כופר נפשה: ביקורת סרט

גארת' אוואנס הוא במאי וכותב שהמריא את כל הדרך מבריטניה לאינדונזיה כדי להזניק את הקריירה הקולנועית שלו, כשהוא משלב את אמנות הלחימה האינדונזית 'סילאט' בסרטי "הפשיטה" בעלי האקשן התוסס, שהביאו לו מעמד של כוראוגרף מכות רצחניות חדשני. אך מסתבר שזה לא משהו שהוא רצה להמשיך בו לאורך זמן. אוואנס מוצא את עצמו בחזרה באיים הבריטיים, מחליף ז'אנרים לחלוטין עם "כופר נפשה" (Apostle) שעלה לאחרונה בנטפליקס, תעלומת אימה גותית, שהיא פחות יריית אדרנלין ללב ולמעשה קדיחה ישירה אל הגולגולת.

העלילה מתרחשת בשנת 1905 בלונדון. הבן תומאס ריצ'רדסון (דן סטיבנס, "אחוזת דאונטון") חוזר הביתה ומגלה כי אחותו מוחזקת עבור כופר. נחוש להחזירה בכל מחיר, הוא נוסע לאי בו שוכנת הכת שחטפה אותה. כשתומאס מסתנן לקהילת האי, הוא לומד כי השחיתות של החברה שהם דוחים גורמת להם לבצע מעשים נוראיים – וחושף סוד נוראי בהרבה ממה שהוא יכול היה לדמיין.

[*]

אל תתנו לפריימים הירוקים ולאווירה הפסטורלית בתחילת הסרט להטעות אתכם, בהמשך אנו נחשפים למראות קשים, מצמררים ומלאים בדם. נביא שקרי בשם האב מלקום (מייקל שין) מנהיג קהילה של מנודים, אשר מחויבים אליו כך שהם מוכנים אפילו לפתוח את הוורידים על פי פקודתו כדי לפייס אל בלתי נודע. הכת החריגה הזו מהווה ניגוד לתומאס שהפסיק את אמונתו בעקבות מאורעות שחווה.

הסרט מכניס את גיבורו ואותנו הצופים, לסכנה לא ידועה: תומאס, שרלטן בין קיצונים, מנסה להתחזות לאחד מהם עם מעט מאוד ידע או ללא ידיעה כלל על מה שהם מתרגלים. באחת מהסצנות המחרידות, האב מלקום יודע שישנו פולש וקורא לכל המתיישבים החדשים לבית התפילה - שם הוא מבקש מהם לדקלם קטעים שתומאס לא טרח לשנן. אם יתגלה, המתחזה יירצח במקום. הבמאי אוואנס בוחן את הטקסים המוזרים שמתרחשים מבעד לעיניו החשדניות של תומאס. כז'אנר, סרטים העוסקים באיום של כתות מתעוררות - לא רק מציגים חלופות מפחידות ושטניות לדת המאורגנת, אלא גם מזכירים שכל הדתות הממוסדות היו צריכות להתחיל באופן כלשהו, מה שיכול להעלות ספק באשר ליסודות של אמונות מבוססות יותר.

לתומאס יש לא מעט סדקים מתחת לפני השטח שלו, הוא נאבק עם עבר אפל שלא נחקר בצורה מספקת והתמכרות ללאודנום. דן סטיבנס בדמות הקשוחה שהוא מציג מרגיש לעיתים מנותק ופסיבי. העיניים הצדות והזועפות שלו מוכרות בכל סצנה את הייסורים הבלתי פוסקים שאיתם מתמודד תומאס, מלבד הרגעים בהם הוא הופך לפתע לגיבור פעולה. אוואנס לא יכול היה שלא להכניס גם מעט קרבות, אך לא באותה המידה שהייתה ב"הפשיטה". אוואנס העדיף להתמקד כאן בכאב של עינויים שיכולים בהחלט לגרום לנו הצופים התפתלות בכיסא.

שין כריזמטי ולהוט בתפקיד האב מלקום - כשהעניינים מתחילים להתערער הוא עובר תהליך לא פשוט של קונפליקט פנימי ומגלם את הדמות המסקרנת באמינות. מורגש חוסר בהתעמקות במשבר היחסים שבין תומאס לאביו העשיר וקשה לקנות את הרקע שלו כשזה נותר כך. גם האלמנט העל-טבעי שמופיע בהמשך מרגיש תלוש ולא קשור לעלילה.

החלק הראשון של הסרט מסתורי, מאלה שמושכים אותך לאט-לאט. המעברים בין הסצנות מרגישים מבולגנים ומעורפלים לעיתים, ועם זאת התעלומה באי הביזארי עדיין מרתקת ויעילה. חובבי אימה יוכלו ליהנות מהצפייה, למרות שחלק מהאלמנטים שנועדו לגרום לנו לצרוח מצליחים לא רק להטריד אלא גם לבלבל.