הדור החדש: ירדן ליפשיץ לוז, במאית הסרט הקצר נתק

בקבוקי אלכוהול, עשן סיגריות והתנצחויות בלתי פוסקות הן חלק משגרת חייה של לידור (בר מרון) בת ה–15 המתגוררת יחד עם אביה המובטל עודד (גלי רשף). כאשר החשמל מתנתק בביתם, עליה למצוא דרך להשיב אותו. זוהי עלילת הסרט הקצר "נתק" של הבמאית ירדן ליפשיץ לוז, בוגרת מכללת ספיר בשדרות. הסרט היה לסרט הישראלי היחיד שהשתתף במסגרת תחרות הסטודנטים של פסטיבל קאן האחרון ואף הוקרן לאחרונה בפסטיבל קולנוע דרום ופסטיבל סרטי הסטודנטים. מבקר האתר רון פוגל פגש את ירדן בפסטיבל קאן לשיחה על הסרט במסגרת מדור "הדור החדש".

מאיפה הגיע הרעיון לסרט?

"כשהתחלנו לעבוד על סרטי הגמר שלנו במכללת ספיר, חשבתי שאעשה סרט דוקומנטרי על אבא שלי, שאיתו הייתה לי מערכת יחסים מורכבת. בהנחיית אפרת כורם המרצה שלי החלטנו דווקא ללכת לכיוון עלילתי. אבא שלי ואני ניתקנו קשר כשהייתי בת 15 והמעגל לא הצליח להיסגר בעקבות מותו לפני 8 שנים. הסרט למעשה היה חלק מסגירת המעגל הלא פתור הזה. מרבית מהסצנות הן דברים שקרו לי בילדותי ומערכת היחסים המורכבת בין הדמויות היא דומה מאוד לזו שהייתה לי. את הצילומים צילמנו בבית הילדות שלי, מה שהיה מרגש ואינטנסיבי מאוד".

איך גייסת את השחקנים?

"גלי רשף השתתף בהפקת סטודנטים שאותה המלהקת שלי הפיקה בעבר. שלחתי לו את התסריט והוא התחבר, קבענו פגישה ונוצר קליק מיידי לחלוטין. אל בר מרון הגעתי דרך תיוג בפייסבוק לפוסט שפרסמנו. לאחר אודישנים רבים בהם לא מצאנו את הלידור שחיפשנו. איך שראיתי את תמונת הפרופיל שלה, הרגשתי שיש משהו בילדה הזו שמרגיש לי הכי נכון. פניתי אליה ושלחתי לה תסריט והזמנתי אותה לאודישן עם גלי, החיבור ביניהם היה ממש כמו קסם ומהר מאוד הבנתי שזה זה. העבודה איתם הייתה מדהימה, שניהם היו מסורים ומחויבים לתפקידים, הם הצליחו להבין את הראש שלי והציעו גם בעצמם רעיונות להוספה לסצנות. לא יכולתי לדמיין עד כמה שהם ירגשו אותי בכל פעם מחדש".

מהו המסר מרכזי בסרט? העברת תחושת הניתוק של הגיבורה?

"אני לא חושבת שיש מסר מסוים. ניסיתי להראות מורכבות של מערכת יחסים בין אב לבתו ולהבין את ההשלכות של הישארות ביחסים מורכבים שכאלה. לידור נשארת לגור עם עודד ומנסה ״להציל״ אותו ואת מערכת היחסים ביניהם. רציתי להראות שילדים ינסו לקחת אחריות על עצמם במקרה שההורה אינו מתפקד, ככה שנוצר בלבול בין מי הוא המבוגר האחראי ומי הילד. מבחינתי אין לסרט הזה התחלה או סוף, זה מעגל שאינו יכול להיגמר- היום זה ניתוק חשמל ומחר זה יהיה ניתוק של המים. כל עוד דמותו של עודד לא תתעשת על עצמה, המצב יישאר אותו דבר".

[*] הסרט השתתף בפסטיבלים רבים. האמנת שהוא יגיע לכך כשעבדת עליו?

"זה היה רחוק ממני. לקח לי הרבה זמן להגיע לצילומים של הסרט הזה. על התסריט עבדתי באופן מאורגן במשך כשנה וחצי, אבל למעשה במבט לאחור הבנתי שבמשך כל הלימודים נגעתי בדברים שקשורים אליו. ההפקה הייתה מצד אחד מדהימה אבל גם רצופת קשיים ומכשולים. הרגשתי שכל היקום כולו מתכנס בשביל שלא אעשה את הסרט. לולא כל האנשים המדהימים שעבדו בהתנדבות בסרט זה לא היה קורה. כולם היו מסורים ומחויבים והרגשתי שהם מאמינים בפרויקט הזה".

איך הייתה ההרגשה כשהתקבלת לפסטיבל קאן?

"התחושה הייתה סוראליסטית לגמרי. במשך זמן רב לא עיכלתי את הבשורה הזו. פסטיבל קאן מבחינתי היה חלום ששאפתי אליו,אבל לא תיארתי לעצמי שזה יכול לקרות לי. אני חושבת שגם עכשיו מבחינתי זה עוד לא לגמרי מתעכל. זה היה כבוד ענק עבורי בכלל להשתתף ולהקרין פה את הסרט, ואני מקווה עוד לחזור לפסטיבל בהמשך".

איך היה בפסטיבל עצמו?

"וואו, חוויה מטורפת. יש כל כך הרבה דברים לראות ולעשות בקאן, הכל מתוקתק ומסודר והאווירה מחשמלת. ראיתי הרבה סרטים מדהימים, פגשנו אנשים מעניינים וזו פשוט חגיגה ענקית לקולנוע".

מה התכניות שלך לעתיד?

"כרגע אני עובדת על סרט קצר חדש, התסריט עוד בשלבי פיתוח, הוא ייגע בכמה רעיונות שהיו גם ב'נתק', ובהמשך אני מקווה גם לעשות סרט באורך מלא. עשייה דוקומנטרית גם מאוד מעניינת אותי ואני מקווה להגיע גם לזה".