פסטיבל סולידריות סקירות: "התשיעית של בטהובן", "לוויתן"
7/12/2025
שלח לחבר+ הוסף תגובה
פסטיבל סולידריות ה-13 לקולנוע וזכויות אדם מתקיים בסינמטק תל אביב ובאתרים נוספים בארץ במהדורה מורחבת בתאריכים 4-13 בדצמבר. כתבי האתר עם סקירות על הסרט "התשיעית של בטהובן" על הסימפוניה של המלחין הנודע ו"לוויתן" על המאבק הסביבתי כנגד אסדת הגז באותו שם מול חוף דור
התשיעית של בטהובן
לודוויג ואן בטהובן נחשב לאחד המלחינים הטובים ביותר בכל הזמנים. הוא הלך לעולמו לפני כמעט מאתיים שנה, אך המוזיקה שכתב במהלך חייו ממשיכה להדהד ולחלחל גם כיום. אחת היצירות היפות שכתב היא הסימפוניה התשיעית שבפרק האחרון שבה כלל בטהובן קטעי שירה עם מילות האודה לשמחה שכתב פרידריך שילר. הבמאי הקנדי לארי ויינשטיין לוקח את יצירה זו ובוחן ומנתח אותה מאספקטים שונים.
"שמחה, שתאפוף רבים. נשיקה לכל העולם" - זוהי הצהרה של הדמיון של בטהובן הצעיר והאידיאליסט. מילים שחיכה כל חייו להלחין בסימפוניה התשיעית והאחרונה שלו. למה מילים אלה כל כך חשובות עבורו שגרמו לו לשנות את מהלך המוזיקה? בנושא זה ועוד שמונה (בכל זאת מדובר בסימפוניה התשיעית) יעסוק סרטו של ויינשטיין כשברקע תתנגן הסימפוניה הידועה עם תזמורת רבת כלים שמנגנים בהרמוניה מופתית מכל הלב.
ויינשטיין לוקח את הצופים למסע בתקופות ואנשים שונים שמתעמקים יצירותיו של בטהובן. הוא מציין בתחילת סרטו כי בטהובן היה חירש בכתיבת סימפוניה, זו אך עובדה זו היא דווקא מה ששחרר אותו וגרם לו לדמיין צלילים שמלחינים אחרים לא יכלו. הוא מביא בסרטו את המלחינה והפסנתרנית גבריאלה לינה פרנק שמציינת כי התחילה לנגן בפסנתר כשעוד לא שמעה. רק בגיל חמש הרכיבו לה מכשירי שמיעה והיא חושבת שהאנרגיה של המוזיקה שבטהובן כתב שונה מבחינת ויברציות ותנודות ממישהו שלא היה חירש.
הסרט מכיל גם קטעי ארכיון וביצועים מוזיקליים כמו ביצוע מדהים של לאונרד ברנשטיין שביצע את הסימפוניה התשיעית עם נפילת חומת ברלין ב-1989 ובה שינה את המילה מ'אודה לשמחה' ל'אודה לחירות' כאות מחווה ליום ההיסטורי המרגש. אלה היו החודשים האחרונים לחייו של ברנשטיין, שכבר היה חולה באותה תקופה אך היה לו חשוב להגיע ולנצח על יצירה זו שם.
מחווה זו נתנה השראה למנצחת בקונצרט בוורשה באוגוסט 2023 לבצע את היצירה בשפה האוקראינית למען אוקראינה. היא שינתה את המילה ל'אודה לתהילה" "כשמילים אלה מושרות במדינה שסובלת כל כך, זה הרבה יותר עוצמתי", היא מסבירה על הבחירה האמיצה הזו. ובנוסף יש לנו, הצופים הישראלים חיבור רגשי לסרט כשוויינשטיין משתף את סיפורו האישי אודות אחותו הבכורה, ג'ודי ויינשטיין שנרצחה על ידי חמאס ב-7.10. בעת עשיית הסרט חיכה לאות חיים ממנה וגילה שלא שרדה. הוא מראה את האירוע הטרגי שקרה למדינתנו ב-7 באוקטובר מזוויתו האישית, ומזוויתה של בתו, כאזרחים קנדים.
הסרט מציף את הצופים במידע היסטורי מעניין אודות יצירה חשובה זו גם בתרבות, כמו למשל שהיא אפילו התנגנה בסרט "מת לחיות" בכיכובו של ברוס וויליס. חובבי המוזיקה הקלאסית ובמיוחד חובבי בטהובן ייהנו לשמוע את היצירה בביצועיה השונים ולגלות את רבדיה השונים והשפעותיה על העולם כולו. הסרט יוקרן שוב בפסטיבל סולידריות ביום שישי 12 בדצמבר בשעה 15:30 בסינמטק ת"א. (מבקרת: מיכל ליבר רונן)
לוויתן
כמה אתם מעורים במצבו של משבר האקלים? כמה אתם מודעים להשפעה שלו על כל אחד מאיתנו? ככל הנראה, לא הרבה - וזה לא אשמתכם. המאבק הוותיק והגלובלי נזרק פעם אחר פעם הצדה עבור דברים אקוטיים יותר ומושתק על ידי גורמים אינטרסנטיים למיניהם, שיעדיפו שאולי לא תדעו על הנזק שנגרם לכוכב שלנו.
לוואקום הזה בדיוק נכנסת הדוקומנטריסטית אליה שוורץ, שהציגה לראשונה בסוף השבוע האחרון את סרטה התיעודי "לוויתן" - בין הראשונים בארץ שעוסקים במאבק המקומי - אחרי שש שנות עבודה מפרכות. עם מחאת הארגון הסביבתי "שומרי הבית" כנגד הקמת אסדת הגז לוויתן מול חוף דור, "לוויתן" שם במרכז את סיפורה של משפחה אחת - האב חגי הוא אקטיביסט נועז, שנחוש לחשוף את השקר של תאגידי הענק ונעצר לא פעם בשל פעילותו; אשתו, דואגת לבעלה הנוכח-נפקד ולמצבם הכלכלי ובתם הבכורה, עדי בת ה-12, חולמת שוב ושוב על לוויתן ענק בשמיים ונקרעת בין ילדות נורמטיבית למאבק שחודר לחייה.
באורך של 55 דקות בלבד, סרטה של שוורץ אינו בהכרח כה מהודק או מחדש, אך הוא לא מתיימר לעשות זאת. בראש ובראשונה, "לוויתן" מבקש לראות את האנושיות באקטיביזם שמככב לנו על המסך וברשת מזה שנים, את העול הנפשי שהוא מנת חלקם של אלו שמקריבים את חייהם למען מטרות "לא סקסיות", שנוגעות לחיים של כולנו. כשהיא חותכת בין צילומים תת-ימים יפהפיים לעשרות קטעי ארכיון, שוורץ יוצרת (במכוון או שלא) מאסה על התקווה ושברונה בישראל של חמש השנים האחרונות - מעין נבואת זעם להווה שאנחנו מכירים כיום.
עד כה "לוויתן" לא זכה למפיץ רשמי - ולא קשה להבין למה, כשמדובר בנושא שגורמים רבים מעדיפים להשאיר במחשכים. זו קריאה מכאן לא רק לגופים להרים את הכפפה ולהוציא את הסרט היפה הזה לציבור, אלא גם לקהל הרחב לצפות בו בהקרנה הנוספת שלו בפסטיבל ביום שישי 12 בדצמבר בשעה 14:00 בסינמטק ת"א. (מבקר: דניאל עמיר)