חדשות קולנוע וסרטים

80 להולדת דייוויד לינץ': 5 סרטים פחות ידועים שלו ששווה להכיר

20/1/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

קולנוען, מוזיקאי, אמן, איש חזון, אושיה תרבותית שקשה לשכפל – ב-79 שנותיו, דייוויד לינץ' היה הכל ויותר מכך. לרגל מה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-80 ובציון שנה למותו, חזרנו לחמישה סרטים פחות מוכרים מהקריירה הענפה שלו ששווה להכיר מחדש

ראש מחק (1977)

כאן הכל התחיל. מבועת מה"קלאב פוט" של בתו הפעוטה (עיוות אורתופדי נפוץ) ומקונספט האבהות בכלל, דייוויד לינץ' החל לפתח את סרטו הראשון עם תחושות אלו בראש, בעודו עובר מעולם האמנות ללימודי קולנוע ב-"American Film Institue" (AFI). אך אותה הפקה שהחלה בתחילת שנות ה-70 נותרה שנים בתהליכי פיתוח מתקדמים, כשדרכי מימון שונות נחסמו בפניו של לינץ'. לעזרתו נחלצו ה-AFI והשחקנית ההוליוודית סיסי ספייסק ("קארי", "בתו של כורה פחם") ובעלה, מעצב התפאורה האגדי ג'ק פיסק ("שבילי הזעם", "מרטי סופרים"), וסייעו ל"ראש מחק" לראות את אור היום.

התוצאה היא אחד מייצוגי האבהות המצמררים ביותר שראה המסך (מבלי להראות באמת משהו מבעית מדי), העוקבת אחר אדם ארוך שיער (ג'ק נאנס, משותפיו הקבועים של לינץ') שנאלץ להתמודד עם תינוקו המעוות לבדו. הסרט זכה לחיי קאלט בהקרנות חצות וגרם לקומיקאי הוותיק מל ברוקס לשים לב ללינץ', שהעניק לו את הפרויקט שיהפוך לסרט הבא שלו וגם לפריצתו ההוליוודית, "איש הפיל".

לב פראי (1990)

כמה סרט שזכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן יכול להיות סרט "פחות מוכר"? "לב פראי" נותר בחלוף השנים מפסגות היצירה העשירה של לינץ' (בעיני כותב שורות זה, אולי סרטו הטוב ביותר), אך זה שחוסה בצלם של סרטים נודעים יותר כמו "קטיפה כחולה" ו"מלהולנד דרייב" לא פעם.

כשהוא סוטה לא מעט מחומר המקור – ספרו של בארי גילפורד באותו השם - הסרט עוקב אחר מסע הבריחה של העבריין סיילור (ניקולס קייג' בתפקיד אייקוני) וזוגתו לולה (לורה דרן) מאמה המאיימת של האחרונה, מארייטה (דיאן לאד). כשהוא צולל למעמקיה האפלים של האמריקנה ולאובססיה הבלתי נגמרת שלו עם "הקוסם מארץ עוץ", לינץ' יוצר ב"לב פראי" את אחת הפסגות של הקולנוע העצמאי האמריקאי.

כביש אבוד (1997)

סרטו הפרוע ביותר של לינץ' (שזכה לביקורות לא מחמיאות בצאתו) הוא גם זה שעסק בצורה המפורשת ביותר בנושאים שליוו את הבמאי לכל אורך הקריירה שלו: תשוקה, זהות במשבר, אפלה אמריקאית, אלימות מתפרצת והגבול בין אמת לפיקציה. קשה לתאר במילים את עלילת "כביש אבוד" (נגן ג'אז שבורח מרצח לא ברור?) ולכן טוב ביותר לחוות אותו – על הגבול בין אימה למתח לניאו-נואר, זוהי יצירת מופת ויזואלית ורודפת שמתעסקת יותר ביצירת אווירה בלתי ניתנת לשחזור מאשר בלספק לצופה תשובות. פלוס, השימוש הקולנועי הכי טוב בשיר של דיוויד אחר – דיוויד בואי.

סיפור פשוט (1999)

שנתיים אחרי "כביש אבוד", החליט להוציא לינץ' סרט שונה לחלוטין מכל מה שעשה עד כה, בהפקת דיסני (לא בדיוק המותג הראשון שעולה לראש כשחושבים על הבמאי), וזה שבשמחה יכול להיות מוקרן בבתי ספר יסודיים. עדיין, כשמדובר בדיוויד לינץ', זו לא בדיוק הפתעה.

מבוסס על סיפור אמיתי, "סיפור פשוט" הוא דרמה חביבה אודות וטרן של מלחמת העולם השנייה (ריצ'רד פרסנוורת' בתפקידו האחרון) שיוצא למסע חוצה אמריקה על מכסחת דשא כדי להשלים עם אחיו המרוחק, רגע לפני מותו הקרב. סרטו של לינץ' התחרה בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן באותה השנה והעניק לפרסנוורת' מועמדות לאוסקר בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר – שהיה בגיל 79 למועמד המבוגר ביותר עד אותה העת בקטגוריה.

אינלנד אמפייר (2006)

סרט זה של לינץ' מ-2006 הפך בפועל לסרטו האחרון של הקולנוען, אך "אינלנד אמפייר" הוא הרבה יותר מהערת שוליים בקריירה ארוכה זו. כשהוא שב לשתף פעולה עם המוזה הנצחית שלו, לורה דרן, זהו הסרט החותם בטרילוגיה הלא רשמית של "תעלומות בלוס אנג'לס" (אחרי "כביש אבוד" ו"מלהולנד דרייב"), שמפגיש בין עולם הזוהר ודימויי הכוכבות הקלאסיים של הוליווד לצדדים האפלים והמסתוריים ביותר של האנושות. דרמה, אימה, מתח, ניאו-נואר, ניסוי קולנועי – סרטו של לינץ' מדלג בין כל הגדרות אלו על מנת ליצור חוויה אחרת, לא פעם קשה לעיכול.

"אינלנד אמפייר" היה זה שהעניק ללינץ' את פרס מפעל החיים בפסטיבל ונציה באותה השנה, אך גם זה שהתניע מסע יח"צ כושל ובלתי נשכח, שבו הבמאי המנוח ניסה לשכנע את מצביעי האקדמיה להעמיד את דרן לאוסקר, כשישב לצד פוסטר גדול בדמותה ולצדו פרה (אמיתית) רועה בשדה. אות קלון לאקדמיה.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

דניאל עמיר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !