חדשות קולנוע וסרטים

פסטיבל טאלין: השחקנית האיראנית הגולה – והסרטים הטובים עד כה

19/11/2025

שלח לחבר+ הוסף תגובה

מבקר האתר רון פוגל חוזר זו הפעם השביעית לפסטיבל הלילות השחורים באסטוניה, שנחשב לאחד מ-15 הטובים בעולם. בסקירה הראשונה: הסרט הקטלוני "הילדה הטובה", הדרמה היפנית "הכלב המדומיין והחתול השקרן", הסרט האיראני "אלו ימים יפים", הדרמה הטורקית "כמו חיים" והסרט הדני המרגש "הרקולס נופל"

חזרתי לפסטיבל הקולנוע הלילות השחורים של טאלין. זו הפעם השביעית שלי בפסטיבל שמתקיים באסטוניה ונחשב לאחד מ-15 פסטיבלי הקולנוע החשובים בעולם ותמיד ניתן למצוא בו סרטים משובחים שלא מעט מהם יהפכו לנציגי מדינותיהם באוסקר. ביום טוב הטמפרטורה היא שלוש מעלות ובדרך כלל מדובר על מתחת לאפס. מדהים לחשוב שאחת הפעילויות הידועות של הפסטיבל היא רחיצת בוקר בים הבלטי.

השנה הפסטיבל שם דגש על סרטים מקטלוניה שבספרד ואני צופה בסרט הקטלוני "הילדה הטובה" על ילדה שבגלל אלימות אביה נאלצת לעבור עם אמה דירה ומנסה להתמודד עם המצב. סרט די צפוי שכבר ראיתי המון כמותו. הסרט הבא שאני צופה בו הוא סרט מיפן בשם "הכלב המדומיין והחתול השקרן" על משפחה יפנית לאורך רבע מאה שמאבדת את הבן הצעיר בתאונה וכתוצאה מכך האם מאבדת קשר עם המציאות. שני ילדיה מנסים להתמודד עם המציאות, כל אחד בדרך שלו. הבן הוא הילד הטוב שדואג להוריו ולכולם והבת היא המורדת שעוזבת את הבית בגיל צעיר. סרט חביב פלוס עם האנדרסטייטמנט שכך כך מאפיין את הקולנוע היפני ועם מוזיקה נוגה.

אני ממהר למסיבת עיתונאים עם השחקנית האיראנית הגולה גולשיפטה פרהאני ("לקרוא את לוליטה בטהרן"), שסרטה החדש "אלו ימים יפים" משתתף במסגרת בחירת המבקרים בפסטיבל. הסרט עוסק באישה שגלתה מאיראן ומנהלת שיחות זום עם נציגי המשטר שסוחטים אותה ומנסים להשתלט על הרכוש שלה שהשאירה עם משפחתה באיראן. בגלל שהסרט מצולם כשיחות זום הבמאי הומיון גניזדה משלב בו גם שחקנים איראנים שחיים באיראן וגם כאלו כמו פרהאני שעזבו את המדינה. פרהאני סיפרה בדמעות כמה התרגשה לחזור ולשתף פעולה עם שחקנים ממולדתה וכמה הייתה שמחה לחזור הביתה.

ביומי השני בטאלין אני צופה בסרט הטורקי "כמו חיים" על בחור שגוסס בבית הוריו וחי דרך עולם משחקי מחשב וירטואליים. אביו מנסה למצוא לבנו החולה מזור. סרט מעניין ורגיש שמסתיים במסע של האב והבן למעמקי טורקיה בניסיון למצוא צמח שירפא את הבן . הסרט המרגש עד כה שצפיתי בו הוא במסגרת סרטי ביכורים – "הרקולס נופל". זהו סרט על אי קטן בדנמרק שבו חיים לוחמים לשעבר הלומי קרב ואיך הם מטופלים כדי להתמודד עם מצבם הנפשי. דאר סלים, כוכב גדול בדנמרק, הוא כמעט השחקן היחיד בסרט שבו רוב המשתתפים משחקים את עצמם. אחרי ההקרנה הקהל לא רצה לעזוב. בערב אני נפגש עם הבמאי ערן ריקליס, שהקרין לפני שנה בפסטיבל את סרטו "לקרוא את לוליטה בטהרן" וחזר לטאלין לצורך פרויקט חדש.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !