Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל חיפה - הזוכים וסקירות: פיג, מינארי, רוכבי הצדק ועוד

פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-37 בחיפה הסתיים אמש (ראשון) בסינמטק חיפה בטקס שהכתיר את הזוכים בתחרויות השונות בפסטיבל, שחזר השנה להתקיים במתכונתו הרגילה לאחר שבשנה הקודמת נערך במתכונת וירטואלית בשל מגפת הקורונה. הזוכה הגדול של הטקס היה סרטו של ערן קולירין "ויהי בוקר" שזכה בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר, בתסריט הטוב ביותר ובפרס השחקן לאיהאב אליאס סלאמי. בנימוקי השופטים לפרס הסרט נכתב: "סרט נפלא שפצע והרחיב את לבנו בו זמנית...קולירין מצליח לשלב באופן מופלא סצנות ריאליסטיות ורגעים פיוטיים". "ויהי בוקר" מועמד גם ל-15 פרסי אופיר, כולל לסרט הטוב ביותר, ועורר סערה בבכורתו העולמית בפסטיבל קאן לאחר ששחקניו סירבו להשתתף בפסטיבל בשל הגדרתו כסרט ישראלי.

[*]

(צוות הסרט "ויהי בוקר", זוכה פרס הסרט הישראלי. צילום: זיו עמר)

בפרס השחקנית הטובה ביותר זכתה ריימונד אמסלם על הסרט "הבית ברחוב פין". פרס סרט הביכורים הלך למרט פרחומובסקי על סרטו "תל אביב" ובפרס ההישג האמנותי זכו האחים יואב ודורון פז על הסרט "תכנית א'". בקטגוריה התיעודית זכה הסרט "דיוקן" של כאן 11 המספר את סיפורן של נשים שנרצחו על ידי בני זוגן ובציון לשבח לסרט תיעודי זכה הסרט "השיבה לברלין". פרס סרט הסטודנטים הקצר הוענק ל"טיול לילי" של הבמאי אורי בירגר.

בתחרות 'כרמל' לקולנוע בינלאומי זכה הסרט הרומני "אינטרגלדה" של הבמאי ראדו מונטן ובציון לשבח זכה הסרט היפני "גלגל המזלות" של ריוסוקה המגוצ'י. פרס 'עוגן הזהב' לסרט ביכורים הוענק לסרט הבלגי "מגרש משחקים" של לורה ונדל וציון לשבח הוענק לסרט הטורקי "שומר אחי" של פריט קראהן. הפסטיבל ימשיך להתקיים עד ליום שלישי (28.9) וכתבי האתר ממשיכים לסקר את הסרטים המשתתפים בו עם סקירות יומיות:

מינארי

מבקרת: מיכל ליבר רונן

ג'ייקוב ומוניקה עזבו את קוריאה לארה"ב על מנת ליצור לעצמם חיים טובים יותר. מאז הם עובדים כממייני אפרוחים. הסרט "מינארי", שהוקרן בחיפה ויעלה החל מיום חמישי בבתי הקולנוע, מתחיל עשר שנים לאחר הגעתם לארה"ב, בשנות השמונים. כעת לזוג שני ילדים, אן ודייוויד, והם בעיצומו של מעבר לאזור נידח בארה"ב להגשים את חלומו של ג'ייקוב לעבד אדמה ולהקים חווה חקלאית. מוניקה מסתייגת מכך כי הם לא עברו קרוב לבית החולים, עקב מצבו הרפואי של דייוויד, הסובל מחור בלב.

במקביל לקשיים הזוגיים נערמים עוד ועוד קשיים כלכליים כגון קושי במימון מי השקיה וביטול עסקת יבול החווה. החיים הלא פשוטים של המשפחה נקטעים עם הגעת אמה של מוניקה מקוריאה להתגורר אימם. דווקא אמה של מוניקה שמייצגת את העולם שהותירו מאחוריהם היא זו שמביאה משב רוח תוסס ומרענן. היא אינה מבשלת או אופה ולכן אינה נחשבת "סבתא אמתית" לפי דייוויד. במקום היא מקללת, משחקת קלפים ונוחרת. אבל בעוד הוריו עסוקים בלהתפרנס ולריב זה עם זו, דווקא הסבתא היא זו שנותנת לו את מה שהוא באמת זקוק לו. היא עוטפת אותו בחום ואהבה וגורמת לו להבין את חוזקו ועוצמתו האמיתית למרות מצבו הרפואי. היא זו ששותלת יחד עם דיוויד את צמח המינארי, אותו הביאה מקוריאה. צמח שלטענתה יכול לגדול בכל מקום ומסמל באופן סימבולי את המשפחה הקוריאנית שמנסה להצליח באמריקה. השאלה המרחפת מעל הסרט היא האם תצליח משפחת המהגרים להגשים את החלום האמריקאי ולשרוד כמשפחה מאוחדת.

