מבקר הקולנוע של האתר יאיר הוכנר, שגם ישפוט בפסיבל חיפה הקרוב, עם ההמלצות שלו על הסרטים שאסור להפסיד, הסרטים הישראליים ששווה לראות, סרטים של יוצרות צעירות ואמיצות וגם אזהרות מפני סרטים שלא ידברו לכולם
שני סרטי אנימציה מומלצים
קשרים - אחרי הבכורה בפסטיבל קאן וההתרגשות שהותיר שם, סרט האנימציה החדש "קשרים" (בבימויה של ליאה נלסון) מגיע להקרנות בפסטיבל חיפה, וטוב שכך. מדובר ביצירה מטלטלת, אמיצה ושוברת לב המבוססת על הרומן הגרפי של שרה לויט, ועוסקת באחת המחלות האכזריות ביותר - אלצהיימר. שרה היא ציירת צעירה שסוף כל סוף מצליחה להגשים את חלומה. היא משיגה עבודת חלומות כמאיירת במגזין להט"בי, מתאהבת ועוברת להתגורר עם בת זוגה, אבל המחלה שתוקפת את אמא שלה, גורמת לה לחזור לעיירת ילדותה כדי לטפל בהּ.
בעזרת קאסט מדבבים מבריק הכולל את ג'וליה לואי-דרייפוס, בריאן קרנסטון, סת' רוגן, שרה סילברמן, ביני פלדסטין, וונדה סייקס ואחרים הסרט מצליח לשמור על איזון נדיר בין כאב עמוק לבין הומור אנושי שחודר היישר אל הקישקע. "קשרים" מוכיח שאין גבול לכוחה של האנימציה לספר סיפורים קשים ואמיתיים, אפילו יותר מסרטי לייב-אקשן אחרים שעסקו בנושא. הסרט יוקרן פעמיים בפסטיבל ב-26/9 וב-30/9.
ויוה כרמן - אחרי שסחרר את פסטיבל קאן, סרט האנימציה המרהיב "ויוה כרמן" (בבימויו של סבסטיאן לודנבאק) מגיע לחיפה. לא מדובר באדפטציה שגרתית לאופרה של ביזה; קטעי השירה בסרט מעטים. זהו סרט הבוחר להסתכל על הטרגדיה המוכרת של כרמן דרך עיניהם של ילדי הרחוב בסביליה. סלבדור, עוזר צעיר למשחיז סכינים, מוקסם מנערה צוענייה בשם כרמן, שכובשת את העיר ביופייה הרב. לבוס של סלבדור יש יכולת להציץ אל העתיד, וכאשר זה חוזה את סופה המר של כרמן, סלבדור נחוש לעזור. הוא מגייס לעזרתו את בלן, מנהיגה של חבורת נערי הרחוב, ויחד הם יוצאים לקרוא תיגר על הגורל ולהציל את כרמן.
האנימציה האימפרסיוניסטית של לודנבאק פשוט עוצרת נשימה, נועזת, חושנית ומסחררת. הסרט נע בקלילות בין פראות ליופי אנושי חסר פשרות ומוכיח שוב שאנימציה למבוגרים היא בידור שכדאי שמפיצי הסרטים בישראל יתחילו להתייחס אליו ברצינות. "ויוה כרמן" הוא מסוג הסרטים שכדאי ורצוי לצפות בהם על גבי המסך הגדול. הסרט יוקרן פעמיים בפסטיבל ב-27/9 וב-1/10.
עוד סרטים שכדאי לראות עירום אמיתי - אחרי שהרעיד את פסטיבל ברלין, דרמת הביכורים האמיצה של הבמאית ההולנדית, מיריאל ד'אנסמבור, מגיעה לפסטיבל חיפה כדי לטלטל את הקהל המקומי. הסרט שצולם בבריטניה עוקב אחר אלכס, שעובד כצלם בערוץ הפורנו שאביו מנהל. יש רק בעיה אחת גדולה, אלכס הוא עדיין תלמיד תיכון. כאשר אחת התלמידות בתיכון נכנסת לחייו ובין השניים נרקם רומן צעיר, הוא נדרש להגדיר מחדש את גבולות המיניות והאינטימיות שלו וגם לבחון את מערכת היחסים המורכבת עם אביו.
ד'אנסמבור לא בוחרת בדרך הקלה: היא מגישה יצירת התבגרות חסרת פשרות, ישירה, נטולת צדקנות ומרתקת, שמתבוננת באומץ על עולם שטוף דימויים שבו אינטימיות אנושית הפכה למצרך נדיר. זהו סרט מטלטל, שמשלב בין רגישות יוצאת דופן לבין בוטות הכרחית שחודרת מתחת לעור. מיועד לבני 18+ ולמי שאין לו בעיה עם עירום וסקס כי הסרט מכיל כמה רגעים לא פשוטים. יוקרן פעמיים בפסטיבל ב-27/9 בנוכחות הבמאית וב-3/10.
קלה להשגה - אחרי שהרשים בבכורתו בפסטיבל "הלילות השחורים" בטאלין, סרט הביכורים הגרמני בבימויה של הילה נורדן מביא איתו רוח נעורים אמיצה, חסרת פשרות ובועטת. הסרט הצבעוני הזה עוסק בנושאים מאוד אפלים החוקרים התעללות המינית והתוצאות שלהם שנים לאחר מכן והכל בעטיפה ורודה שלאט לאט מקבלת גוונים אפלים וכהים. הסרט עוקב אחר שתי חברות ילדות שמתאחדות בשנות העשרים לחייהן ומחליטות לעבור לגור יחד.
