חדשות סרטים

פסטיבל ברלין: "עיניים שלי", "המורה לאנגלית" ועוד

פסטיבל ברלין: עיניים שלי, המורה לאנגלית ועוד
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
עורך האתר אלעד שלו ממשיך לדווח מהברלינלה והפעם: הסרט הישראלי החדש של ירון שני "עיניים שלי", "המורה לאנגלית" - סרטו הראשון באנגלית של הבמאי יובל אדלר שפרץ לחיינו עם "בית לחם", סרטו החדש של קייסי אפלק "האור של חיי" אותו הוא כתב, ביים ומשחק בתפקיד הראשי וסרטו של פרנסואה אוזון "בחסד אלוהים"
עיניים שלי

"עיניים שלי" הוא חלקו השני בטרילוגיה על אהבה של הבמאי ירון שני אותה פתח הסרט "עירום", שזכה בפסטיבל חיפה אך טרם יצא להקרנות בישראל. שני, שפרץ לחיינו עם "עג'מי" המצוין (אותו ביים במשותף עם סכנדר קובטי), לא מרחם על הדמויות שלו בסרטיו וגם לא על הצופים. הן סופגות מהלומה אחר מהלומה, כשהדרך לצאת מגורלן נדמית בלתי אפשרית יותר ויותר ככל שהעלילה מתקדמת.

בסרטו החדש, שהוצג במסגרת הפנורמה בפסטיבל ברלין, הדמות הראשית היא רשי (ערן נעים, "עג'מי"), קצין שיטור מוערך שחיפוש גופני שהוא עורך על בני נוער בפארק מוביל לתלונה נגדו על הטרדה מינית. במקביל מערכת היחסים בינו לבין אשתו אביגיל מידרדרת בשל ניסיונו לשלוט בבתה ולחנך אותה. רשי ואביגיל גם מנסים במקביל להביא ילד משלהם ללא הצלחה. המצלמה מתמקדת רבות בקלוז אפים בפניו של רשי ומדמה כיצד גם המציאות הולכת וסוגרת עליו.

אין נקודות אור בסרטו של שני. אין הפוגות קומיות או פתח לתקווה. קצת בדומה ל"פרא אציל", הגיבור נמצא במסלול הידרדרות שממנו אין מנוס לסוף טראגי, אלא שכאן אופיו הבלתי מתפשר וההרסני של רשי הוא שגורם באופן מעשי להידרדרות ולא נסיבות חיצוניות. הבעיה היא שההלם שמנסה שני להכניס את הצופה מאבד מכוחו ככל שהסרט הולך ומתקדם ונשאב למערבולת אינסופית של ויכוחים בין הדמויות ודיאלוגים ארוכים המנסים לשוות צביון ריאליסטי ככל האפשר למתרחש. כך שלמרות משחק טוב ופתיחה מוצלחת, בסופו של דבר "עיניים שלי" מאבד תאוצה ומותיר את הצופה מרוחק.



המורה לאנגלית

סרט הבכורה של יובל אדלר, "בית לחם", היה להצלחה קופתית גדולה וגם זכה בשישה פרסי אופיר כולל לסרט הטוב ביותר, מה שסלל את דרכו של הבמאי להפקה בינלאומית גדולה בדמות העיבוד לספר המתח "המורה לאנגלית" (באנגלית "The Operative"). לסרט הוא הצליח לגייס גם שני כוכבים בינלאומיים גדולים כדיאן קרוגר ("משום מקום") ומרטין פרימן (הסדרה "פארגו").

העלילה עוקבת אחר רייצ'ל (קרוגר), בחורה המגויסת על ידי סוכן מוסד בריטי בשם תומאס (פרימן) כדי לעבוד כמורה לאנגלית בטהרן, ולרגל אחר בחור איראני בשם פרהד. כמובן שהעלילה מסתבכת כשסיפור אהבה נרקם בין השניים ורייצ'ל מתחילה להתרגל לחיים בטהרן ומפקפקת במשימתה ובטוהר המידות והמוסריות של הפעולות אותן היא נדרשת לבצע לצורך התפקיד. אדלר, שכבר הוכיח את יכולתו בליצור סצנות ריגול אינטנסיביות ומלאות מתח ב"בית לחם", מנצל הפעם את הז'אנר כדי להעלות שאלות מוסריות לגבי המשימות שמבוצעות בשם מטרה נעלה. הוא מציג את החיים באיראן בצורה מורכבת ולא חד ממדית, כשלעומת זאת האופן בו מוצג ארגון הביון הישראלי מטילה ספק גדול בעליונותו המוסרית. לעיתים העלילה מתפזרת יתר על המידה, וסוף הסרט הינו פתוח ולא מספק, אך אדלר מוכיח כי הוא יודע לשחות במיומנות בתוך הז'אנר ולכן מעניין יהיה לראות האם הסרט יזכה להצלחה ואף יופץ להקרנה בישראל. ראיון עם יובל אדלר יעלה בהמשך השבוע באתר.



