חדשות קולנוע וסרטים

"כתבתי את הסרט עבורו. הוא אדם מדהים ושחקן נפלא, ויש לו איכויות של כוכב"

16/1/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

הסרט הברזילאי "הסוכן החשאי" מגיע לבתי הקולנוע בישראלי אחרי שזכה השבוע בפרס הסרט הבינלאומי והשחקן בסרט דרמה בטקס גלובוס הזהב. רון פוגל פגש את הבמאי קלבר מנדונסה-פיליו לשיחה על הדיקטטורה בברזיל והמשטר שניסה להשכיח את אותם ימים, העבודה עם ואגנר מורה ("נרקוס") וההשפעות מ"קטיפה כחולה" ו"זודיאק"

משהו טוב קורה לאחרונה בקולנוע הברזילאי. בשנה שעברה זכה הסרט הברזילאי "אני עוד כאן" בפרס האוסקר לסרט הבינלאומי וכוכבת הסרט פרננדה טורס זכתה בפרס האוסקר לשחקנית הראשית והשנה מסתמן הסרט "הסוכן החשאי" כאחד המתמודדים הרציניים על פרס האוסקר, כשבקיץ האחרון קטף בפסטיבל קאן את פרס הבימוי ואת פרס השחקן הראשי ובתחילת השבוע זכה הסרט בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר וואגנר מורה זכה בפרס השחקן הראשי בסרט דרמה.

"הסוכן החשאי", שהתחרה בתחרות הראשית בקאן בשנה שעברה, הינו סרט מהפנט וסוחף העוסק בברזיל של ימי הדיקטטורה בשנת 1977 כשמרצה נאלץ לעזוב את מקום עבודתו ולעבור למקום שכוח אל כדי לחמוק מציפורני המשטר תוך כדי שהוא משמש מעין סוכן בשירות מתנגדי המשטר. ואגנר מורה בתפקיד הראשי פשוט נהדר. הוא פרץ לזירה הבינלאומית בסרט "יחידת עילית" משנת 20ו07 שבו גילם מפקד יחידת משטרה הנלחמת בכנופיות השולטות בפאבלות של ריו. מורה עשה לעצמו קריירה מפוארת בהוליווד ("נרקוס" "מלחמת האזרחים" ועוד) והוא פשוט עושה מטעמים מתפקידו כאדם שנלחם על חירותו ועל זכויותיו ואינו יודע את נפשו המיוסרת.

את הסרט החושני והתזזיתי הזה ביים קלבר מנדונסה-פיליו ("רעשים מהשכונה", "באקוראו") שהוא אורח קבוע בפסטיבל קאן ואף כיהן בחבר השופטים שם לפני כמה שנים. מנדונסה שהיה בעברו מבקר קולנוע עושה את כל סרטיו בתשוקה גדולה וניכר שהם מתוחכמים ומורכבים. "הסוכן החשאי" הוא בסך הכל סרטו העלילתי הארוך הרביעי ב-13 שנים והוא לוקח את הזמן שלו בין סרט לסרט.

פגשתי אותו בקאן לשיחה על סרטו החדש והיפהפה שיצא לסוף השבוע לאקרנים בבתי הקולנוע בישראל ומצאתי אדם נעים וסימפטי שאף אמר לי בתחילת הראיון כי הוא זוכר שהוא כמבקר קולנוע היה יושב ומראיין במאים בפסטיבלים והנה כעת הוא מהצד השני של המתרס.

(ואגנר מורה ב"סוכן החשאי")

אחת הדמויות בסרט חוקרת את תקופת הדיקטטורה בברזיל. ספר קצת על המחקר שעשית לטובת הסרט.

"ביליתי חודשים בארכיבים ממשלתיים וזו היתה תקופה מלאת השראה עבורי - לראות איך העיתונות אז התנהלה מאוד בזהירות ובין הטיפות, לראות תמונות ובעצם לחיות מחדש את אותה תקופה שבה הייתי ילד בן 9 וכך נכנסתי לאווירה של הסרט. שילבתי בסרט את הזכרונות האישיים שלי מאותה תקופה. קיבלתי השראה מהסרט 'זודיאק' של דיוויד פינצ'ר, שם הבמאי יצר בעצם מחדש את ימי ילדותו וזה די דומה למה שעשיתי ב'סוכן החשאי'".

האם הסרט מבוסס על סיפור אמיתי?

"לא ספציפית, אבל הוא בהחלט מבוסס על דברים שקרו לאנשים מתנגדי משטר באותה תקופה. למשל, כשהתחילו לרדוף אנשי שמאל, היה דיקן באוניברסיטת סנטה קתרינה בדרום ברזיל שהיה אדם הגון והפלילו אותו בטענות שווא והוא התאבד. ארבע שנים לאחר מכן המשטר הודה שההאשמות היו מופרכות". הסרט שלך וגם "אני עדיין כאן" עוסקים כמו סרטים אחרים מברזיל בתקופת הדיקטטורה. האם העיסוק בתקופה הידועה לשמצה הוא ניסיון לאחות את פצעי העבר?

