Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: Seret מהעבר

לפני מספר שנים צפיתי לראשונה ב"ראש מחק" סרט הקאלט משנת 1977 של דיוויד לינץ'. כשהתגלגלו כתוביות הסיום נותרתי לתהות מה לעזאזל ראיתי עכשיו? אבל באופן טוב. זו תכונה המשותפת למרבית עבודותיו של הבמאי הסוריאליסט שנהנה להוביל את הצופים כמו נמלים המטיילות אל הגרסה המעוותת שלו לארץ הפלאות. לפני שלושים שנה הוא הוביל אותנו אל "קטיפה כחולה" (1986) סרט מתח שכמותו לא נראה עד אז.

הסיפור נפתח כשג'פרי חוזר אל עיירת הולדתו לומברטון מהקולג' לאחר שנודע לו כי אביו נפל למשכב. בדרכו חזרה מביקור בבית החולים הוא עובר בשדה ונתקל באוזן אנושית כרותה השוכבת על האדמה. הוא מוסר את הממצא המשונה לידי המשטרה המקומית אך סקרנותו לא נותנת לו מנוח. הבלש וויליאמס החוקר את המקרה אינו מסגיר פרטים אך בתו סנדי דווקא כן. היא מספרת לו פיסות מידע שגילתה על האוזן ועל זמרת חשודה בשם דורות'י ואלנס. ג'פרי מחליט לבדוק את האישה המסתורית בעצמו אך ככל שהוא חוקר כך הוא מוצא דברים להם לא ציפה בעיירה, בעצמו, בדורות'י ובפרנק עמו היא מסובכת.

[*]

בשנת 1986 הצליח לינץ' להוציא לפועל את "קטיפה כחולה" אך זה לא היה קל. התסריט נדחה שוב ושוב על ידי מספר אולפנים עד שמצא לו בית באולפן העצמאי "קבוצת הבידור דה לורנטיס". אל התפקיד הראשי, ג'פרי, בחר לינץ' בקייל מקלכלן ששיחק בסרטו "חולית" שנתיים קודם לכן. לורה דרן, בת 19 בלבד, לוהקה בתור סנדי לאחר שמספר שחקניות דחו את התפקיד. דניס הופר הצטרף לקאסט כיוון שממש רצה לגלם את פרנק הפסיכופת. התפקיד המאתגר מכולם, דורות'י, נפל לידיה של איזבלה רוסליני.

עבודותיו של לינץ' רוויות דימויים וסמלים ועל כן לרוב פתוחות לפרשנות. את "קטיפה כחולה" ניתן לראות כסיפור על התבגרות ואיבוד התמימות כשג'פרי מתוודע אל האפלה השורצת מתחת לחזות האידילית של לומברטון ובלבם של בני אדם. סצנות בהן פרנק המופרע מכה ואונס את דורות'י היו ונותרו מטרידות בייחוד כשג'פרי מתבונן בהם מתוך מחבואו בארון דירתה של הזמרת. כן, הסרט לא נועד להיות עדין או נחמד - זה לא סיפור התבגרות מהסוג הזה.

בין שלל הסמלים ניתן למצוא חרקים המייצגים את הרוע וציפורים המסמלות אהבה. האמירה מתחדדת עוד יותר עם חלומה של סנדי בו להקת אדומי חזה מביאה תקווה לעולם. בסוף הסרט אף נראה אדום חזה אוכל חרק. יש כמה צדדים אופטימיים למרות הכל.

צבע הוא אלמנט חשוב נוסף. מהגוונים הבוהקים של לומברטון באור יום לאפלוליות המלנכולית והמאיימת של הלילה. גם הדמויות עצמן מובחנות בצבע. ג'פרי במשך מרבית הסרט לבוש בצבעים בהירים ביום וכהים בלילה, לפעמים הוא כמעט נבלע ברקע. הוא המתבונן, המרגל המציץ מהצד על הצד האפל עד שלבסוף הוא נשאב לתוכו. פרנק לעומתו לבוש כהה תמיד, הוא הרשע בהתגלמותו וכפי שג'פרי אומר "פרנק...הוא איש חולה ומסוכן". ידידו הלבוש בצהוב משמש כסימן אזהרה בולט. סנדי לובשת הרבה ורוד וסגנונה נראה כאילו לקוח משנות ה-50' התמימות בהן דיבור על חלומות בהם ציפורים מביאות אהבה ותקווה לאנושות אולי היה נשמע פחות קלישאתי ומגוחך. [*]

לבסוף ישנה דורות'י שמוקפת וטובעת באדום. שפתיים אדומות, דירה אדומה ווילונות אדומים על הבמה שיהפכו בהמשך לאחד מסימני ההיכר של לינץ'. אדום בכל עבר מלבד רגע אחד כאשר היא שרה "קטיפה כחולה". למשך זמן קצר היא מוארת בכחול והתשוקה האלימות והסבל הממלאים את חייה נשכחים למספר דקות. זהו רגע נדיר של שלווה בכאוס.

הסרט עצמו הוא רגע אדיר של כאוס וטירוף בנוף הקולנועי ובכך טמון היחס האמביוולנטי לו זכה עם יציאתו. היו מבקרים ששיבחו אותו על מקוריותו וחתרנותו והיו ששנאו. מבקרת הניו יורק טיימס ג'נט מסלין החמיאה למשחקם חסר העכבות של הופר ורוסליני וקבעה ש"הסרט מרתק כפי שהוא מוזר. הוא מאשש את היותו של מר לינץ' חדשן, טכנאי מעולה ומישהו שלא כדאי להיתקל בו בסמטה חשוכה". רוג'ר איברט הסתייג מהיצירה במידה רבה בשל היחס המשפיל לו נתונה רוסליני במהלכה. היא מוכית, נאנסת ועירומה במספר סצנות ללא סיבה לדבריו.