האור של חיי

קייסי אפלק, כבר מזמן לא רק האח של, הפך בשנים האחרונות לאחד השחקנים המוערכים בהוליווד עם שורת תפקידים בסרטים ייחודיים כמו "ההתנקשות בג'סי ג'יימס", "סיפור רפאים", "נאהבים מחוץ לחוק" וכמובן "מנצ'סטר ליד הים" עליו זכה באוסקר, שהעידו שלא מדובר רק בשחקן מוכשר אלא גם בכזה היודע לבחור את סרטיו בקפידה ובתבונה. לכן הציפייה לסרטו השני "האור בחיי" אותו הפיק, כתב וביים הייתה מסקרנת במיוחד.

למרבה השמחה גם כאן מדובר בפרויקט יוצא דופן, דרמה פוסט אפוקליפטית המתמקדת ביחסים בין אב (אפלק) לבתו, המתחזה לבן, בעולם בו כמעט כל הנשים מתו מווירוס מסתורי. הגברים שנותרו בעולם זה הם כה מדוכאים וחסרי מטרה ואהבה שרבים מהם נעשו אלימים. לכן האב והבת חיים להם ביער עם ציוד קמפינג, משתדלים שלא להישאר במקום אחד לאורך זמן ולא להתגורר בבתים שמזמינים פולשים.

כמו בגל סרטי הפוסט-אפוקליפסה שתקפו אותנו לאחרונה ("קופסת ציפורים", "מקום שקט", "זה מגיע בלילה") גם סרט זה מתמקד בתא המשפחתי המנסה לשרוד בעולם ללא חוקים, במיוחד כשכאן מדובר בסוד גדול שיש להסתיר – זהותה של הבת שיכולה להזמין התקפות כנגדה. אפלק מביים את הסרט בקצב מדוד, תוך התמקדות במערכת היחסים בין האב לבתו ובדיאלוגים וסיפורים (לעיתים ארוכים מדי) ביניהם.

לקראת סיומו של הסרט מגיע פרץ אלימות בלתי צפוי ומפתיע, שמנער אותו מהקצב בו התנהל עד לאותו רגע. אולם גם באיטיות זו יש קסם, והעולם המסויט, בו יש נקודות של אור וגאולה בדמות אנשים טובים, אך בו גם נאלצים לעשות מעשים בלתי מוסריים כדי לשרוד, משתלט על הצופה והופך את הסרט ליותר מעוד סרט ז'אנר שכבר ראינו פעמים רבות מדי ולחוויה ייחודית למדי.

בחסד אלוהים

פרנסואה אוזון הוא מהבמאים האירופאים היחידים שכמעט כל אחד מסרטיו זוכה להפצה בישראל, ואין סיבה להאמין שסרטו החדש והמוצלח "בחסד אלוהים" לא יזכה לגורל דומה. הסרט עוקב אחר פרשה שזעזעה את צרפת בה נחשפו עשרות עדויות של גברים שהוטרדו בילדותם ע"י כומר במחנה קיץ של הכנסייה. חמור מכך הממסד הקתולי ידע על האירועים וטייח אותם, העביר את הכומר ממקום למקום ואפשר לו להמשיך ולעבוד עם ילדים.

זהו אולי סרטו הישיר ביותר של אוזון, ללא טריקים או מניירות חזותיות. בדומה ל"ספוטלייט", זוכה האוסקר, הוא עוקב בסדר כרונולוגי אחר סיפוריהם של הקורבנות שמחליטים להפסיק לשתוק ולצאת נגד הממסד הקתולי, כשחלקם עדיין רואים את עצמם כחלק בלתי נפרד ממנו. בניגוד ל"ספוטלייט", כאן זהות הגיבור משתנה במהלך הסרט ואוזון נוקט בטכניקה מעניינת של התמקדות בדמות אחרת ככל שהעלילה מתקדמת, כאשר כמובן ישנה הצטלבות בין הסיפורים.

אורכו של הסרט פוגם בו, ולעיתים הוא מתמקד יתר על המידה בפרטים הקטנים והופך ליבשושי למדי ולחוזר על עצממו, אך הסיפורים המצטברים והאופן הריאליסטי בו אוזון פורס אותם הופכים אותו ליצירה בעלת עוצמה וגם חשיבות של ממש מאחר ומשפטם של המואשמים בפרשה עתיד להתקיים במרץ הקרוב.

אלעד שלו - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
רלוונטי
 
חיפוש בארכיון 2019
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Aladdin1אלאדיןציון גולשים10 / 9.1ציון מבקרים5 / 2.5
Quanto Basta2טעימה מהחייםציון גולשים10 / 8.6ציון מבקרים5 / 3.6
Rocketman3רוקטמןציון גולשים10 / 8.3ציון מבקרים5 / 3.4
Red Joan4הסודות של ג'ואןציון גולשים10 / 8.0ציון מבקרים5 / 3.5
Avengers Endgame5הנוקמים: סוף המשחקציון גולשים10 / 7.7ציון מבקרים5 / 4.3
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט