הכל מתחבר לי פתאום: ראיון עם גיא נתיב, במאי Skin

החודשים האחרונים בחייו של הבמאי גיא נתיב ("מבול", "הבן של אלוהים") היו מהמרגשים בחייו. לפני מספר חודשים נולדה בתו הבכורה לאחר ניסיונות ממושכים, בחודש שעבר סרטו הראשון בארה"ב "Skin" התקבל למסגרת פנורמה היוקרתית בפסטיבל ברלין ומספר ימים לאחר מכן הוכרז סרטו הקצר באותו שם כאחד המועמדים לסרט הקצר באוסקר.

בתחילת החודש הגיע נתיב יחד עם חלק מהקאסט של של סרטו "Skin" לפסטיבל ברלין להקרנת בכורה עולמית של הסרט המצוין והחזק שנקווה שנראה על המסכים בארצנו בקרוב. הסרט עוסק בביירון, צעיר ניאו נאצי (ג'יימי בל, "בילי אליוט") עטור קעקועים המכסים את כל גופו ופניו. מגיל צעיר הוא אומץ לתוך משפחה המקדמת את עליונות הגזע הלבן ומבצעת יחד עם חברים נוספים בארגון פשעי שנאה כנגד מיעוטים. היכרות שלו עם אם חד הורית לשלוש בנות (דניאל מקדונלד, "פטי קייקס") גורמת לו לרצות לעשות שינוי בחייו ולצאת ממעגל האלימות, אולם הוא מגלה שחברי הארגון לא יתנו לו לעזוב בקלות, ושגם לו עצמו יהיה קשה להשתחרר מהאלימות שהוטמעה בו מגיל צעיר.

"Skin" הארוך הוקרן עכשיו בברלין והקצר הועמד לאוסקר. זו חתיכת פריצה בפרק זמן כל כך קצר.

"הכל התחבר ביחד, הלידה של הבת שלנו לפני כמה חודשים הביאה את הווייב החיובי הזה. היא באמת האוסקר האמיתי והפרס האמיתי. נאבקנו שנים כדי להביא אותה לעולם ועד שזה קרה, כל ההצלחה קרתה במקביל. זה מדהים, הכל מתחבר פתאום. עבדתי 4 וחצי שנים בשביל זה".

זו לא פעם ראשונה שאתה בברלין, אחרי שביקרת פעמיים עם "מבול" ועם "זרים". איך ההרגשה לחזור?

"ברלין בשבילי זה בית, זה משהו מאוד מיוחד. בשבילי אלו שני מעגלים שנסגרים - מעגל ראשון זה שאני מקרין סרט על ניאו נאצים אמריקאים בגרמניה. סבא שלי ברח מפולין בעקבות הכיבוש הגרמני. האומץ שיש להקרין סרט כזה מול הימין הקיצוני הוא גדול. המעגל השני הוא שהפעם אחרונה שהייתי בברלין ב-2012 הייתה עם רונית אלקבץ בסרט 'מבול'. החזקנו ידיים והתרגשנו ביחד. היא הייתה ההשראה הקריאטיבית והמורה שלי והאבדון שלה היה לי מאוד קשה והשאיר חור ענק. לחזור לשם לאותו מקום שהייתי איתה זה מאוד מרגש והקדשתי לה את הסרט על הבמה בברלין".

[*]

נתיב, שמאחוריו קריירה מצליחה בישראל עם סרטים מוערכים כמו "הבן של אלוהים" אותו ביים יחד עם ארז תדמור ו"מבול" שזכה בפרס דב הקריסטל לסרטי ילדים ונוער בפסטיבל ברלין בשנת 2011, החליט לארוז לפני מספר שנים את המזוודה ולעבור לארה"ב כדי לפתח קריירה בינלאומית. את הדרך הוא התחיל עם סרט קצר על ניאו נאצים, גם בשם "Skin" (אך עם עלילה שונה מהפיצ'ר). איך מתחילים אחרי קריירה ארוכה מההתחלה בארה"ב?

