אוסקר 2022: המועמדויות המוצדקות וההיעדרויות המרגיזות

אחרי הזכייה בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה, שלוש הזכיות הגדולות בטקס פרסי גלובוס הזהב (המוקצה) – סרט הדרמה, השחקן הראשי והבמאי – והעמידה בראש כל רשימת "סרטי השנה" שמכבדת את עצמה, "כוחו של הכלב" חזר להובלה בטקס החשוב ביותר: האוסקר. המערבון הדרמטי המדובר של ג'יין קמפיון (על פי ספרו של תומאס סאבאג') עומד בראש רשימת המועמדים עם 12 מועמדויות, כולל הסרט הטוב ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר, השחקן הראשי לבנדיקט קמברבאץ', שחקנית המשנה לקירסטן דאנסט, שחקני לקודי סמית'-מקפי וג'סי פלמונס והבימוי לקמפיון.

מלבד התוספת הרצויה של פלמונס לתערובת, מרבית המועמדויות בקטגוריות הללו אינן באות בהפתעה וככל הנראה מובטחות לנציגי "כוחו של הכלב" (לכל הפחות, לקמברבאץ' ומקפי, שניהם עם זכיות רבות לשמם עד כה במירוץ). בגזרת הבימוי, התחרות מעט אחרת – מול קמפיון הניו-זילנדית עומדים הפייבוריט קנת' בראנה ("בלפאסט"), הטוען לכתר שנים רבות פול תומאס אנדרסון ("ליקריץ פיצה"), ההפתעה המוחלטת מצד ריוסוקה המגוצ'י ("הנהגת של מר יוסוקה") ו-"האויב" המושבע של קמפיון, שעמד מולה בדיוק באותה פוזיציה לפני קרוב ל-30 שנה, בטקס האוסקר של 1994, סטיבן ספילברג ("סיפור הפרברים"). אז, אחרי זכייה ב"דקל הזהב" בפסטיבל קאן, הועמדה קמפיון בקטגוריה הדומה באוסקר והפכה לאישה השנייה אי פעם שהגיעה למעמד זה. ספילברג, עם סרטו "רשימת שינדלר" "גנב" לקמפיון את אור הזרקורים והרוויח את פרס הבימוי ופרס הסרט הטוב ביותר, כשקמפיון נאלצה ללכת הביתה "רק" עם הפרס התסריט הטוב ביותר.

[*]

קרוב לכל דבר במועמדותה של קמפיון גובל בהיסטוריה: מועמדותה בקטגוריה הופכת אותה לאישה השנייה אי פעם שמועמדת פעמיים בקטגוריית הבימוי (מלבדה, רק 6 במאיות נוספות היו מועמדות לפרס, כל אחת מהן במועמדות אחת בלבד); אם תנצח, תהיה זו הפעם הראשונה בתולדות הטקס ששתי במאיות זוכות שנה אחר שנה, לאחר זכייתה של קלואי ז'או בשנה שעברה על סרטה "ארץ נוודים". הכוח הנשי לא מסתיים רק בקמפיון – גם צלמת הסרט, ארי וגנר, הפכה הפעם לאישה השנייה בלבד אי פעם שמועמדת לקטגוריית הצילום הטוב ביותר.

