Seret מהעבר: 20 שנה למת על המתים

אימה וקומדיה – הם השילוב המפתיע בין המלוח למתוק בז'אנרים בקולנוע. נראה כי כבר נעשו ניסיונות רבים לחקור את קומדיית האימה, הכלאה שעל פניו נדמית מעט לא קשורה, אך בפועל השילוב ממשיך לפרוח בסרטים שונים. הקולנוע מצליח לקחת את הפחדים והחרדות האנושיות ולשזור אותם בצחוק והומור וכך ליצור פרודיה וביקורת על הז'אנר מה שיוצר חוויה ייחודית ומרתקת לקהל. הקומדיה לא רק משמשת כהפוגה מהאימה, אלא גם מעצימה אותה, כאשר רגעי ההפתעה והמתח משולבים ברגעים קומיים שמקלים על הלחץ.

ישנם יוצרים שהרחיקו לכת בין שילובי הז'אנר והשילוב בין פרודיה על הז'אנר לבין התוכן המקורי. אחד המומחים שבהם הוא אדגר רייט, הידוע בזכות "טרילוגיית הקורנטו". הסרט הראשון בסדרה, "מת על המתים" (Shaun of the Dead), סלל את הדרך להצלחות נוספות כמו "שוטרים לוהטים" ו"סוף העולם", והקנה לרייט את מעמדו, אותו הוא מחזיק מאז. גם 20 שנה לאחר צאתו, הסרט עדיין זוכה להערכה רבה ומקנה לו מקום של כבוד בפסגת הקולנוע.

הרעיון המקורי נולד מפרק בסיטקום הבריטי "Spaced", שנכתב על ידי סיימון פג וג'סיקה היינס ובוים על ידי אדגר רייט. הסרט עוקב אחר חייהם הסוריאליסטיים של קבוצת שותפים ובאחד הפרקים, דמותו של פג, טים, נשארת ערה כל הלילה במשחק "Resident Evil" עד שטים מתחיל להזות שזומבים פולשים לדירתו. השפעה נוספת מחייו של רייט נבעה מהאופן שבו הוא החמיץ את מגפת הפה והטלפיים של 2001, כשלא שם לב לחדשות במשך שבועיים. בעקבות זאת, רייט אמר "סביר להניח שהעולם יכול להיחרב ושני הבחורים הללו יהיו האחרונים לדעת". רעיונות אלו עוררו בו השראה, ושנתיים לאחר מכן, רייט ופג כתבו תסריט ל"מת על המתים". השניי כתבו את התסריט בתוך שמונה שבועות ושאבו השראה מסרטים כמו "ליל המתים החיים" (1968), "שחר המתים" (1978), "בייבי אריזונה" (1987), "בחזרה לעתיד" (1985) "Braindead" (1992) ו"הציפורים" (1963).

בסרט, פג מגלם את דמותו של שון, צעיר אנגלי שחי חיים פשוטים ולא מאוד מרגשים. כאשר מתקפת זומבים פוגעת וחודרת לעירו, קשה להבחין בין היצורים חסרי החיים לבין שאר התושבים. זוהי רק אחת מהבדיחות או הביקורות החוזרות בסרט המתחיל כקומדיית חבר'ה עם אלמנטים רומנטיים, אך בהדרגה מתפתח למסע הישרדות מול המתים החיים. הקונפליקטים והוויכוחים של החבורה כל הזמן מופרעים על ידי אוכלי בשר מעצבנים. "מת על המתים" הוקרן לראשונה בלונדון במרץ 2004, לפני שיצא לאקרנים בבריטניה באפריל ובארצות הברית בספטמבר. הסרט זכה לשבחי הביקורת (91% ביקורות חיוביות) והצליח מסחרית, כאשר הכניס 38.7 מיליון דולר ברחבי העולם אל מול תקציב של 6.1 מיליון דולר בלבד. הסרט קיבל שתי מועמדויות בטקס פרסי האקדמיה הבריטית. הוא דורג במקום השלישי ברשימת 50 סרטי הקומדיה הגדולים של אחד מערוצי הטלוויזיה הבריטיים ורכש במהרה קהל נאמן של מעריצים. קוונטין טרנטינו ציין כי הוא אחד מבין עשרים הסרטים האהובים עליו ביותר שנעשו מאז 1992, בעוד שסופר האימה הידוע סטיבן קינג תיאר אותו כ"10 במדד הכיף" והצהיר כי הוא נועד להיות קלאסיקת קאלט.

"מת על המתים" מציע הרבה יותר מאימת זומבים סטנדרטית: הוא מהווה סיפור על ידידות, אהבה, התבגרות והמאבק למצוא קשרים בעולם שהולך והופך ליותר בודד. הסיפור נטוע גם באוטוביוגרפיה - הוא משקף את הידידות האמיתית בין פג, רייט ופרוס, ואת הבידוד שהחיים בלונדון יכולים להוביל אליו. הוא מציג את הקשיים של אנשים להתמודד עם המציאות שלאחר 11 בספטמבר ואפילו רומז אל נושא השליטה במחלות, נושא שיהפוך לרלוונטי שנים אחר כך עם מגפת הקורונה.

סרטי הקומדיה המוכרים כיום נוטים להתמקד בדיאלוגים ובהומור משלהם, ולעיתים לא משקיעים מספיק בתפאורה ובויזואליות. עם זאת, ב"מת על המתים", העריכה משתלבת בהרמוניה עם הצילום והעיצוב האמנותי, ומביאה עמה השפעות ויזואליות שמוסיפות לאווירה הייחודית של הסרט, כמו השימוש באפקטים מיוחדים, לכידת השגרה היומיומית והאלמנטים המקאבריים - החל מהאזורים החשוכים של חיי הפרברים של שון ועד הרחובות הכאוטיים המוצפים בזומבים. העריכה מדויקת, כך שהיא מבטיחה שהאווירה הזו תישמר לאורך כל הסרט. היא מצליחה להדגיש את הקונטרסטים בין סצנות רגשיות לסצנות קלילות. המעברים הללו, המודגשים על ידי העריכה, יוצרים חוויה עשירה ומגוונת עבור הצופים, מה שיוצר מתח ועניין.

הסרט כאמור, הינו החלק מראשון מטרילוגיית "קורנטו" או טרילוגיית "הדם והגלידה". ההתייחסות הראשונה בטרילוגיה לגלידת קורנטו הינה בסצנה שבה שון קונה גלידה לחברו אד לבקשתו, לאחר שאד מתעורר עם הנגאובר רציני. הבמאי אדגר רייט ציין שנהג בעבר לאכול גלידת קורנטו כאשר היה לו הנגאובר. "מת על המתים" הציב נקודת פתיחה גבוהה לטרילוגיה, הסרטים "שוטרים לוהטים" (2007) ו"סוף העולם" (2013) הצליחו גם הם והטרילוגיה, אשר הופקה בתקציב כולל של 38 מיליון דולר, גרפה לאורך השנים מעל ל-156 מיליון דולרים ברחבי העולם ושלושת סרטיה הפכו לסרטי קאלט אליהם חוזרים המעריצים שוב ושוב.

בצפייה עכשווית, הסרט מציע מבט ייחודי על עידן שבו טכנולוגיה הייתה פחות נוכחת. בעוד שהעלילה והדמויות מצליחות לעמוד במבחן הזמן, היעדר הסמארטפונים והטכנולוגיות המודרניות מדגישים את הפער בין אז להיום, כשתחושת הבדידות רק גוברת. הסרט מרגיש חדש וגם מיושן אך עם זאת עדיין לא קלאסיקה, מה שמקנה לו אופי מיוחד, המשלב הומור מוצלח ותחושת נוסטלגיה מחממת.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן