגנט שהשתתף בשלושת סרטיהם האחרונים.

הסרט "כל כך קרובים" מציג שלושה זוגות מאוד שונים זה מזה שצריכים ללמוד להסתדר יחד בשל העובדה שהם בני משפחה. הסרט מתואר דרך עיניו של אלן, בחור בן 30, נשוי ואב לשני ילדים, שמסרב להתבגר. לאשתו של אלן שתי אחיות הקרובות אליה מאוד. הראשונה קתרין, נשואה לעו"ד ולהם שתי בנות. והשנייה רוקסן, רווקה, קופאית בסופרמרקט, משתוקקת להקים משפחה.

קתרין ובעלה הבורגנים מזמינים אליהם את המשפחה לארוחת ערב. אלן ואשתו מביאים איתם את הבן הבכור לוסיאן לארוחה המשפחתית ואת הבן הקטן משאירים עם שמרטפית. רוקסן מביאה איתה את ברונו (עומאר סי), רופא מהגר ושרמנטי אותו פגשה בסופרמרקט באותו יום. במהלך הערב, המפגש המשפחתי משתבש, מתרחש פיצוץ בין לוסיאן הקטן לשאר הנוכחים והטירוף חוגג.

הקומדיה המשפחתית של טולדנו ונקש מתובלת בהומור פרוע, דמויות ססגוניות וסיטואציות אבסורדיות. האלמנט הבולט בסרט, שמאפיין גם את יצירותיהם הקודמות, הוא המנעד הרחב של הרגש שבו. הוא נע מן הצחוק המתגלגל ועד הלחלוחית בקצה העין ובטווח חולף על פני מגוון נוסף של תחושות כמו זעזוע, תדהמה, הזדהות, חמלה ועוד, שמפיקים יחד יצירה הרמונית מענגת.

הסרט עוסק בנושא המשפחתיות והקונפליקט שבין הגשמה עצמית לחיי משפחה ויש בו שתי בעיות עיקריות. הראשונה היא הבחירה של אלן לגיבור הסרט שמעוררת תמיהה. כל אחד משלושת הגברים ראוי ויכול היה להוביל את הסרט מבחינת משקלו בעלילה. הסרט מתאר שלוש מערכות יחסים שונות, באופן שווה יחסית. לכן היה טבעי יותר שמרכז הסרט יעסוק בתמה המרכזית שמחברת ביניהם ולא באחת הדמויות.

הבעיה השנייה היא הפיתרון הלא מנומק שמספק הסרט בסיומו לשלושת מערכות היחסים המפורקות. יחד עם זאת על אף התחושה שהסוף של הסרט מעט מאולץ, מומלץ לצפות בו, להתרגש ולהתענג על פסקול משובח ומשחק מצוין של כל המשתתפים בו. במיוחד של עומאר סי, שגונב את ההצגה, כפי שעשה בסרטים המוצלחים שבאו אחרי סרט זה.

מועדי הקרנות בפסטיבל: סינמטק חולון 4.8, קריית טבעון 8.8, חיפה 10.8, שדרות 13.8

רבי יעקב

מבקר: אלעד שלו

לא יכול להיות פסטיבל קומדיות צרפתי בלי המלך של הז'אנר – לואי דה פינס. האיש ואלף הפרצופים, שכמעט והחליט לוותר על חלום המשחק והצליח לפרוץ למסך הגדול רק בסוף שנות ה-40 לחייו ולהפוך לאחד מאגדות הקומדיה העולמיות. "רבי יעקב" הוא אחד מסרטיו המוכרים והמצליחים ביותר של דה פינס, שהיה מועמד לפרס גלובוס הזהב לפרס הסרט הזר והיה לסרט הצרפתי המצליח ביותר בשנת 1973.

גיבור הסרט הוא ויקטור פיבר (דה פינס), תעשיין גזען ונרגן, שנקלע לאחר ריב עם נהגו היהודי למפעל נטוש בו הוא רואה כנופיה המנסה להתנקש בסלימאן, מנהיג גולה של מדינה ערבית. פיבר וסלימאן מצליחים להימלט, כשהם נרדפים במקביל על ידי הכנופיה והמשטרה. על מנת להתחבא הם שודדים את בגדיהם של שני חסידים שהגיעו לביקור בניו יורק. מכאן מתחילה קומדיה של טעויות בו פיבר הקתולי וסלימאן המוסלמי נחשבים בשוגג לרבי יעקב הגדול ולעוזרו ומתקבלים בכבוד מלכים בקהילה היהודית בפריז תוך שהם מנסים להמשיך ולהימלט מרודפיהם ולהעמיד פני בקיאים בהלכה היהודית.

