וילוז'ני הוא מתנה, הוא גאון. לא הייתי כמעט צריך לביים אותו

"וילוז'ני הוא מתנה, הוא גאון. לא הייתי כמעט צריך לביים אותו"

שלח לחבר הוסף תגובה

הסרט "הדרך לאילת" היה מועמד ל-11 פרסי אופיר וזיכה את הקומיקאי שמואל וילוז'ני בפרס שחקן המשנה. עם עלייתו לאקרנים ראיינה כתבת האתר את הבמאי יונה רוזנקיאר בפרמיירת הסרט על העבודה עם וילוז'ני ועם אחיו שמשחקים בסרט, על חשיבות הטמטום בחיים ועל הפרויקט הבא שלו

אחרי סרט ביכורים ראשון ומבטיח ("הצלילה") וסדרה מצליחה ("קיבוצניקים") מגיע סרטו השני של יונה רוזניקאר "הדרך לאילת" שזכה לשבחים רבים, קטף את את פרס הסרט הטוב ביותר והצילום בפסטיבל ירושלים ואף את פרס אופיר על משחקו של הקומיקאי הוותיק שמואל וילוז'ני. הסרט, שמוקדש לאביו של יונה, הוא סיפור מסע על טרקטור של אב ובנו שלא היו בקשר לאורך השנים.

בסצנת הפתיחה נמצאת גופה תלויה על עץ ומורדת לרצפה. בן (יואל רוזנקיאר), גיבור הסרט, שמגיע להחתים את אביו על ייפוי כוח לבדיקת ירושה בפולין, מתבקש להוריד את הגופה אך אינו מצליח לעשות זאת וזוכה ללעג ולקלס. אביו אלברט (שמואל וילוז'ני) מתמודד עם האכזבה מבנו ומהאבל על התאבדות חברו בשל התמכרותו לטיפה המרה ומתערב עם חברי הקיבוץ כי יוכל להגיע על טרקטור לאילת תוך שבוע. למחרת הוא מתחיל במסעו לאילת ובנו מצטרף אליו – מסע מטורף, מרגש, משעשע ובעל תובנות שישנה את חייהם ואת הקשר ביניהם. בסרט משתתפים גם הבמאי דובר קוסשווילי, אברהם סלקטר, דניאל סבג (שגם כיכב ב"הצלילה") ושני אחיו של יונה – מיכה ויואל (שגם כיכבו בסרטו הקודם "הצלילה"). תפסתי את רוזניקאר למספר שאלות בפרימיירה.

מה הז'אנר של הסרט מבחינתך?

"הסרט הוא גם קומדיה וגם דרמה. גם רגעים של מחשבות עמוקות על החיים וגם רגעים של טמטום טהור. אני אוהב טמטום, אני מאמין בטמטום. אני חושב שטמטום הוא החופש של הנפש. אז שנהיה קצת מטומטמים מדי פעם וקצת פחות מתלהמים. שננסה להיות טובים לאחרים ונדע לחפש קודם כל את הטוב".

[*]

איך היה לעבוד עם האחים שלך שוב?

"לעבוד עם האחים שלי זה החלום. יש לי המון מזל שהם באמת שחקנים מאוד מוכשרים וגם היתרון הגדול זה שכשאומרים קאט אז הם עוזרים לי להעביר את הציוד שצריך. הם הכי מוכשרים וכשאני כותב אני מדמיין אותם, אני כותב את זה בשבילם".

חשבת מראש ללהק את יואל לתפקיד הראשי?

"היה לנו נורא כיף לעבוד ב'הצלילה' ואז גילינו שגם הקטנצ'יק נהנה להיות שחקן, מה שלא היה בתכניות כי יואל לא היה אמור להיות שחקן. בסרט השני בנינו תסריט סביב זה והוא השחקן הראשי ומאוד אוהבים אותו".

איך היה לראות את וילוז'ני נכנס לנעליים של אביך?

"זה היה נורא מרגש כי הוא נורא דומה לו. אבא נפטר לפני עשר שנים והסרט מוקדש לו ווילוז'ני הוא מתנה. הוא גאון. לא הייתי כמעט צריך לביים אותו".

ראית אותו בקאמרי לפני?

"לא, אני פשוט גדלתי עליו. גדלתי בשנות השמונים בקיבוץ בצפון. וילוז'ני היה אליל, האיש הכי מצחיק בעולם עם הסטנדאפים שלו. כשעשיתי לו את האודישן זה היה בזמן הקורונה והוא היה עם הזקן והיה נראה מושלם. והוא אמר לי 'אם אתה לא לוקח אותי, אני רוצה להגיע מאחורי הקלעים'. כשאתה שומע כזה דבר שמישהו אומר אתה רוצה לתת לו כי אתה יודע שהוא הדמות. אתה יודע את זה פשוט. הוא לקח את מה שדמיינתי ושם עוד שכבה אדירה של מקוריות והפך את הדמות הזאת למשהו גדול מהחיים".

יש לך סצנה שזכורה לך מהסרט?

"יש הרבה. אבל יש את הסצנה מהמקווה שהייתה מאוד משעשעת, בסוף. והסצנה עם דובר קוסאשווילי מאוד מצחיקה".

כבר מתוכנן הפרויקט הבא?

"כן, זה ביידיש. משהו מאוד מוזר"

והאחים שלך גם יהיו בסרט הזה?

"אני לא יודע. אני צריך לראות אם אני יכול להכניס אותם".

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

מיכל ליבר רונן - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות