Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: שלום חברים: הדמיון בין רבין - היום האחרון ל-JFK

בעקבות יציאת הדוקו-דרמה החדשה של עמוס גיתאי, "רבין היום האחרון", לאקרנים, אי אפשר שלא להיזכר בסרטו של אוליבר סטון "ג'יי.אף.קיי – תיק פתוח" (1991), העוסק ברצח הנשיא האמריקאי ג'ון פיצג'רלד קנדי, על אף שגיתאי כבמאי אינו מתקרב לאיכויות הקולנועיות של סטון. בהשוואה בין שני הסרטים שנוצרו בידי במאים בעלי עמדות פוליטיות דומות, ניתן למצוא הבדלים רבים שבאים לידי ביטוי בסגנון ובמסר העולה מהם.

הדעות הרדיקליות של שני הבמאים הפכו את אישיותם לשנויה במחלוקת. בדומה לגיתאי הידוע בהשקפותיו השמאלניות, סטון נחשב שמאלי ליברלי בדעותיו. התבטאויותיהם של שני היוצרים עוררו שערוריות. גיתאי הואשם לא אחת בתקיפת הימין והסתבך בשל ביקורות שמתח כנגד מדיניות הממשלה. סטון אף הוא הסתבך בהתבטאויותיו הקיצוניות, בעקבותיהם נשמעו קריאות בימין האמריקני להטיל חרם על סרטיו. כמו גיתאי, גם סטון מרבה לדון בסוגיות פוליטיות והיסטוריות בסרטיו, לדוגמא בסרט "סלבדור" (1986), המבקר את המעורבות האמריקנית במלחמת האזרחים בדרום אמריקה ו"פלאטון" (1986), סרטו האוטוביוגרפי המציג את זוועות מלחמת וייטנאם.

על כן, הבחירה של שני הבמאים לעסוק בנושא הרצח, שהיווה פגיעה חמורה בדמוקרטיה אינה מפתיעה. הדוקו-דרמה של גיתאי "רבין, היום האחרון" מציגה את האירועים שהובילו את יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה ומתמקדת בפעילות ועדת שמגר, אשר הוקמה על מנת לחקור את הכשלים האופרטיביים שאפשרו רצח זה. במהלך החקירה גיתאי מציג את תיאוריית הקשר שטויחה לפיה הייתה באפשרות השב"כ למנוע את הרצח.

[*]

המותחן "ג'יי.אף.קיי – תיק פתוח" של סטון עוקב אחר החקירה שניהל התובע המחוזי ג'ים גאריסון (קווין קוסטנר) במטרה לחשוף את האמת על רצח קנדי. לטענת גאריסון, המתנקש לי אוסוולד לא פעל לבד כפי שקבעה ועדת וורן הממשלתית. סטון מציג את תיאוריית הקשר לפיה מספר גורמים בעלי אינטרסים מתוך מוסדות המדינה היו שותפים לרצח ולמזימת הטיוח שלאחריו.

מלבד העובדה ששני הסרטים מותחים ביקורת על מסקנותיה הבעייתיות של הועדה שחקרה את הרצח ולא מצאה עדות לתיאוריית קשר, גם המבנה שלהם דומה. שני הסרטים משלבים בין קטעי וידאו דוקומנטריים, סצנות מבוימות והתיעוד המקורי של הרצח שצולם בידי צלמים חובבים. כמו כן, שני הסרטים ארוכים במיוחד - סרטו של גיתאי נמתח על פני כשעתיים וחצי וסרטו של סטון נמשך כשלוש וחצי שעות. יחד עם זאת, קיים הבדל סגנוני בין שני הסרטים הנובע מכך שגיתאי מושפע מהקולנוע האירופאי ואילו סטון נוטה לסגנון ההוליוודי. לדוגמא, בניגוד לצילומים הארוכים והאיטיים בדוקו-דרמה של גיתאי, הצילומים במותחן של סטון קצרים ומהירים, הודות למלאכת עריכה קצבית ומיומנת אשר זיכתה את הסרט בפרס האוסקר.

בנוסף, גיתאי שואף להציג את האירועים שהתרחשו כהווייתם, בצורה אובייקטיבית. לעומתו, סטון מציג את האירועים באופן סובייקטיבי ומשתמש באמצעי המבע הקולנועיים באופן מניפולטיבי על מנת לשלוט על רגשות הצופים. למשל בסצנת החקירה של גיתאי, הדמויות עולות בזו אחר זו ומוסרות את עדויותיהן במלל, באופן המשקף את התנהלות החקירה במציאות. לעומת זאת, בסצנת החקירה של סטון, העדויות מלוות בהבזקים של צילומי וידאו מקוריים ומבוימות בצבעי שחור-לבן, המעורבבים אלו באלו ויוצרים אצל הצופה תחושת דיסאוריינטציה, שמשרתת את המסר של הסרט וכן משקפת את תחושת הציבור האמריקאי בעקבות הרצח.

מעבר להבדל הסגנוני בין שני הסרטים, המסר העולה מהם מנוגד זה לזה. שני הסרטים מסתיימים בסגירת התיק מבלי שימוצה הדין עם כל האחראים לרצח. בסצנת הסיום של "רבין, היום האחרון" נראה ראש הועדה מאיר שמגר (יצחק חזקיה) יוצא ממשרדי החקירה על רקע תל אביב האפרורית והקודרת, ביטוי לפסימיות שחש גיתאי. לעומת זאת, "ג'יי.אף.קיי - תיק פתוח" מסתיים ביציאת גאריסון הפרקליט מבית המשפט לאור השמש, סיום המרמז על התקווה של סטון שהצדק עוד ייצא אל האור והתיק הפתוח ייסגר. גיתאי ביטא את השקפתו הפסימית בראיון שהעניק לעיתון הצרפתי "לה-מונד" לקראת הקרנת הטרום-בכורה של סרטו "משווים בין רצח קנדי לרצח רבין, אבל ההבדל הוא שאצלנו, מי שהיו מעורבים ברצח לא נעלמו מן הנוף... הלוואי שהייתי יכול להגיד שאני רואה מישהו שיקום וילך בדרכו של רבין ויעורר מחדש את חזון השלום שלו, אבל איני רואה מנהיג כזה באופק".

מבקרי הקולנוע טוענים כי העדויות המוצגות בסרטו של גיתאי משוחזרות מהפרוטוקולים של ועדת שמגר ואינן מחדשות דבר, בעוד היסטוריונים האשימו את סטון בעיוות ההיסטוריה ובהטעיית הציבור, כשהציג את צילומי הווידאו המבוימים על רקע העדויות, כאמת מוחלטת. סטון אגב, הגיב לטענה זאת כי קיבל השראה מהסרט "רשומון" של אקירה קורוסאווה, בו ניתן לראות את אותו אירוע ממספר נקודות מבט שונות.

אמנם "רבין, היום האחרון" אינו בעל ערך קולנועי ואמנותי כמו הסרט "ג'יי.אף.קיי – תיק פתוח", אבל הוא בעל ערך היסטורי-תרבותי, כיוון שהוא לוכד את רוח התקופה והאירועים שאסור שישכחו. אין ספק שבפרספקטיבה של זמן, חשיבותו של הסרט תלך ותגדל והוא יהווה מסמך תיעודי לדור הבא.