עלילת הסרט היא בעיקר תירוץ לפארסה מתמשכת ומצחיקה בה דה פינס יכול להציג את דמותו הקבועה של אדם עצבני, תחמן ולא חביב, שנקלע לנסיבות ביזאריות ומנסה להסתגל למציאות המשתנה וללמוד בדרך לקח או שניים שישנו אותו מעט. דה פינס מותח בסרט את פניו למגוון הבעות משעשע במיוחד ומשלב בסרט קטעים בלתי נשכחים כמונית הנוסעת ברחבי ניו יורק על כפותיהם של חסידים, ריקוד חסידי מאולתר ברחובות פריז וסצינת מרדף סלפסטיקית במפעל מסטיק.

למרות שלא כל הבדיחות שרדו את הזמן ולעיתים נדמים פרצופיו של דה פינס כניסיון להצחיק בכח את קהל הצופים, הסרט הוא קולח, משעשע ומהנה ביותר לצפייה ואף מכיל מסר אופטימי של אחווה יהודית-מוסלמית וקבלת השונה. ניתן לראות בסרט בורקס כ"חגיגה בסנוקר", בו אף מתרחשת החלפת זהויות והעמדת פנים של אדם שאינו בקיא במסורת לדמות של יהודי אורתודקסי, הדים רבים לסרט זה. לצופים ישראליים מספק הסרט בונוס בדמות מספר בדיחות משעשעות בעלות זיקה למסורת היהודית כולל סצינת שיא בעברית המתרחשת בבית כנסת כמו גם נעימת הנושא הקלאסית של ולדימיר קוסמה, שמוכרת לקהל הישראלי מתשדירי הערות הראשון ומחידוש שביצעה לו להקת טיפקס.

מועדי הקרנות בפסטיבל: סינמטק ת"א 2.8, חולון 3.8, ירושלים 7.8, חיפה 12.8, שדרות 15.8

[*]

שעה של שקט

מבקר: זוהר צלח

מישל, רופא שיניים צרפתי עמיד, מטייל בשוק בפריז ומוצא פריט נדיר: תקליט ג'אז בהוצאה מקורית אותו חיפש שנים. לאחר שהוא קונה אותו במחיר זול יחסית (תוך כדי שהוא מדגיש למוכר שהוא היה קונה את זה בהרבה יותר) ניגש מישל לביתו במטרה לקבל שעה אחת של שקט שתאפשר לו לשמוע את התקליט. במהרה נתקל מישל בהפרעות: תחילה זה בנו הבכור שקופץ לביקור מפתיע אבל מהר מאוד נראה שהיקום פשוט לא רוצה שמישל יאזין לתקליט - אשתו, בנו, השכנים, המנקה, אמו וגם המאהבת כולם מונעים ממישל לקבל את השעה של שקט שהוא כל כך רוצה והיום שהחל כחלום הופך אט אט לסיוט.

[*]

התקליט שמישל כ"כ רוצה לשמוע נקרא "Me Myself and I" מה שמסמל את האגוצנטריות של הגיבור. השעה בה הוא רוצה להתנתק מכולם היא בעצם סיפור חייו- למישל אכפת אך רק ומעצמו ומהרצונות שלו והאנשים סביבו הם רק הפרעה או אמצעי כדי להשיג את מה שהוא רוצה באותו רגע.ליצור הזדהות עם אדם כזה זו משימה לא קלה והתסריט הדי חלש הופך אותה לבלתי אפשרית, למרות הופעה לא רעה של כריסטיאן קלבייה הזכור מ"למה זה מגיע לי" המהנה (שזכה להצלחה מסחרית מפתיעה בישראל), אך גם הניסיון שלו לקחת את הסרט על כתפיו לא צולח.

החצי הראשון של הסרט פשוט משעמם להחריד ולא מצחיק והמשך הסרט הוא פשוט אוסף של סיטואציות טיפשיות למדי שמשוחקות על ידי קאסט די פושר (להוציא את קלבייה המצוין). הסרט פשוט לא עובד בשום צורה. מי שמחפש הומור צרפתי משובח ימצא אותו בסרטים אחרים בפסטיבל.

מועדי הקרנות בפסטיבל: סינמטק ירושלים – 2.8, קריית טבעון – 8.8, שדרות 12.8, חולון 30.8