באותו האופן היו צופים שאהבו ויצרו תורי ענק לאורך הרחוב והיו כאלה שיצאו מהאולם באמצע ההקרנה ודרשו את כספם חזרה. העובדה שהיו מעריצים בכלל הייתה מפתיעה בפני עצמה בהתחשב בהקרנות מוקדמות לקבוצות מיקוד בהן הסרט נכשל. אחד הצופים באותן הקרנות אף רשם בדף משוב "צריך לירות בדיוויד לינץ' ".

למזלנו איש לא מימש את הצעתו של אותו אלמוני, לינץ' המשיך ליצור וזכה לראות את עבודתו שנוית המחלוקת הופכת לסרט קאלט הנחשב לאחד הטובים של העשור. "קטיפה כחולה" זיכה אותו במועמדות לאוסקר על בימוי ובפרס איגוד המבקרים האמריקאי על הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר. דניס הופר היה מועמד לאוסקר אף הוא עבור שחקן המשנה וזכה בפרס איגוד המבקרים האמריקני. איזבלה רוסליני זכתה בפרס איניפנדנט ספיריט לשחקנית הטובה ביותר.

פס הקול מאת אנג'לו בדלמנטי, עימו שיתף לינץ' פעולה בפרויקטים נוספים, נחשב לאחד הטובים בכל הזמנים וכולל מוזיקה אפלולית וקלאסית לצד שירי פופ כמו In Dreams של רוי אורביסון המלווה כמה סצנות בלתי נשכחות וכמובן שירו של בובי וינטון משנת 1963 ממנו נלקח שם הסרט. עדים אף טוענים כי הבמאי דאג לנגן את המוסיקה על סט הצילומים על מנת להכניס השחקנים לאווירה.

התכסיס עבד, הצוות בהחלט הבין מה נדרש ממנו. פרנק בות' חסר המעצורים והמוסר נחשב לאחד הנבלים הגדולים של הקולנוע ואחד מתפקידיו הידועים ביותר של הופר. זוהי גם ההופעה שהחזירה אותו לתודעה וגרמה לפריחה מחודשת בקריירה של השחקן, במאי, צלם ואמן. הוא המשיך לסרטים כמו "רומן על אמת", "ספיד" ו"עולם המים". הוא מת ממחלת הסרטן בשנת 2010.

קייל מקלכלן ולורה דרן לא היו שמות ידועים במיוחד עד ל"קטיפה כחולה". מקלכלן עבד עם לינץ' גם בסדרת הטלוויזיה המיתולוגית "טווין פיקס" והמשיך לסרטים וסדרות נוספות כמו "הפלינסטונס", "הרקדן האחרון של מאו" ו"עקרות בית נואשות". דרן זכתה במספר פרסים ומועמדויות על עבודתה ביניהם שתי מועמדויות לאוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר עבור תפקידה ב"שושנת פרא" וב"הולכת רחוק".

[*]

השחקנית, במאית והסופרת איזבלה רוסליני, שהייתה ידועה עד אותה העת בעיקר כדוגמנית וכבתה של אינגריד ברגמן האגדית והבמאי רוברטו רוסליני, זכתה לטלטלה הגדולה מכולן בעקבות תפקידה כדורות'י. החברה שייצגה אותה החליטה להפסיק את ההתקשרות בעקבות הופעתה בסרט. היא אף זכתה לשיחת טלפון מהנזירות בבית הספר בו למדה בילדותה כדי לומר שהן מתפללות עבורה. אך הקריירה של רוסליני לא נעצרה, היא שיחקה בסרטים כמו "בני דודים" ו"המוות נאה לה" וממשיכה עד היום בקריירת המשחק.

"קטיפה כחולה" הוא תוצר ייחודי שיכל לנבוע רק ממוחו של אדם יוצא דופן השואב השראה ממקורות שונים. במקרה זה ממוזיקה, סרטים, בעיקר של היצ'קוק כמו "חלון אחורי" ו"פסיכו" וגם חוויות אישיות. טראומת ילדות של הבמאי ואחיו מצאה את דרכה לתסריט בסצנה בה דורות'י מופיעה מטושטשת ועירומה ברחוב.

לינץ' צוטט פעם כמי שאמר "הפרה שלי איננה יפה, אך היא יפה בשבילי" וזה מסכם את הגישה שלו. הוא עושה מה שהוא רוצה ולא מגביל את עצמו למבנה עלילה קונבנציונלי כי אלו הדברים שמעניין אותו לחקור או להציג גם אם הם לא מעניינים אחרים. זה מה שהופך את העבודה שלו למיוחדת ומלאת אפשרויות שלא רואים במקומות אחרים.

כל אחד יכול לצלול לתוך ההזיה ולמצוא בה את הפרשנות שלו עם רמזים שהיוצר השאיר בכל פינה. "קטיפה כחולה" יכול להיות דרמת מסתורין, פשע, סיפור התבגרות או פשוט סרט עם יותר מדי אלימות ומין ואפילו כולם יחד. הבחירה שלכם ומה שלא תהיה, היא בטוח לא משעממת.