פסטיבל הקולנוע ירושלים 2022: המלצות ואזהרות

3,000 שנים של כמיהה - סרטו החדש, והראשון מאז הצלחת הענק של "מקס הזועם: כביש הזעם", של הבמאי האוסטרלי ג׳ורג׳ מילר, הוא פנטזיה ססגונית על מומחית למיתולוגיה וסיפורי עם שבוועידה באיסטנבול נתקלת בכלי מוזר ובטעות (או שלא) משחררת ממנו מאשר ג׳יני שאמור למלא את שלוש משאלותיה. הצילום של הסרט נפלא, טילדה סווינטון בתור המדענית המבולבלת ואידריס אלבה כשד בבקבוק טובים, אבל הסרט בכללותו מעט מגושם ואינו משאיר רושם עז. יש הרגשה שהצורה גוברת על התוכן. הסרט צובר תנופה ככל שהוא מתקדם ובסופו הופך להרבה מעבר למעשייה על משאלות. (רון פוגל)

אגם פלקון - בסטיאן בן ה-13.5 מגיע עם משפחתו לחופשה בבית הנופש המשפחתי באזור אגם פלקון. שם הוא פוגש בקלואי בת ה-16. הם נפתחים אחד כלפי השני ומשתפים סודות כמוסים. התסריט מבוסס על הרומן הגרפי משנת 2017, "אחות" פרי עטו של הסופר הצרפתי בסטיאן ויווה ומציג סיפור התאהבות ראשונה מרגש ואינטימי. זהו סרט הביכורים של שרלוט לה-בון כבמאית, למרות שמדובר בצעדיה הראשונים מאחורי המצלמה היא מפגינה מקצועיות ושמה דגש על כל פרט ופרט עם שפע צילומים אמנותיים. לה בון מפליאה בליהוק השחקנים הראשיים הצעירים: שרה מונפטי הנאה במשחק מרגש ואמין וג'וזף אנגל הכריזמטי ושובה הלב שגונב את הפוקוס במתיקותו. (מיכל ליבר רונן)

אזרח מודאג - סרטו של עידן חגואל שהוצג בפסטיבל ברלין מציג את הסיפור של זוג גברים תל אביביים שמחליטים שהם רוצים להביא ילד בפונדקאות. ההחלטה הדרמטית מציבה בפני הזוג שאלות לא צפויות, בהן - האם האזור בו הם חיים בתל אביב ראוי בשביל גידול של תינוק? מדובר בסרט חביב. הצילום ועבודת הארט מעולים, וגם השחקנים נותנים את כל כולם. הסיפור בלב הסרט הוא סיפור מעניין, ונחמד לראות בפסטיבלים סרט מעניין וקצבי שאין בו רגע מיותר. האירוניה היא שהסרט הזה סובל מהיומרנות והריקבון המוסרי שהוא מנסה לבקר. (מתי לנג)

איאו (EO) סרטו של יז'י סקולימובסקי הפולני ("ארבעה לילות עם אנה") הוא סרט נפלא. במרכזו חמור שבורח מקרקס פולני ונקלע להרפתקאות שונות ומשונות. הסרט מצולם בחלקו מנקודת המבט של החמור והוא מחווה לקולנוע אילם ולסרטים ישנים. זוהי חוויה קולנועית מרטיטה. (רון פוגל)

אמילי הפושעת – הבמאי ג'ון פאטון פורד יוצר דרמת מתח אפקטיבית שלופתת את הצופה על בסיס המשבר הכלכלי בארה"ב. במרכז העלילה אמילי (אוברי פלאזה בהופעה שמשלבת בין רוך לכוח), סטודנטית לשעבר שמצויה בחובות עתק בשל הלוואת הסטודנטית שלקחה והסתבכות פלילית בעברה. היא מתחילה לעבוד ברשת הונאות אשראי בראשות בחור עמו היא מפתחת קשרי ידידות. כמובן שמה שמתחיל כהונאה פשוטה, הולך ומסתבך וכך גם הסרט הופך מדרמה חברתית לסרט מתח מוצלח שמוכיח כי ניתן להעביר מסר חברתי לצד עלילה מותחת ומבוימת היטב ששומרת על הצופה בקצה הכיסא. (אלעד שלו)