"מינארי" הוא סרט מתוק ושובה לב שמבוסס על חלק אוטוביוגרפי מחייו של התסריטאי והבמאי, לי אייזק צ'ונג. צ'ונג בונה סיפור משפחתי מרגש ופשוט עם אנקדוטות הומוריסטיות שמוסיפות לסרט חן. יחד עם זאת, חסר המבט לאחור – לדעת מה עבר על הזוג בעשר שנים שקדמו לסרט וכן על חייהם בקוריאה. נקודת מבט רטרוספקטיבית הייתה יכולה לשדרג את הממד העלילתי של הסרט. אך מעבר לכך זהו סרט מקסים עם הופעה כובשת של השחקן אלן קים והופעה נהדרת של יו יונג-יון, בתפקיד הסבתא, זוכת פרס האוסקר לשחקנית משנה. הנאה צרופה.

הקרנה נוספת: יום שני 27.9 בשעה 22:00 במוזיאון טיקוטין.

רוכבי הצדק

מבקר: אלעד שלו

חייל (מאדס מיקלסן, "חניבעל", "עוד סיבוב") חוזר מזירת הלחימה לאחר שאשתו נהרגה בתאונת רכבת ובתו ניצלה בנס. אך האם זו באמת הייתה תאונה? בסיוע של מומחה להסתברות וחבריו המוזרים הוא יוצא בעקבות כנופיית אופנוענים אימתנית לנקום את מותה. מה שנשמע על הנייר כעוד מותחן נקמה שראינו יותר מדי כמותו, הוא למעשה סרט על אובדן וניתוק רגשי, על גבריות רעילה שמתבטאת בזעם חסר תוחלת ובמעגל נקמה שלא פותר דבר –אה, וגם קומדיה קורעת מצחוק.

כזה הוא סרטו של הבמאי הדני אנדרס תומאס ינסן, סרט שמצליח לשלב בהצלחה בין ז'אנרים שונים, לשמור על טון קומי מפתיע לכל אורכו תוך הסתמכות על תסריט שנון ועתיר בהפתעות ותצוגות משחק ביזאריות ומהנות. "רוכבי הצדק" הוא מסוג הסרטים שהם חכמים ממה שהם נראים על פני השטח, תוך שהם לא שוכחים לבדר את הצופים וגם להעניק להם על הדרך תובנות מעניינות לחשוב עליהן. (הסרט זמין לצפייה בתשלום ב-yes VOD).

פיג

מבקר: אלעד שלו

ניקולס קייג' עשה לעצמו שם בעשורים האחרונים של כוכב מדרג א' שמשתתף בסרטים סוג ז'. נדמה שהוא מסכים להשתתף בכל זבלון אקשן/אימה/פנטזיה ללא קשר לאיכות התסריט וההפקה ומנפק תצוגות משחק מוגזמות ומוקצנות במיוחד. אבל מדי פעם הוא בוחר פרויקט צדדי שלא יקבל מימון ללא השתתפות של כוכב בקליבר שלו וכך קיבלנו הברקות כמו "ג'ו", "צבע מהחלל", "מנדי", "פקד מושחת" ועוד.

"פיג" של הבמאי מייקל סרנוסקי לוקח את ניקולס קייג' הרחק למחוזות דרמת הארט-האוס שאופייני למצוא יותר בפסטיבלי קולנוע, מאשר בבתי הקולנוע (בהם הסרט יופץ החל מחמישי הקרוב). זוהי דרמה קטנטנה ואיטית מלאת אווירה יותר מאשר עלילה על שף מצליח בשם רוב שחי מזה שנים בבקתה מבודדת ביערות אורגון עם חזירת המחמד שלו שמסייעת לו למצוא פטריות כמהין נדירות ולמכור אותן למסעדות דרך סוחר פטריות בשם אמיר (אלכס וולף) שמהווה את הקשר היחידי שלו לעולם החיצוני.

לאחר שהחזירה שלו נחטפת, נאלץ רוב לצאת מחייו המבודדים בטבע ולצאת למסע על מנת להחזירה. אם זה נשמע לכם סרט מסוג של "ג'ון וויק", זה בדיוק ההיפך. זהו מסע מהורהר אל עבר סצנת הקולינריה של פורטלנד והאנשים שמרכיבים אותה. סרט על בדידות, שכול וחיפוש אחר קשר אנושי, שבו המכות היחידות שמחטיף הגיבור הן מילוליות. חובבי סרטים מסוג זה יימצאו אנושיות ויופי בסרט, קהל שילך לסרט בשל שמו של הכוכב ימצא את עצמו משועמם יותר.

אמא קטנה

מבקר: רון פוגל

אחרי שנעתקה נשמתי בסרטה הקודם של הבמאית הצרפתייה סלין סיאמה "דיוקנה של נערה עולה באש", אצתי לראות את "אמא קטנה" והתאכזבתי קשות. הסרט עוסק בילדה שסבתה הולכת לעולמה והיא חוזרת עם הוריה לפנות את בית הסבתא שם היא תפגוש בילדה בת גילה ובין שתי הילדות תתפתח ידידות אמיצה. סיאמה מביימת בקורקטיות ושתי הילדות התאומות המגלמות את החברות מצוינות אבל בסופו של דבר הסרט אותי שיעמם ולא התחברתי אליו. זוהי מעשייה קטנטנה וחביבה, ולא הרבה מעבר לכך. כולל טוויסט בסיום שאותי ממש לא הפתיע.

לפרטים נוספים על סרטי הפסטיבל ורכישת כרטיסים היכנסו לאתר הפסטיבל. לכל הכתבות מפסטיבל הסרטים בחיפה - לחצו כאן