מה שמתחיל כהרפתקה ספונטנית של חופש, תשוקה וגילוי עצמי, מתקלף לאיטו וחושף סדקים עמוקים וטראומות מושתקות. נורדן לא בוחרת בפתרונות קלים בדרמת הביכורים הזו; היא בוחנת באומץ מה זה אומר לסרב לפחוד, לדחות את תווית הקורבן ולהילחם על חירות בתוך גוף שהוא בו-זמנית עוצמתי ופגיע. הבימוי נע בין קלילות מטעה לכובד ראש מטלטל. לפעמים מרוב רעיונות הסרט גם נוטה להתפזר, אבל המסר שלו והמשחק של צוות השחקנים הצעיר הופכים אותו לחוויה שכדאי לראות על המסך הגדול. יוקרן פעמיים בפסטיבל ב-29/9 בנוכחות הבמאית וב-2/10.
רוז - סרטו של הבמאי האוסטרי מרקוס שליינצר עוסק בשאלות של זהות וקבלה. ניתן להגדיר את היצירה הזאת כ"בנים אינם בוכים" במאה ה-17. חייל מסתורי, צנוע ומשונה למראה (סנדרה הולר, "אנטומיה של נפילה"), מגיע לכפר קטן ומכריז על עצמו בפני התושבים הספקנים כיורש של שטח אדמה. למרות החשדנות הראשונית, אנשי הכפר מאמצים אותו לקהילתם ואיש מהם לא מעלה על דעתו איזה סוד הוא מסתיר. ככל שהחייל הופך להיות חלק משמעותי יותר ויותר בכפר, חבל האמת מתהדק סביב צווארו. בפסטיבל ברלין האחרון הולר זכתה בפרס המשחק הטוב ביותר. יש לציין לטובה את הצילום המרהיב, האיפור וגם השחזור התקופתי. הסרט יציג פעמיים בפסטיבל ב-26/9 וב-1/10.
המלצה משולבת באזהרה
הוויקינג האחרון – הסרט מגיע באיחור של שנה לפסטיבל חיפה אחרי שהציג מחוץ לתחרות בפסטיבל ונציה 2025. למען האמת ולמרות חיבתי העמוקה לשחקן מאדס מיקלסן שעושה גם בסרט זה תפקיד ראוי, זה לא סרט שיזכר כאחד השיאים של הקולנוע הדני או כאחד התפקידים הבלתי נשכחים של מיקלסן. מדובר בדרמת פשע קומית-שחורה, שמנסה להיות גם בעלת לב זהב על אף הומור פרוע, אלים ומוגזם המזכיר את החיקויים של סרטי טרנטינו משנות ה-90. לעתים זה קורע מצחוק ולעתים לא.
העלילה עוקבת אחרי אסיר משוחרר שיוצא לחפש שלל גנוב יחד עם אחיו המעורער (מיקלסן) שבטוח שהוא ג'ון לנון. התוצאה לא שנונה, מופרעת או חכמה כמו שיוצר הסרט אנדרס תומאס ינסן היה רוצה שתאמינו, אלא סרט מסחרי מבדר ועשוי היטב שאולי יתאים לקהל שמגיע לפסטיבל, אבל לא רוצה לאתגר את עצמו יותר מדי מבחינה קולנועית . הסרט יוקרן פעמיים בפסטיבל ב-27/9 וב-30/9.
רומא אלסטיקה - לראשונה בישראל יוקרן סרט של הבמאי הצרפתי הפרובוקטיבי ברטראן מנדיקו. אם אי פעם נתקלתם בסרטיו הקודמים המוזרים למדי (She Is Conann (2023), After Blue (2021), The Wild Boys (2017 אתם יודעים בדיוק למה אתם נכנסים, אם לא, התכוננו לחוויה קולנועית שעורר בכם תגובות קיצוניות לכאן ולכאן. מנדיקו לראשונה נבחר להציג בקאן וגם הצליח לגייס שתי כוכבות קולנוע צרפתיות - מריון קוטיאר ונעמי מרלן לצד צוות איטלקי מרשים, ביניהם אורנלה מוטי ופרנקו נרו האגדי.
זה בהחלט לא סרט לקהל רחב או לקהל שמחפש סרט פסטיבלים רגיל. מצד אחד, מדובר בפנינה ויזואלית מרהיבה ומפוארת: מחווה פוסט-מודרנית חסרת מעצורים לקולנוע האיטלקי של שנות ה-80 המציגה עיצוב אומנותי נועז, תלבושות שובות לב ובימוי ססגוני המותח את גבולות הדמיון. מנגד, המסע הסוריאליסטי הזה סובל מתסריט מבולגן וגדוש עד לעייפה, עם בימוי המעדיף פוזות פלסטיות ריקות על פני עומק רגשי אמיתי. חלק מהצופים ימצאו בסרט קרקס קולנועי מרהיב, אחרים ימצאו בו יצירה נפוחה, מתישה ואטומה שמאבדת את הקהל בדרך. זהו סרט שדורש סבלנות רבה. בכל מקרה, מדובר בחוויה שקשה להישאר אדישים אליה, לטוב ולרע. הסרט יוקרן בפסטיבל ב-28/9 וב-2/10.