"בשנת 1979 הציע או יותר נכון כפה המשטר בברזיל חנינה לכל המעשים של המשטר ושל מתנגדיו. המשטר רצה שכולנו נשכח מה שהיה ושנמשיך בחיינו. זה דבר שהשאיר צלקות פסיכולוגיות בחברה הברזילאית. הפשיסטים הימנים פרצו לקונגרס, שברו דברים והרסו כל דבר שנקרה בדרכם ואז אמרו 'לא עשינו שום דבר רע'. אלו דברים שאסור לסלוח עליהם ואסור לשכוח אותם ולכן הסרט שלי בהחלט עוסק בהצגת המציאות כמו שהיא הייתה ולא מוכן למחול למשטר באותה תקופה על מה שהוא עשה לאזרחי ברזיל. איחוי אמיתי מתחיל קודם כל בקבלת ההיסטוריה ולא במחיקתה והתעלמות ממנה.

הסרט בעיני הוא יותר אווירה ופחות עובדות, אבל היה חשוב לי הדיוק ההיסטורי. בעיניי אווירה זה לאו דווקא איך נראו הרהיטים ב-1977 אלא בהתנהגות של האנשים. למשל הסצנה בהתחלת הסרט בגלל שאין טלפונים ניידים ואנשים היו די מנותקי קשר, במיוחד במקומות מרוחקים, אז בהחלט יכול להיות שבזמן קרנבל גופה תרקיב במשך שבוע בתחנת דלק ואף אחד לא יחשוב לפנות אותה!".

ספר קצת על אחד הקטעים הסוריאליסטיים בסרט - רגל של גופה שמקבלת חיים משלה ומתחילה לתקוף אנשים.

"מדובר באגדה אורבנית שגדלתי עליה. המקור שלה הוא בכלל בעיתונאי שנמאס לו שהוא לא יכול לדווח על מקרי אלימות ורציחות שקרו באותה תקופתי באזור שלו כי המשטרה הייתה מונעת מידע ומשתיקה סיפורים לא רצויים. אז הוא החליט לכתוב על הרגל השעירה שהתקיפה אתמול שוב כשזה בעצם משל לדברים האמיתיים שקרו אז אבל אי אפשר היה לספר עליהם. האגדה הפכה להצלחה אדירה, כמעט חיברתי לרגל סיפור מקור. מישהו אמר לי שהרגל מזכירה לו את האוזן שמוצא הגיבור ב'קטיפה כחולה' המופתי של דיויד לינץ'. שם האוזן היא סימבול לכל מה שקורה מתחת לפני השטח וגם אצלי הרגל מייצגת את ההדחקה והשקר של ברזיל באאותה תקופה אפלה".

למה בחרת דווקא בשנת 1977 לשנה שבה מתרחש הסרט?

"הייתי אז ילד בן תשע שלא בדיוק הבין מה קורה ואולי היום אני מסביר לעצמי הצעיר מה בדיוק קרה אז בברזיל. אני גם זוכר מאותה תקופה הרבה מאוד סרטים שראיתי בקולנוע כמו 'מלתעות' למשל שמאוד השפיע עליי".

זו גם הסיבה שחלק מהסרט מתרחש בבית קולנוע?

"בהחלט, אבל מעבר לכך אני מאוהב באומנות הקולנוע. בסרטי הראשון יש בית קולנוע וגם בשאר סרטיי אני חושב שאומנות עשיית הסרטים נוכחת. אני גם כמוך הייתי בעברי מבקר סרטים ואני מאוד מכבד את התחום שבו אני פועל ומצדיע לו בכל הזדמנות אפשרית".

אתה מכיר את ואגנר מורה למעלה מ-20 שנים ורק עכשיו ליהקת אותו בסרט שלך. למה החלטת עכשיו לשתף איתו סוף סוף פעולה?

"כשנפגשנו לראשונה הייתי עדיין מבקר סרטים וראיינתי אותו, ואז התחלתי לעשות סרטים. כשעשיתי את סרטי הארוך הראשון 'צלילים מהשכונה' הוא היה בהקרנת הבכורה וניגש אליי ואמר לי 'אנחנו צריכים מתי שהוא לעבוד ביחד'. שני הסרטים הבאים שלי 'אקווריוס' ו'באקוראו' לא היו לטעמי סרטים שמתאימים לו ואת 'הסוכן החשאי' בעצם כתבתי עבורו. בעיניי הוא אדם מדהים ושחקן נפלא, ויש לו איכויות של כוכב קולנוע".

(רון פוגל והבמאי קלבר מנדונסה פיליו בפסטיבל קאן)

ספר קצת על הליהוק של הכוכב הגרמני אודו קייר שהלך לעולמו לפני חודשיים.

"הכירו בינינו כששנינו היינו בפסטיבל הקולנוע בפאלם ספרינגס וביקשתי ממנו שיקרא את התסריט של סרטי הקודם 'באקוראו'. ב'סוכן החשאי' בעיר שבה רוב הסרט מתרחש יש קהילה יהודית קטנה וותיקה ושם בעצם נולדה הדמות שאודו משחק בסרט. את עובדת היותו גרמני הוא הציע. לדעתי הימין בברזיל בכלל לא הבין את ההיסטוריה ולכן הם הסתכלו על הדמות שלו בסרט בהערצה – 'וואו הוא מגרמניה', כלומר הוא היה חייל גרמני במלחמת העולם השנייה ויש לו המון צלקות והדמות בסרט אפילו לא מנסה לסתור את התפיסה המוטעית לגביו ולהגיד- 'אני יהודי ונרדפתי בגרמניה'.

מדוע היה חשוב לך להציג בסרט גם את ההווה ולא רק להתמקד בעבר?

"אני חושב רבות על נושא הזיכרון ושואל את עצמי אם בעוד מאתיים שנה מישהו בכלל יזכור אותי ולכן החלטתי שחלק מהסרט יעסוק בהווה שמתייחס לעבר ולזיכרונות".

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !