חדשות קולנוע וסרטים

Seret מהעבר: 20 שנה ל"חתונת הרפאים"

מדור Seret מהעבר
תמונת כתב מאת יעל מאורר אליאב
25/9/2025
Seret מהעבר: 20 שנה לחתונת הרפאים
שלח לחבר+ הוסף תגובה
סרט הסטוופ-מושן של טים ברטון בכיכובם של ג'וני דפ והלנה בונהם קרטר הגיע מפסטיבל ונציה למועמדות לאוסקר האנימציה, להכנסות של כ-120 מיליון דולר ולמעמד קאלט כאחד מסרטיו האהובים של הבמאי. יעל מאורר על סרט מענג, מצחיק ומרגש על החיים ועל המוות שמראה כי חיים אפורים ורצופי איסורים הם לא בדיוק חיים שראוי לחיות אותם
"חתונת הרפאים" (The Corpse Bride), סרטו של טים ברטון מ-2005, חוגג השבוע עשרים. הסרט הוא נדבך חושב במכלול יצירתו של הבמאי הפורה והמצליח, שרק לאחרונה יצר את סדרת הלהיט "ונסדיי". חתונת הרפאים" היה מועמד לאוסקר בקטגורית הסרט המצויר, וב-2008 מכון הסרטים האמריקני בחר אותו לאחד מעשרת סרטי האנימציה הטובים ביותר. הוא זכה להצלחה מסחרית בזמן יציאתו למסכים, ולהמשך הצלחה בהפצתו ב-DVD.

זהו סרט אנימציה בסטופ-מושן (טכניקת אנימציה אשר מאפשרת ליצור אשליה שבה נראה כי אובייקט פיזי נע בכוחות עצמו) מושקע ויפהפה, שמספר סיפור אגדה על ויקטור (ג'וני דפ) שמתחתן בטעות עם גופה של כלה שנרצחה ביום חתונתה בשם אמילי (הלנה בונהם-קרטר, אשתו של ברטון). את הסרט ביים מייק ג'ונסון, שזהו תפקידו הראשון כבמאי, יחד עם ברטון. זה פרויקט האנימציה בסטופ-מושן הראשון של ברטון כבמאי אחרי שני סרטי סטופ-מושן אותם הפיק: "הסיוט לפני חג המולד" (1993) ו"ג'יימס והאפרסק הענק" (1996).

הסרט הקצר, בן 77 דקות בלבד, מספר סיפור על מפגש בין עולם החיים לעולם המתים, ועושה זאת בצורה מקורית ומלאת הומור שחור והרבה משחקי מילים, החביבים מאוד על ברטון. הוא מבוסס על סיפור אגדה/פולקלור יהודי מהמאה ה- 17, בשם "האצבע", שמספר על בחור שמתחתן בטעות עם גווייה, וצריך להתיר את הנישואים. הסרט נפתח בעולם החיים, בעיר אנגלית אפורה במיוחד במאה התשע עשרה. אנגליה של מעלה מתוארת כמקום אפור ואפל שבו שתי המשפחות מייצגות שני מעמדות חברתיים.



הורי הכלה הם אריסטוקרטים מתנשאים שירדו מנכסיהם ולכן נאלצים למצוא לבתם ויקטוריה (אמילי ווטסון) שידוך עם בן למשפחת סוחרי דגים עשירים שרוצים לטפס מעלה בסולם החברתי. זוג הורי החתן (טרייסי אולמן ופול וויטהאוס) מורכב מאם שמנה שצריך לדחוס לתוך הכרכרה ואב הרזה. לעומת הורי הכלה, האם הרזה בעלת הפנים המחודדות והסנטר הארוך והאב הנמוך והשמן (ג'ואנה למלי ואלברט פיני). טרייסי אולמן מדבבת בנוסף לתפקיד האם גם את תפקיד המשרתת, האישה היחידה שמראה אהבה לוויקטוריה, כלומר האם החלופית שלה. את הכומר הלא סימפטי, בלשון המעטה, שאמור לחתן את הזוג הצעיר מגלם כריסטופר לי, אחד מענקי הקולנוע שהתמחה בתפקידים בסרטי אימה. ברטון גייס כאן בנוסף לשחקני הבית שלו, ג'וני דפ והלנה בונהם קרטר, את מיטב השחקנים הבריטים, והתוצאה מלבבת בהתאם.

