Seret מהעבר: 70 שנה לקדמת עדן

הסרט “קדמת עדן” עוסק בטוב וברע, באהבה ובקנאה, בהורים וילדים, אבל הוא בעיקר עוסק בשאלה הפשוטה והשורשית: מה קורה לילד שרק רוצה שיאהבו אותו – ואף אחד לא יודע איך? הסרט נשען בעדינות על חלקו האחרון של הרומן רחב-היריעה שכתב ג’ון סטיינבק – סאגה משפחתית שנפרשת על פני דורות ומכילה בתוכה מה שכתב עליו כל חייו: אדמה, גאולה, חטא, חמלה ובני אדם שמחפשים חסד בעולם שלא תמיד נותן. "קדמת עדן" מתרחש בעיירה בקליפורניה, ערב מלחמת העולם הראשונה, אבל כל מה שבאמת קורה בו – קורה במתחים הקיימים במערכות פנים משפחתיות. קול (ג׳ דין) מנסה להבין למה אביו מעדיף את אחיו, למה הוא תמיד יוצא “הילד הרע”, למה אי אפשר פשוט לאהוב אותו כמו שהוא. ככל שהוא מנסה יותר, כך הוא מתרסק יותר.

הספר, וגם הסרט, מתכתבים ישירות עם סיפור קין והבל – שני אחים, אחד מועדף, השני מנודה. אחד אהוב ללא סיבה, השני נדחה למרות כל מאמציו. מה שיפה בגרסה של הבמאי איליה קאזאן, זה שהיא לא עוסקת באשמה – אלא בצורך. בצורך האנושי הפשוט כל כך, והכואב כל כך, להיות נאהב. תסמכו על במאי ענק כמוהו שיידע למצוא את המקומות הכי שבורים בתוך הדמויות שלו ולמשוך החוצה את מה שהן בעצמן לא העזו להגיד.

גם ב”קדמת עדן”, כמו ב”חשמלית ושמה תשוקה”, יש גיבור שזועק לאהבה ולא מקבל אותה. אבל הפעם, הגיבור הזה הוא ג’יימס דין. בפעם הראשונה ואולי גם הכי מזוקקת על המסך. ג’יימס דין לא היה רק שחקן. הוא אייקון שנתן משמעות עמוקה ועל זמנית לדמותו של קול. בתוך שנתיים בלבד – ושלושה סרטים – הוא הפך למה שכל כך הרבה צעירים הרגישו ואף אחד לא אמר להם: מותר להיות רגיש, כואב, סוער, לא מרצה. מותר להיות ילד אבוד. והוא שילם על כך מחיר – גם בתוך הסרט וגם מחוץ לו.

מאחורי הקלעים איליה קאזאן היה ידוע כבמאי תובעני – לעיתים עד כדי אכזריות – והעבודה על “קדמת עדן” לא הייתה יוצאת דופן. הוא עודד את דין להשתמש בפצעים האישיים ביותר שלו – מערכת היחסים המורכבת עם אביו, תחושת הדחייה, הניכור – כדי להחיות את דמותו של קול. הוא גם יצר מרחק מכוון בין דין לבין שאר השחקנים, בעיקר ריצ׳ארד דוואלוס שגילם את אחיו, כדי להגביר את המתיחות האמיתית ביניהם.

קאזאן אף מנע מג’ולי האריס, ששיחקה את אהובתו של קול, ליצור חיבור אישי עם דין כדי לשמר את תחושת הזרות שנמצאת ביניהם גם על המסך. הוא לא רק ביים – הוא ניהל רגש, דחף אותו לקצה, ולפעמים גם מעבר. הסצנה שבה קול מגיש לאביו כסף שצבר בקושי, כאות לאהבתו, ומקבל בתמורה דחייה – היא סצנה שלא נכתבה בתסריט. היא חיה על הפנים של ג’יימס דין, על האופן שבו הגוף שלו מתכווץ כשהוא בולע את הבכי. לא צריך מילים כדי להבין שזו לא הפעם הראשונה שקול נשבר – זו רק הפעם שהוא נשבר מול מצלמה.גם כאשר לא היה על הסט, קאזאן היה שנוי במחלוקת. 3 שנים לפני "קדמת עדן", בינואר 1952 מסר הבמאי את שמותיהם של שמונה אנשים שחשב כי השתייכו למפלגה הקומוניסטית לוועדה של הסנאטור מקארתי. לאחר שמסר את השמות לא הצליחו השמונה לקבל עבודה בתחום הקולנוע וחלקם עזבו את ארצות הברית. קאזאן מעולם לא התחרט על מעשיו ואמר כי הוא עשה את המעשה הנכון בהתחשב בנסיבות.

למרות הביקורת נגד הבמאי, הסרט יצא לאקרנים בתחילת 1955, וזכה להצלחה גדולה. דין הפך בן לילה לדמות פולחן, “הקול של הדור החדש״, ואילו השחקנים האחרים? ג׳ולי האריס נחשבת לאחת השחקניות הגדולות בברודווי בכל הזמנים ואילו ריצ׳ארד דוואלוס המשיך לשחק בסרטים וסדרות עד מותו בגיל 85. נכדתו היא השחקנית אלכסה דוואלוס (״האיש במצודה הרמה״).

קאזאן המשיך אחר כך לעשות גם את הסרט האייקוני ״זוהר בדשא״ בכיכובם של נטלי ווד (ששיחקה עם דין בסרט ״מרד הנעורים״) ווורן ביטי (״בוני וקלייד״). בסוף שנות ה-60 הוא פנה לכתיבת רומנים ובשנת 1999 זכה בפרס אוסקר למפעל חיים על פועלו בתעשייה. הוא הלך לעולמו בשנת 2003, בגיל המופלג 94. ג׳יימס דין לא זכה למות בשיבה טובה. ב-30 בספטמבר 1955, כמה חודשים לאחר צאת הסרט, הוא נהרג בתאונת דרכים. הוא היה בן 24 בלבד. ״ענק״ (1956) בכיכובם של אליזבט טיילור ורוק הדסון היה הסרט האחרון ששיחק בו ואף היה מועמד לאוסקר על משחקו.

נכון להיום, זואי קאזאן (הנכדה של איליה, שחקנית ותסריטאית) עובדת על סדרת טלוויזיה לאותו רומן אייקוני תחת חסותה של ענקית הסטרימינג נטפליקס. בין השמות הבולטים שלוהקו לפרויקט נמצאת פלורנס פיו (״מידסומר״). את החידוש, קאזאן ונטפליקס מצדיקים דרך ההתמקדות בנקודות מבט נשיות כמו דמותה המורכבת של אם המשפחה. גרסה זו מוכיחה שגם 70 שנה אחרי, “קדמת עדן” עדיין מהדהד. עומד בפני עצמו. מתחת לכל הסמלים, כל הדרמה המשפחתית וכל הרפרנסים המקראיים – יש שם שחקן אחד עם מבט של ילד שעדיין מחכה לאהבה. צעיר לנצח.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן