ג'ף דניאלס בן 70: חמשת תפקידיו הגדולים ביותר

שושנת קהיר הסגולה (1985)

כשסרט הפנטזיה המלנכולית של וודי אלן עלה לאקרנים ב-1985, דניאלס הצעיר כבר הספיק להשתתף בתפקידים – קטנים וגדולים יותר – בסרטים עטורי שבחים כדוגמת "רגטיים" (1981) של מילוש פורמן וזוכה האוסקר "תנאים של חיבה" (1983) של ג'יימס ל. ברוקס. עדיין, "שושנת קהיר הסגולה" ("The Purple Rose of Cairo") היה לפריצתו הגדולה של ג'ף דניאלס אל לב הציבור הרחב.

סרטו של וודי אלן (שהגדיר אותו לימים כאחד מסרטיו היחידים שהצליחו "להתקרב לחזון שלי") עוסק במלצרית קשת יום (מיה פארו, אז אשתו והמוזה הגדולה של אלן) במערכת יחסים מתעללת בלב שנות השפל הגדול בארה"ב, שחייה מתהפכים מן הקצה אל הקצה כאשר היא פוגשת בדמותו הקולנועית של הארכיאולוג טום בקסטר (דניאלס), שיוצא ממסך הקולנוע אל החיים האמיתיים במטרה לכבוש את ליבה. "שושנת קהיר הסגולה" לא רק העניק לדניאלס מועמדות נוצצת לגלובוס הזהב אלא נותר קרוב לליבו שנים לאחר מכן, כשהחליט לקרוא לתיאטרון שהקים בעיר הולדתו צ'לסי שבמישיגן על שם הסרט.

משהו פראי (1986)

ג'ונתן דמי מוכר לרבים בתור הבמאי זוכה האוסקר של "שתיקת הכבשים", אבל כשרונו הרב דווקא אפשר לו לעבוד ולהצליח בז'אנרים שונים – מסרטי אקספלויטיישן ("כלא לוהט" מ-1974) ועד דוקו מוזיקלי ("Stop Making Sense" האלמותי מ-1984). ב"משהו פראי" ("Something Wild"), שהוקרן בפסטיבל קאן ב-1986 והזניק את הקריירה של מלאני גריפית', דמי יצר מחווה לסרטי ה-"Screwball", אותן קומדיות פרועות על הבדלים מגדריים ששלטו בקולנוע ההוליוודי של שנות ה-30.

צ'ארלי דריגס (דניאלס), "יאפי" עשיר ואנוכי, פוגש בבחורה פרועה בשם לולו (גריפית'), ששודדת חנות משקאות חריפים ולוקחת אותו כבן ערובה; בעוד השניים מתחילים להתקרב לאורך מסעם הלא צפוי, דמי רוקם סאטירה חריפה על שנות ה-80 הקפיטליסטיות והמנוכרות; דניאלס, שחקן של במאים אוטרים, ממלא את רצונו של דמי במלואו.

טיפשים בלי הפסקה (1994)

תפקידו הנודע ביותר של דניאלס רחוק מלהיות תפקידו הטוב ביותר - והסרט בו השתתף רחוק אף יותר מהתואר – ועדיין, קשה להתעלם מהלהיט הזה. "טיפשים בלי הפסקה" ("Dumb and Dumber"), סרטם של זוכי האוסקר העתידיים על "הספר הירוק", האחים בובי ופיטר פארלי – אודות מסעם של שני חברים קלי דעת (בלשון המעטה), לויד כריסמס (ג'ים קארי) והארי דאן (דניאלס), להשבת מזוודה מלאה בכסף לבעליה – לא התקבל בזרועות פתוחות בקרב המבקרים, אך גרף 247 מיליון דולר ברחבי העולם, הזניק את הקריירה של צמד היוצרים ופיתח חיי קאלט עם השנים, שהניבו אינספור מרצ'נדייז, סדרת אנימציה וסרט המשך ב-2014, מוצלח הרבה פחות.

למרות שהסרט מזוהה בעיקר עם השנה שהנציחה את קארי ככוכב קומי (לצד "המסכה" ו"אייס ונטורה: בלש בצחוק" – שניהם מ-1994), "טיפשים בלי הפסקה" גם החיה את הקריירה של ג'ף דניאלס אחרי רצף כשלונות והוכיח שהמנעד שלו כשחקן אינו נע רק בין דרמה לדרמה קומית. את חזרתו ללב הזרקורים זוקף דניאלס לקארי עצמו: "אני זוכר שלפני סצנת השירותים נלחצתי ואמרתי, 'זה או סוף הקריירה שלי או תחילתה'", אמר לפני כשבוע השחקן בריאיון ל"הגארדיאן", "וג'ים בא ואמר, 'אתה חייב לתת את הטוב ביותר שלך – תלך על הכל'. הוא לא יכול היה להיות 'מעודדת' טובה יותר. התמונה שלי על השירותים האלו תהיה על המצבה שלי".

חיים בין השורות (2005)

אחד מסרטיו הנודעים ביותר של מאסטר האינדי נואה באומבך הוא גם כנראה אחד מתפקידיו הטובים ביותר – אם לא הטוב ביותר – של דניאלס על המסך הגדול. "חיים בין השורות" (“The Squid and the Whale") – שמבוסס בחלקו על חוויית הילדות של באומבך עצמו – מביא את סיפור התמודדותם של שני אחים (ג'סי אייזנברג הצעיר ואוון קליין) בברוקלין של שנות ה-80 עם גירושי הוריהם (ג'ף דניאלס ולורה ליני).

דניאלס מגלם את אבי המשפחה, הסופר מלא החשיבות העצמית ברנרד ברקמן, ומצליח להביא לדמותו גבריות רעילה מחד ושברירית מאידך, שמרגישה מאוימת על ידי כניסתו של אשתו/גרושתו לעולם הכתיבה אל מול חוסר יכולתו – בעיניו - להגיע למלוא הפוטנציאל שלו. השחקן נע במקצועיות כזו בין דרמה לקומדיה, שנדמה כי האקדמיה הייתה עיוורת לחלוטין לסרט כשלא העמידה אותו לאוסקר באותה השנה. עדיין, הופעתו נותרת בראש הקריירה הענפה שלו.

סטיב ג'ובס (2015)

מעבר למסך הקולנוע, דניאלס ידוע בעבודתו הענפה בטלוויזיה ובעיקר בתכנית המעוטרת (שזיכתה את השחקן בפרס האמי) של ארון סורקין, "חדר החדשות" ("The Newsroom"). אם יש משהו שדרמה זו הוכיחה היא יכולת ההנגשה של דניאלס את הדיאלוגים רבי המלל והחשיבות של סורקין; לכן, זו לא הפתעה שגם בסרטו של סורקין (שכתב את התסריט, כשדני בויל מביים) מ-2015, "סטיב ג'ובס" – אודות חייו הסבוכים של היזם הנודע (בגילומו של מייקל פסבנדר) –דניאלס גונב את ההצגה. הוא מגלם את מנכ"ל "אפל" לשעבר ג'ון סקאלי, שמשמש עבור ג'ובס האופורטוניסט מנטור אך גם אויב מושבע. הופעתו של השחקן מצליחה לרומם את הדיאלוג והסצנות מעבר לתיאטרליות המקורית שלהן והופכת את הסרט ליצירה קולנועית שלפחות שווה צפייה.