ברוקר - סרטו החדש של הבמאי היפני הירוקאזו קורה אדה והראשון של הבמאי המהולל שצולם בקוריאה. הסרט, בכיכובו של גדול שחקני דרום קוריאה היון-סונג קאנג הו הנפלא, מספר על צמד נוכלים שמוכרים תינוקות שננטשים על ידי אימהותיהם האומללות. על פניו סרט בנושא קשה וכאוב, אלא שאצל קורה אדה הוא זוכה לטיפול עדין ורגיש. כמו ב"המשפחה שלי", סרטו זוכה דקל הזהב משנת 2018, וכמו ב"סיפור משפחתי", מדובר בסרט על משפחה מוזרה כשאין חלוקה לרעים וטובים. הבמאי חוקר את תפקיד האב והאם וילדיהם במשפחות של ימינו. הסרט מתחיל קצת לאט אבל ברגע שסוחרי התינוקות יוצאים למסע לנסות למכור ילד חמוד אחד, הסרט הופך למרגש וכל כך אנושי וכן שאני התקשיתי לעצור את דמעותיי. (רון פוגל)

החלטה לעזוב - סרטו החדש של המאסטר הקוריאני פארק צ'אן ווק ("שבעה צעדים", "המשרתת"). הסרט מספר על שוטר הסובל מבעיות שינה ומנישואים חסרי מין שמתאהב נואשות באחות רחמנייה החשודה ברצח בעלה. ווק הוא מאסטר אמיתי של קולנוע וכרגיל הצילום מרהיב והעלילה מתעתעת בצופה וגם הנופים האדירים במעין ניאו-נואר קוריאני. יחד עם זאת, לדעתי זהו סרט מאופק מדי של הבמאי שנהג להכאיב לצופיו ואף להשתולל על המסך, בעיקר בתחילת דרכו. (רון פוגל)

טורי ולוקיטה -סרטם החדש של האחים הבלגים דארדן, מלכי פסטיבל קאן, על שני צעירים אפריקאים מהגרים לא חוקיים שנאבקים לשרוד בבלגיה. סרט מרגש שלא מפסיק להלום בצופים. האחים מוכיחים כי עדיין המחאה החברתית בוערת בהם וחוזרים ביצירה ששורטת את הצופה ומזכירה יצירות מוקדמות שלהם כמו "הילד" או "רוזטה". איזה סרט מרגש. (רון פוגל)

מטרונום - הסרט מתרחש ברומניה של שנת 1972, תקופת השלטון הקומוניסטי של צ'אושסקו בה נאסר על התושבים להאזין למוזיקת פופ עכשווית מהמערב. משמעות השם "מטרונום" בסרט הוא על שם תחנת הרדיו האהובה על בני הנוער בה מושמעת מוזיקה אסורה על פי השלטון, קרי, מרדנות. הסרט מבוים ברגישות על ידי אלכסנדר בלק (שגם כתב את התסריט). זהו אמנם סרט הביכורים של בלק אך הוא בנוי בצורה קפדנית ומדוקדקת. הוא מתחיל בקצב איטי שהופך ומתעצם. גונבת את ההצגה מארה בוגרין במשחק אינטליגנטי ואמין. (מיכל ליבר רונן)

משולש העצבות - זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון הוא גם הסרט הטוב ביותר שהיה בפסטיבל, לטעמי. סרטו של הבמאי השבדי רובן אוסטלונד ("כוח עליון") הוא יצירה תזזיתית וצינית שנמשכת שעתיים וחצי. כמו סרטו הקודם שזכה בדקל הזהב, "הריבוע", גם כאן הבמאי בוחן את הבדלי המעמדות בחברה של ימינו ואת הצביעות שבה גיבוריו חיים. יש בסרט שלושה חלקים: בראשון מתואר רומן בין דוגמנית לדוגמן, בשני סירה בשיט תענוגות נקלעת לסערה והחלק השלישי והפחות מוצלח מתרחש על אי בודד. סרט שמעז ומצליח לרתק ולהצחיק. (רון פוגל)