אם כבר בספילברג עסקינן, גם מועמדותו שלו היא היסטורית: הבמאי הוותיק מצטרף לידידו מרטין סקורסזה ונכנס למועדון אקסקלוסיבי של במאים עם שמונה או יותר מועמדויות לאוסקר (השניים האחרים הם במאי "תור הזהב" של הוליווד, בילי ווילדר ו-וויליאם וויילר). העיבוד הנוסף של ספילברג למחזמר הנודע "סיפור הפרברים" אמנם כשל בקופות, אך הרוויח 7 מועמדויות נוצצות השנה (כולל הסרט הטוב ביותר), כולל זכייה כמעט מובטחת של אריאנה דבוז, שמגלמת את אניטה – תפקיד עבורו ריטה מורנו (שמככבת אף היא בסרט החדש) זכתה בדיוק לפני 60 שנה על הגרסה המקורית למחזמר. עוד במאי שלו ההכרזות היום היו חגיגיות במיוחד, הוא קנת' בראנה – שסרטו "בלפסט" האינטימי והנוסטלגי הוא בין המובילים בטבלאות ההימורים לזכייה גורפת בטקס השנה, כולל בפרס הנחשק ביותר – הסרט הטוב ביותר. עם 7 מועמדויות בטקס הנוכחי, השחקן השייקספירי הפך לאדם הראשון שהועמד בשבע קטגוריות שונות במהלך חייו. עם זאת, אם יזכה באחת מהמועמדויות (בראנה גם כתב את סרטו האחרון), תהיה זו זכייה ראשונה לשמו. "בלפסט" יהיה נוכח בטקס השנה גם בזכות מועמדותם של קירן הינדס בקטגוריית שחקן המשנה ושל ג'ודי דנץ' בקטגוריית שחקנית המשנה (שהופכת אותה לשחקנית המבוגרת ביותר שהועמדה בקטגוריית משחק).

עוד שם חזק במירוץ ומוביל בטקס השנה הוא העיבוד הכה-מצופה לאפוס הספרותי של פרנק הרברט, "חולית". למרות שעשרת המועמדויות שלו אינן דבר של מה בכך כשמדובר בסרט מדע בדיוני, עצם מועמדותו – כולל בקטגוריית הסרט הטוב ביותר – ללא מועמדות לאיש שיזם את הפרויקט השאפתני, גם כשזה לא היה נראה אפשרי במיוחד – הבמאי הקנדי דני וילנב ("בלייד ראנר 2049") – מאכזבת במיוחד. אך לא רק ההתעלמות מוילנב בקטגוריית הבימוי הייתה בגדר אכזבה במועמדויות שהוכרזו. למרות הוספתם המתוקשרת של חברי אקדמיה צעירים ומגוונים בשנים האחרונות, הכרזת המועמדויות היום עמדה בסימן שמרני, שמאתגר כניסה לכשרונות חדשים.

כך, לדוגמה, בקטגוריית השחקנית הראשית, למרות הכנסתן של קריסטן סטיוארט ("ספנסר") ואוליביה קולמן ("הבת האפלה") שנעדרו מרשימת מועמדויות ה-"באפט"א" בשבוע שעבר, שמות חמים ונוצצים בעונת הפרסים הנוכחית – אלנה חיים ("ליקריץ פיצה"), ליידי גאגא (אחת ההצלחות היחידות מ-"בית גוצ'י" הקאמפי ומועמדת קבועה כמעט בכל טקס פרסים עד כה העונה), זוכת האוסקר בשנה שעברה פרנסס מקדורמנד ("הטרגדיה של מקבת'") וזוכת "גלובוס הזהב" הטרייה רייצ'ל זגלר ("סיפור הפרברים") – קיבלו כתף קרה מהאקדמיה, והוחלפו בניקול קידמן, עבור תפקידה המוחצן-יתר-על-המידה כלוסיל בול בסרטו של ארון סורקין, "הזוג ריקרדו" וג'סיקה צ'סטיין כמטיפה הטלווזיונית תמי פיי ב-"עיניה של תמי פיי".

באותה מידה, קטגוריית השחקן הראשי, בה התחרות צמודה בין קמברבאץ', גארפילד (שמועמד על "טיק, טיק... בום!") ו-וויל סמית' (שאם יזכה בעבור תפקידו ב"משפחה מנצחת", תהיה זו זכייתו הראשונה בפרס אחרי שנים רבות של עשייה) התעלמה כליל מכשרונות צעירים כדוגמת כוכב "ליקריץ פיצה" קופר הופמן, השחקנים-ילדים ג'וד היל ("בלפאסט") ו-וודי נורמן ("”C’mon C’mon), כוכבי עבר שערכו קאמבק השנה – ניקולס קייג' ("פיג") ו-סיימון רקס ("טיל אדום") – ומהתופעה שנקראית בראדלי קופר, שהתעלה על תדמית ה-"Everyman" שדבקה בו, והביא השנה שתיים מההופעות הטובות ביותר שנראו על המסך השנה – בתפקיד הראשי ב-"סמטת הסיוטים" של גיירמו דל טורו וכג'ון פיטרס הגדול מהחיים ב-"ליקריץ פיצה".

כמו כן, חברי האקדמיה התעלמו לא רק מסרטים שאינם סרטי אוסקר "קלאסיים", וסיכוייהם למועמדות היו נמוכים יותר – כדוגמת "האביר הירוק", "טיל אדום", "טיטאן"' "אתמול בלילה בסוהו" ו-"אנט" אלא גם מסרטים עם סיכויים גבוהים יותר לנוכחות, כדוגמת בכורת הבימוי של רבקה הול "חוצה את הקו", סרטו המדובר של ווס אנדרסון "הכרוניקה הצרפתית", המחזמר המוערך "שכונה על הגובה" ועוד. גם מספר סרטים מרכזיים שכן הועמדו, זכו למספר מועמדויות מצומצם פי כמה וכמה ממה שצופה להם, כדוגמת: "ספיידרמן: אין דרך הביתה", שזכה במועמדות אחת בלבד. העובדות מעידות שמשנה לשנה, טקס הפרסים הנוצץ מאבד מזוהרו, ואחוזי הרייטינג רק הולכים ומצטמצמים. אם האקדמיה מעוניינת לשנות זאת, זו ככל הנראה לא הדרך.

ולמרות זאת, גם הפתעות מועטות קרו בהכרזת המועמדויות: נוכחותו של העיבוד לסיפורו של הסופר היפני המפורסם, הארוקי מוריקמי, "הנהגת של מר יוסוקה", לא רק בקטגוריית הבימוי והתסריט המעובד אלא גם בקטגוריית הסרט הטוב ביותר היא היסטוריה של ממש, שככל הנראה לא הייתה מצליחה להתקיים ללא סיועם של "כוכבי עבר" כמו "פרזיטים" ו-"מינארי"; גם נוכחותו של "קודה", הרימייק מחמם הלב לסרט הצרפתי "משפחת בלייה", בקטגוריית הסרט הטוב ביותר שוברת את הסטיגמה שסרטים שיוצאים בתחילת השנה או באמצעה אינם מגיעים לגבהים בטקסי האוסקר.

סרטה של שיאן הדר עשה היסטוריה נוספת באמצעות מועמדותו של טרוי קוטסור, אבי המשפחה בסרט, בקטגוריית שחקן המשנה – דבר שהופך אותו לשחקן החירש השני בלבד שזוכה לכבוד (לאחר זכייתה של שותפתו לסרט, מרלי מטלין, בפרס השחקנית הראשית עבור "ילדים חורגים לאלוהים" ב-1986). גם מועמדותו של הסרט הדני המצליח "האדם הגרוע בעולם" לפרס התסריט המקורי הטוב ביותר ומועמדויותיהן של ג'סי באקלי ("הבת האפלה") ואונג'אנו אליס ("משפחה מנצחת") בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר ו-פנלופה קרוז ("אמהות מקבילות") בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר לא היו דבר של מה בכך.

אז מי יהיה הזוכה הגדול? אין ספק שהקרב מגוון ולא ברור לגמרי – ל-"בלפסט" ו-"כוחו של הכלב" זכיות מרובות בסבב הפסטיבלים ובטקסי הפרסים שהתקיימו עד כה, אך דווקא הצבעוניות, הקלילות והנוסטלגיה של "סיפור הפרברים", האפיות של "חולית" או דווקא המסר המעצים והייצוגי של "משפחה מנצחת" ו-"קודה" יכולים לתת קונטרה בשנה שחורה למדי כמו זו. מועמדים פחות אפשריים, כדוגמת "ליקריץ פיצה", "סמטת הסיוטים" ו-"הנהגת של מר יוסוקה", יכולים להוכיח את היצירתיות של חברי האקדמיה אם יזכו בתואר הנכסף. ועדיין, למרות הגיוון והתחרות שלגמרי קיימת, האקדמיה הייתה יכולה להתאמץ טיפה יותר גם השנה.