לעומת ההורים בסרט שמתוארים בצורה מפלצתית ונלעגת והכומר המרושע, שמייצג את הממסד הקפוא וקר הלב, החתן והכלה הם צעירים יפים, ענוגים ורגישים. אולי הם מסמלים את תום הנעורים, הזמן שבו החלומות עדיין חיים והניוון המוסרי והרגשי לא הגיע אליהם. שניהם יצירתיים מאוד - ויקטור מצייר וויקטוריה מנגנת בפסנתר. הסרט נפתח בסצנה בה ויקטור מצייר פרפר כחול הכלוא בצנצנת ואז משחרר אותו לחופשי. הפרפר הכחול, הבולט באפרוריות מסביב, הוא סמל מרכזי בסרט. חייו של הפרפר קצרים, אך הוא חי אותם במלוא יופיים. במקביל, גם אמילי, הכלה שנרצחה ביום שאמור היה להיות יום חתונתה, ושאיתה מתחתן ויקטור בטעות, מזוהה עם הפרפר הכחול בצורה ויזואלית וסמלית. לעומת העולם האפרורי של מעלה, ברגע שוויקטור מתחתן עם כלת הרפאים ועובר איתה לעולם של מטה, הסרט הופך צבעוני ומלא חיים. ההיפוך האירוני הוא שדווקא בעולם המתים יש הרבה יותר "חיים" מאשר בעולם שלמעלה. החיים האלה מתבטאים גם בשירים עליזים, שהרי "חתונת רפאים" הוא גם מחזמר. המוזיקה של דני אלפמן, עוד בן בית בסרטיו של ברטון, זכתה להצלחה גם במצעדי התקופה. אנחנו צופים בשלדים מזמרים ורוקדים, במסבאה שבה המלצר הראשי שהוא ה-head waiter, הוא אכן ראש מנותק מהגוף. פול וויטהאוס, השחקן שמדבב את אביה של ויקטוריה, מדבב גם את התפקיד הזה. לאמילי, הכלה המתה, יש בתוך העין תולעת ירקרקה (בקולו של אן רייטל), שיוצאת מהעין ומגיבה בציניות על ההתרחשויות. זה רק חלק מההומור המקאברי של הסרט.



כמובן שיש כאן גם נבל, בשם ברקיס ביטרן (ריצ'רד אי גרנט). הוא הרוצח שרצח את הכלה ביום חתונתה ומופיע שוב כדי לבצע את זממו בכלה החדשה, ויקטוריה. הסוף הטוב שבו יתאחדו החתן והכלה, שכפי ששמם הכמעט זהה מעיד ממש נועדו זה לזו, מגיע. הסוף הטוב הזה לא יכול להתרחש בלי סצנה בה המתים עולים למעלה אל עולם החיים. בתחילה מעוררת הופעתם אימה, אך גם כאן הופך ברטון את היוצרות. נכד מזהה את סבו המת, אישה מזהה את אהובה המת ומתאחדת איתו. המתים נשארים תמיד חיים בזיכרונם של מי שאהב אותם בחייהם. האימה הופכת להכרה שהמוות הוא חלק מהחיים.

זה אולי המסר העיקרי בסרט. חיים אפורים ורצופי איסורים הם לא בדיוק חיים שראוי לחיות אותם. כך כשמגיע העגלון המסכן (שגם אותו מדבב פול וויטהאוס) לעולם המתים הוא דווקא מרוצה. בחייו הוא שירת אנשים אכזריים שרק כעסו עליו על השיעול המתמשך שלו שהפריע להם. במותו הוא השתחרר מהם, ויכול "לנשום". "חתונת הרפאים" הוא סרט שאפשר לצפות בו שוב ושוב, ולגלות כל פעם מחדש עוד פנינה מבית היוצר של ברטון. הוא מענג, מצחיק ומרגש. מומלץ מאוד לדורות חדשים להתוודע ליצירה המיוחדת הזאת.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן
« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
כתבות נוספות ממדור Seret מהעבר
יעל מאורר אליאב - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
 
חיפוש בארכיון החדשות
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
   
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
I Swear
1מילה שלי
ציון גולשים
9.3/10
ציון מבקרים
3.8/5
Saltiz
2סולטיז הסרט
ציון גולשים
9.1/10
Moana 2026
3מואנה
ציון גולשים
8.8/10
Toy Story 5
4צעצוע של סיפור 5
ציון גולשים
8.8/10
ציון מבקרים
3.8/5
Minions and Monsters
5מיניונים ומפלצות
ציון גולשים
8.8/10
ציון מבקרים
3.0/5
טריילרים חדשים
Charlie the Wonderdogוונדר-דוג The Dog Starsכוכבי הכלב My One and Only 2026האחד והיחיד שלי Damned if you do damned if you dontהמשפחה האיטלקית שלי
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט
Xאוהבים לחיות ב Seret?לחצו ועקבו גם באינסטה!
Xאוהבים לחיות ב Seret?פרגנו בלייק והישארו מעודכנים גם בפייס!