עכביש קדוש - סרטו המצופה של הבמאי הדני ממוצא איראני עלי עבאסי ("גבול") על רוצח סדרתי באיראן ועל עיתונאית חוקרת אמיצה שמנסה ללכוד אותו. סרט באווירת נואר שמציג את החיים באיראן תחת משטר דתי קיצוני, ועוסק בשאלה כיצד אדם הרוצח יצאניות יכול לראות את עצמו כמבצע את עבודת האל. הסרט הוא חמור סבר ומאורגן טוב יותר מ"גבול". העלילה סגרה עליי לאט לאט והסיום של הסרט מאיים לא פחות מעלילתו המותחת. יש בסרט ביקורת נוקבת על משטר הפועל רק לטובת עצמו, ויוצר חברה ללא חמלה וללא אנושיות של אנשים שרק רוצים לשרוד. (רון פוגל)

פסיפיקיישן – סרט צרפתי על תחבולות פוליטיות ועל ארוטיקה בפולינזיה. מדובר ב- 165 דקות ארוכות כאורך הגלות ולא מובנות לחלוטין. הסרט עוקב אחר מושל בפולינזיה הצרפתית שעוסק בפוליטיקה עד השעות המאוחרות. עוד בסרט - מועדון לילה אפלולי, נשים חשופות חזה, המון מוזיקה אלקטרונית מתעתעת. בקיצור, סרט סתום לחלוטין. (רון פוגל)

פשעי העתיד - סרטו החדש של אשף האימה והביזאר הקנדי דיוויד קרוננברג שעוסק בחברה עתידנית שבה הגוף האנושי מצמיח גידולים ואמני מיצג הופכים את הניתוחים בגוף לסקס החדש. ויגו מורטנסן מגלם את סול צנטר, אמן מיצג שמופיע עם זוגתו קפריס (ליה סיידו המעצבנת) וגם קריסטין סטיוארט מופיעה ואפילו ליהי קורנובסקי שלנו ("לאבד את אליס") מבליחה בסצנה של חמש דקות. הסרט, שמתיימר להגיד דברים מתוחכמים על העיסוק האובססיבי שלנו בגוף, הוא נפיחה קולנועית איומה שלא הייתי מבזבז עליה דקה מיותרת. (רון פוגל)

קאט - סרט הפתיחה הטיפשי והמאוד משעשע של פסטיבל קאן של הבמאי מישל הזנוויציוס, זוכה האוסקר על "הארטיסט". קומדיית זומבים הזויה ומלאת דם על הפקה כושלת של סרט אימה. סרט מוצלח על אהבת הקולנוע ולא רק קומדיית אימה קלילה ובכוונה מטופשת. (רון פוגל)

שיר אשיר בגשם - הקרנה של עותק דיגיטלי מחודש של הקלאסיקה של סטנלי דונן, שמככבת באופן קבוע ברשימות הסרטים הטובים בכל הזמנים. יותר מכל, "שיר אשיר בגשם" השאיר אחריו מורשת והציב רף גבוה למחזות זמר שהגיעו אחריו, ועד היום התוצאה יוצאת מן הכלל. עם ריקודים ברמה הגבוהה ביותר, כימיה נהדרת בין השחקנים וחוויית צפייה ססגונית ומהנה, זהו סרט משובח אפילו אחרי 70 שנה. (יבגני גרינברג)

לאתר הפסטיבל ולרכישת כרטיסים >> לחצו כאן

[*]

(פסטיבל הקולנוע ירושלים. צילום: איתמר גינזבורג)