"האמריקאים לא ששים לקבל במאי של סרט זר, אלא אם כן הוא זכה באוסקר קודם. הייתי צריך לראות איך אני בונה את עצמי מאפס. הם לא רצו לתת לי תקציב של מיליוני דולרים. סטינג ראה את "Skin" לפני שנה וחצי והוא החליט שזה אחד הסרטים הקצרים הטובים שהוא ראה. אשתו, שהיא מפיקה עצמאית שעשתה סרטים כמו 'ירח' ו'לוק סטוק', והוא לקחו חסות עליי. הם זיהו את הפוטנציאל והכישרון ורצו לקחת חלק בזה. גם הבמאי אורן מוברמן עזר לי בצורה יוצאת דופן ונתן לי את הביטחון שאעשה את זה כמו שצריך".

עד כמה העובדה שביימת סרט קצר בנושא עזרה לך ביצירת הפיצ'ר הראשון שלך בארה"ב?

"רוב הסרטים שלי היו סרטים קצרים לפני הארוכים. הסרט הקצר הוא לא באותו נושא של הסרט הארוך אבל הוא בתמות זהות. סרט קצר זה כלי עזר אדיר לבמאי שניגש לפיצ'ר. אתה מנסה את השפה הקולנועית שלך, עובד עם שחקנים על תמות דמות. גם בקצר וגם בארוך הבנתי את הפיזיות של מה זה אומר להיות מקועקע, זה שינוי פיסי ונפשי. הדבר הנוסף הוא שאתה נותן לעצמך תעודת ביטוח כשאתה מראה למפיקים מהו הפוטנציאל הגלום. זה גם עזר לנו לקבל שחקנים מצוינים".

נתיב לא הסתיר את התרגשותו כשגילה שהועמד לאוסקר יחד עם התסריטאי שרון מימון על "Skin", במיוחד לאחר שכבר היה ברשימה המקוצרת בקטגוריית הסרט הקצר ב-2004 עם סרטו "זרים" אותו ביים עם ארז תדמור, אך לא נכנס לחמישייה הסופית.

איך הגבת כשגילית ש-"Skin" מועמד לאוסקר?

"הטראומה של 2004 שלא נכנסנו עדיין מהדהדת לי בראש. אתה לא מאמין עד שאתה לא באמת שם כי יש כל כך הרבה סרטים קצרים מכל העולם וכל הזוכים של הפסטיבלים נשלחים לאוסקר וגם לא היינו בפסטיבל גדול. הסיכוי הוא כל כך קלוש להגיע לחמישייה. היו גם סרטים שכולם חשבו שיגיעו ולא הגיעו. אתה שם את הציפיות ברצפה ואז אפשר רק להיות מרוצים".

אתה חושב שהעיסוק בגזענות עזר בעידן טראמפ ולאור הנטייה הליברלית של האקדמיה?

"מצד אחד הסרט שלי עוסק בגזענות, אבל הסרטים האחרים שנבחרו בקטגוריה לא עוסקים בכלל בנושא הזה. הקהל שבוחר בסרטים להיבחר בחמישייה זה קהל מכל העולם, לא רק מהאקדמיה. התופעה של גזענות שמרימה את הראש היא לא רק בארה"ב אלא גם באירופה. יש בגרמניה אנשים שצועקים כיום 'הייל היטלר' ברחובות, זה לא ייאמן. בתור נכד לניצולי שואה תמיד רציתי לעסוק בגזענות בקולנוע. לפני כמה שנים קראתי כתבה על מנהיג ניאו נאצי בארה"ב שלימד את בנו לירות באקדח. יום אחד הוא חזר שתוי מבר והבן חשב שזה פורץ שחור וירה בו. עניין אותי כל הנושא הזה של שנאה גוררת שנאה. לי נולדה עכשיו ילדה ועלתה השאלה מה אני מלמד אותה ואז שרון מימון בא עם רעיון מבריק לתסריט והביא את ה-DNA שלו".

מה ההבדל בין העבודה על סרט ישראלי לסרט אמריקאי?

"שפת הקולנוע בין סרט אמריקאי לישראלי היא אותה שפה, אבל הגישה לשחקנים היא שונה לחלוטין. שני העולמות שונים ואתה חייב ללמוד את העולם הזה ולפעול בו בצורה נכונה ולהשתלב עם הזרם בו הדברים הולכים. אני אמשיך לעשות גם סרטים ישראליים בנוסף לאמריקאים".

הסרט הקצר "Skin" משודר בלעדית בספריית "24/7 סרטים חינם" ב-yesVOD.