למרות שמרוקו לא מכירה ביחסים חד מיניים, יש בה כיום יותר פתיחות וקבלה

לפני כשבע שנים צפיתי בסרט מרוקאי בשם "רזיה". מי שגילמה את הדמות הראשית בסרט היא מרים טוזאני, אישה מרשימה וסופר מוכשרת שאף כתבה את התסריט לאותו סרט שביים בעלה נביל עיוש. ביחד הם מהווים כיום את הפאוור-קאפל של תעשיית הקולנוע המרוקאית. כעת מגיע סוף סוף למסכים בארץ הסרט שכתבו השניים ביחד, הפיק עיוש וביימה טוזאני – "הכפתן הכחול".

הסרט, שהשתתף במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן לפני שנתיים, זכה בפרס מבקרי הקולנוע באותה תחרות והיה נציג מרוקו לאוסקר, עוסק בחייט בשם חאלים (השחקן הערבי-ישראלי סלאח בכרי הזכור מ"ביקור התזמורת" ובנו של מוחמד בכרי) ובאשתו מינה (לובנה אזאבל הנהדרת) שתופרים כפתנים - לבוש חגיגי המשמש באירועים שונים - ברובע העתיק של העיר סאלה במרוקו.

בני הזוג כמעט ולא מדברים ומבצעים את אומנותם, שהולכת ונעלמת במרוקו, בחרישיות. כדי לסייע בעבודה ולאור העובדה שהם מזדקנים ושמינה חולה במחלה סופנית, מחליטים להעסיק מתלמד בשם יוסף. אותו מתלמד יגלה בין השתיקות כי חאלים נמשך אליו לא פחות מהעובדה שהוא נמשך לחאלים. מינה תנסה להעלים עין כדרכה בקודש והמתח בחנות ירקיע לשיאים חדשים. המוסכמות החברתיות סוגרות על הגיבורים ובמקום שבו אסור לבלוט וחד-מיניות היא פשע חוקרת טוזאני את צפונות הלב הדואב ושואלת עד כמה רחוק נהיה מוכנים ללכת בעקבות האהבה בסרט האיטי והמאוד מחושב הזה.

(תמונה מתוך הסרט "הכפתן הכחול", באדיבות סרטי נחשון)

בגג של חברת 'אוניפראנס' בקאן פגשתי לראיון את טוזאני שהתעטרה בכפתן שחור דומה לזה שרואים בסרט עם כל העיצובים המיוחדים והשזירה המדוקדקת. היא מספרת על סרט שהוא גם פמיניסטי וגם משווה בין מרוקו של פעם לזו של היום. אציין כי היו אלו זמנים אחרים, הייתה פריחה ביחסי ישראל-מרוקו וטוזאני אף הגיעה לאחר מכן לפסטיבל חיפה עם בעלה במסגרת משלחת מרוקאית גדולה שעסקה באפשרות של שיתופי פעולה קולנועיים בין מרוקו לישראל.

מדוע בחרת לעסוק באותם חייטים מומחים בתפירת כפתנים? להבנתי זה מקצוע שכמעט ולא קיים.

"כילדה, אני זוכרת את אמי לובש כפתן לאירועים חגיגיים ותמיד חלמתי שכשאגדל ואהיה אישה אלבש כפתן שכזה. אמי הסבירה לי איך נעשה הבגד המיוחד הזה וכמה אהבה מושקעת ביצירתו. ביום שהיא נתנה לי ללבוש את הכפתן סוף סוף הרגשתי אישה והרגשתי שאני ממשיכה את דרכה.

רק אחרי שנים הבנתי שחייטים כמו גיבור הסרט הם בעצם עולם הולך ונעלם. היום אין זמן לייצור כה מדוקדק וחשוב לייצר מהר את הסחורה. האם אתה יודע שרבים מאותם חייטים מומחים היו יהודים? במרוקאית ובעברית למילה חייט יש את אותה משמעות -מישהו שתופר בגדים. בעיניי לעשות סרט על כאלו חייטים הוא גם לומר משהו על מרוקו של פעם לעומת זו של היום. על דברים שאין להם כבר מקום במדינה שהתקדמה מצד אחד אבל עדיין רואה בחד מיניות עבירה על החוק מצד שני". בסרט את שמה דגש גדול על פרטים. האם צפית בחייטים בעבודתם?

"ביליתי שעות עם חייטים. שמעתי מהם סיפורים קורעי לב, בעיקר על כך שהם בקושי מרוויחים במכירת כפתנים ואיך הדור הצעיר לא מעוניין להמשיך את דרכם והם נאלצים לעבור למקצועות אחרים. זו גם הסיבה שהכנסתי לעלילה את הבחור הצעיר שמגיע לחנות ומשנה את עולמם של זוג החייטים הוותיקים - לטוב ולרע. אני בוחנת איך מתמודדים במרוקו עם שינויים במאקרו ובמיקרו".

ספרי קצת על הלוקיישן שבו בחרת לצלם.

"צילמתי באחד האזורים העתיקים של העיר סאלה במרוקו, שם היו בעבר הרבה מאוד מעלמים (תופרי כפתנים ובגדים מסורתיים). זו עיר השוכנת ליד הים אך הים כמעט ולא מורגש בסרט. הרובע העתיק עוטף את הגיבורים ואפילו במידה מסוימת חונק אותם ולא משאיר להם מקום להתחמק מגורלם".

(הבמאית מרים טוזאני ומבקר האתר רון פוגל בפסטיבל קאן)

תוכלי לספר מה הניע אותך לכתוב את התסריט לסרט, מעבר לזיכרונות על אמך?

"כשצילמתי את סרטי הקודם, פגשתי אדם שהיה נדמה לי שמסתיר הרבה יותר ממה שהוא מגלה. הוא הזכיר לי הרבה זוגות שהכרתי בטנג'יר שהיו חייבים לשמור על כביכול מסגרת נישואים מכובדת ובעצם העמידו פנים והיו די אומללים. המפגשים עם אותו אדם גרמו לי לרצות לחקור את חייו ואז גם לחקור את חיי אשתו. כך בעצם נולד הזוג בסרט. היה לי מאוד חשוב לחקור את האהבה בין בני הזוג. האם היא אמיתית? האם זו העמדת פנים?."

לובאנה אזבל הנהדרת כבר שיחקה בסרטך הקודם "אדם". איך הגעת לליהוק של סאלח בכרי?

"תהליך הליהוק הוא מאוד לא קל לי. אני מקיימת אינטימיות עם הדמויות בסרטיי ולכן לא פעם מתקשה למצוא שחקנים שיקיימו את האינטימיות הזו. כשכתבתי את התסריט, כתבתי את דמות האישה ללובאנה ולגבי דמות הבעל חיפשתי לא מעט. אהבתי את המבט של סאלח ואת האנושיות שהוא מקרין וכך הוא הפך מולי לדמות הבעל המיוסר והמסתיר מאשתו ומהעולם את נטיותיו ואת תשוקותיו".

הסרט מתאר בעצם משולש רומנטי. תוכלי להרחיב על כך?

"הסרט חוקר את המורכבות של האהבה - בין אם אהבה בין גבר לאישה או אהבה בין גברים. אני לא מאמינה שיש הגדרה אחת של מהי האהבה ויש לי הרגשה שאנחנו גם נוטים לפשט את הרגש החמקמק שאנו קוראים לו אהבה. אני גם שואלת בסרט מה תהיה מוכן לעשות בשביל האהבה ובשביל אהוביך?".

האם לאור אי הסובלנות לגבי חד מיניות במרוקו את מרגישה שמדובר בסרט אמיץ?

"למרות שהמדיניות הרשמית במרוקו לא מכירה ביחסים חד מיניים, אני חושבת שבחברה היום יש כבר פתיחות רבה וקבלה של חד מיניות. חאלים החייט חש בושה ואשמה על נטיותיו כי הוא מהדור הישן, אבל למתלמד הצעיר הדבר הרבה פחות מפריע. אני לא חושבת שצריך אומץ מיוחד לכתוב ולהפיק סרט שכזה. לי היה חשוב להביא לקהל את מגוון הדמויות שאני מכירה, כולל גברים גאים".

אני מצאתי את דמות האשה בסרט חזקה ומעוררת כבוד. תוכלי לספר על היסוד הפמיניסטי שחוזר בסרטייך?

"על פניו המרכיב היותר סנסציוני בסרט הוא אהבת הגברים, אבל בעצם ליבו של הסרט היא האישה שנדמה שחייה רצופי סבל והיא גם חולה ויודעת שימיה ספורים. דמותה של אשת החייט היא אכן דמות חזקה שמנסה להשאיר את יחסיה הרעועים עם בעלה, ולו למראית עין, כדי להמשיך ולהתקיים בחברה שמרנית. לוזנה היא שחקנית מדהימה וגם חברה ואני מאוד שמחה שליהקתי אותה לתפקיד הזה".