העיבוד הקולנועי השני לספר הילדים האהוב והאפל של רואלד דאל יצא היום לפני שני עשורים בבימויו של טים ברטון ועם הכוכבים האהובים עליו ג'וני דפ והלנה בונהם קרטר והמלחין הקבוע דני אלפמן. התוצאה אייקונית לא פחות מהסרט בכיכובו של ג'ין ויילדר והפכה להצלחה קופתית גדולה. יעל מאורר על סרט שלא מיועד לילדים בלבד
ב-2005 יצא העיבוד הקולנועי השני לספרו של רואלד דאל "צ'רלי בממלכת השוקולד", מעשייה אפלה על ווילי וונקה, בעל מפעל ממתקים מוזר שמארח במפעל הקסום שלו חמישה ילדים שמצאו את כרטיס הזהב החבוי בתוך טבליות השוקולד שלו. גיבור הסיפור הוא ילד עני, ערכי וטוב לב במיוחד, צ'רלי בקט, שבולט לטובה מול ארבעת הילדים האחרים, שכל אחד מהם הוא זוועה מסוג אחר. במהלך הסיור במפעל מוצא כל אחד מהם את סופו המר, בצורה שלא מביישת את אגדות האחים גרים או הסיפור הגרמני המקאברי על "מקס ומוריץ". רק צ'רלי נשאר אחרון ומקבל את הפרס: הוא זה שנבחר כיורש של וונקה וממלכת השוקולד שלו. העיבוד הראשון לסרט בכיכובו של ג'ין ווילדר ב-1971 הוא סרט קאלט בזכות עצמו, והמם של ג'ין ווילדר כווילי וונקה מעיד על ההישארות שלו בדמיון התרבותי הקולקטיבי.
את העיבוד החוזר של המעשייה האייקונית הזו לקח על עצמו טים ברטון ("המספריים של אדוארד"), במאי עם טביעת אצבע ייחודית, שהעולם הקסום והמסויט של ווילי וונקה נבנה בצלמו ובדמותו. הוא הוסיף לסיפור שירים שיצר דני אלפמן, המלחין היהודי-אמריקאי הנודע, שעבד עם ברטון ברבים מסרטיו. ג'וני דפ, השחקן האהוב על הבמאי, מככב כאן בתפקיד ווילי וונקה. בגילומו הופך וונקה, בתספורת קארה מוזרה, משקפיים, מגבעת, שיניים גדולות לבנות ובוהקות וקול שקט ומתחנחן, לתואם מייקל ג'קסון. בתפקיד צ'רלי בקט משחק פרדי היימור ("הרופא הטוב"), שמביא את החן הילדותי פעור העיניים שלו. בתפקיד אמו של צ'רלי מופיעה הלנה בונהם קרטר, בת זוגו בעבר של ברטון ואם שני ילדיו, שכיכבה ברבים מסרטיו.
הסרט לווה בקמפיין שבו יצאו לשוק ממתקים ברוח הסרט, נערכה הגרלה נושאת פרסים ונוצרו משחקי וידאו שאותם דיבבו השחקנים. הסרט הצליח מאוד בקופות כם הכנסות של 474 מיליון דולר מול תקציב של 150 מיליון, שני רק ל"אליס בארץ הפלאות" של ברטון שיצא ב-2010. מעניין לראות שגם ב"צ'רלי וממלכת השוקולד" יש אלמנטים עיצוביים שמזכירים את "אליס" כמו דלת קטנה שדרכה נכנסים למפעל, ווילי וונקה שהוא מעין "הכובען המשוגע" ונפילת אחת הילדות למעין "חור ארנב". הסרט רצוף אזכורים ויזואליים לסרטים אחרים, כשהבולט שבהם הוא "אודיסיאה בחלל" של קובריק שמככב באחת הסצנות. טבלת שוקולד ענקית מחליפה שם את המונולית השחור בסצנת הקופים הידועה בתחילת סרטו של קובריק. עוד הרמזים קצרים יש גם ל"פסיכו" של היצ'קוק, "חנות קטנה ומטריפה" בסצנת רופא השיניים הסדיסטי ועוד.
בגרסה הברטונית של הסיפור, וונקה סובל מטראומת ילדות הקשורה לממתקים, הנחשפת בסרט בפלאשבקים. ברגע מסוים בסרט אומר וונקה: "היה לי פלאשבק" ובכך חושף שזהו קולנוע המדבר על קולנוע. הסצנה המסיימת את הסרט היא של סט קולנוע כאשר "שלג" מלאכותי יורד על התפאורה משני דליים התלויים מעליה. זה רק סרט, מעשייה, תפאורה מקרטון. ואכן הוויזואליה של הסרט מדגישה את האלמנט התיאטרלי הזה לכל אורכו. ב-2024, מערכון בתכניתו של ג'ימי קימל הדגיש את האלמנט הזה כאשר פרדי היימור מגלם את בעל המפעל 19 שנים אחרי.
עוד אלמנט מרכזי בסרט המקורי שמקבל כאן טיפול שונה הוא ה"אומפות לומפות", האנשים הקטנים שעובדים במפעל של וונקה ומייצרים את הממתקים. ברטון בחר בשחקן אחד שמשחק את כולם. גם סיפור הרקע שלהם מסופר בפלשבאק בו וונקה מוצא אותם בג'ונגל ומגייס אותם לעבודה במפעל שלו. התשלום הוא בפולי קקאו שאליהם הם מכורים. זוהי כמובן פרודיה על האדם הלבן הקולוניאליסט שמשתמש בעמים הילידיים כעבדים וקונה אותם בחרוזים או פולי קקאו במקרה הזה.
שכפול השחקן יוצר אפקט ביזארי במיוחד המתאים לרוח הסרט, וכך גם בביצוע השירים, כל אחד בסגנון מוזיקלי אחר, אחרי כל גורל מזוויע של אחד הילדים והילדות שמקבלים את עונשם על חטאים כמו גרגרנות, תחרותיות יתר, פינוק, צפיית יתר בטלוויזיה והתמכרות למשחקי מחשב אלימים. אמנם הילדים לא מתים בסוף הסרט אלא יוצאים מהמפעל בגרסאות מעוותות של עצמם, אבל האכזריות כאן בולטת ומשקפת את רוחו של רואלד דאל, הסופר שעל פי ספרו נעשה הסרט, שסיפוריו האכזריים לא חסים על הקורא או על הדמויות.
ברטון בחר לספר את סיפור הרקע של ווילי וונקה ולהסביר לצופים למה הוא כל כך מוזר. מסתבר שווילי גדל אצל אבא רופא שיניים, המגולם כאן על ידי כריסטופר לי, שחקן סרטי אימה אייקוני החביב גם הוא על ברטון. האב אוסר על בנו לאכול ממתקים וכולא אותו במתקן יישור שיניים מפלצתי במיוחד. מאז, לא מסוגל וונקה לומר את המילה "הורים" ונחנק כשהוא מנסה לומר אותה. אך צ'רלי טוב הלב מצליח לחבר מחדש את האב והילד וכך באה הגאולה לגיבור וסוף טוב לכולם. אחרי הכל, זה סרט שמיועד גם לילדים.