חדשות קולנוע וסרטים

פסטיבל הקולנוע ירושלים 2026: ההמלצות והאזהרות של רון פוגל

2/7/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

רגע לפני שפסטיבל ירושלים ייפתח ביום חמישי (9 ביולי), מבקר האתר ומרצה הקולנוע רון פוגל עם ההמלצות על הסרטים הטובים ביותר שמציגים בפסטיבל - וגם אלו שפחות כדאי לראות

התחרות הבינלאומית

הכדור השחור - זוכה פרס הבימוי בפסטיבל קאן שם צפיתי בסרט וראיינתי את שני הבמאים הצעירים. הסרט עוסק במשורר לורקה ובחד-מיניות בתקופת מלחמת האזרחים בספרד. סרט רחב יריעה שמתנהל בשלוש נקודות זמן - 1932 עת שבה לורקה סובל בגלל נטיותיו המיניות, זמן מלחמת האזרחים בספרד כששני חיילים משני עברי המתרס מתאהבים ותקופתנו שבה חוקר ספרות גאה מנסה למצוא מחזה אבוד של לורקה. אפילו פנלופה קרוז וגלן גלוז קופצות להופעות אורח. לטעמי הסרט ארוך מדי אבל עדיין סוחף ומעניין.

מפלתו של הרקולס - ההמלצה החמה ביותר שלי השנה בפסטיבל והסרט המרגש ביותר שראיתי בשנה שעברה בפסטיבל הלילות השחורים של טאלין במסגרת סרטי ביכורים. זהו סרט על אי קטן בדנמרק שבו חיים לוחמים לשעבר הלומי קרב ואיך הם מטופלים כדי להתמודד עם מצבם הנפשי. דאר סלים, כוכב גדול בדנמרק, הוא כמעט השחקן היחיד בסרט שבו רוב המשתתפים משחקים את עצמם. אחרי ההקרנה הקהל לא רצה לעזוב.

ההרפתקה החלומית - אישה המגיעה לאזור נידח בבלקן מנסה לפעול כנגד פושעים. סרט באורך 167 דקות שמאתגר את הצופה. אני בקושי החזקתי עד הסוף אבל הערכתי את האומץ של הבמאית הגרמניה ולסקה גריסבך לעשות סרט לא מתפשר על גבול הדוקו עם הרבה נון-אקטורס. הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן האחרון.

מאסטרים

ארץ אבות – סרטו של הבמאי הפולני פאבל פאבליקובסקי עוסק במסעו של הסופר וחתן פרס נובל תומס מאן לגרמניה שאחרי מלחמת העולם השנייה ובכבוד שהוא זוכה לו. מלווה אותו בתו (סנדרה הולר, "אנטומיה של נפילה") וביחד הם מסתובבים בגרמניה שמלקקת את פצעיה לאחר המלחמה ומחולקת לשניים ומתמודדים עם טרגדיה משפחתית טרייה. פבליקובסקי כהרגלו מביים בשחור-לבן ובמסך מרובע. זוהי יצירה קצרה (82 דקות) והרבה פחות מתוחכמת מסרטיו הקודמים "אהבה בימים קרים" ו"אידה", אבל עדיין יש כאן איכות אירופאית משובחת. הסרט זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן האחרון במשותף עם במאי הסרט "הכדור השחור".

נמר מנייר- סרטו של ג'יימס גריי על שני אחים יהודים - מיילס טלר ואדם דרייבר - בניו יורק של שנות השמונים שמסתבכים עם המאפיה הרוסית (תמה חוזרת בסרטים של גריי שעבד בעבר לא פעם עם מוני מושונוב). הסרט החדש של גריי איכזב אותי ובניגוד ל"ימי התום" הקודם והנפלא שלו, הסרט לא ריגש אותי. סקרלט ג'והנסון מופיעה בתפקיד קטן בתור אמא יהודייה נוירוטית ובעיניי הסרט לא ממריא. הסרט התחרה בתחרות הראשית בפסטיבל קאן האחרון. פיורד - הזוכה הגדול של פסטיבל קאן האחרון. סרטו החדש של הבמאי הרומני המצוין כריסטיאן מונג'יו עם סבסטיאן סטן הנהדר (חייל החורף באקי מ"הנוקמים") ורנטה רנסייב ("ערך סנטימנטלי"), שהיא כיום אחת מחמש השחקניות הטובות בעולם לדעתי. הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי ושיופץ בישראל בעתיד, עוסק בזוג מרומניה שמגיע עם חמשת ילדיהם לקהילה מבודדת בנורווגיה.

החינוך האולטרה-דתי שהם מעניקים לילדיהם נתקל בתגובות לא צפויות מצד אנשי המקום. בגלל חשש להתעללות הילדים נלקחים מהוריהם והכל נראה אבוד עד שדיפלומטים רומנים מתערבים לטובת הזוג. הסרט אומנם לא מזכיר במאום את הגל החדש של הקולנוע הרומני, אבל הוא עדיין אפקטיבי וקטעי בית המשפט שבו עשויים היטב.

פנורמה

תפקיד ראשי - הסרט של רודריגו סורוגין עוסק בבמאי סרטים (חווייאר ברדם המצוין שלא בדיוק אוהב אותנו הישראלים) שמלהק את בתו שאותה לא ראה כבר 13 שנים לסרטו החדש. ברדם נפלא כאב וכבמאי על סף האובססיה הסצנה שבה הוא מתעלל על הסט בבתו בזמן צילומים בסהרה היא הסצנה הטובה ביותר שראיתי בפסטיבל קאן השנה.

איש של זמנו – סרטו של עמנואל מארה על חבר במשטר וישי שמנסה להיות רק בורג במכונה בתקופת הכיבוש הנאצי בצרפת. הסרט הארוך מאוד (שעתיים ו-35 דקות) נדמה היה לי בהתחלה כעשוי כסרט חובבים עם צילום מחוספס ונאמברים מוזיקליים עם שירים מימינו, אבל לאט לאט הוא תפס אותי ובסופו של דבר הוא יצירה ראויה שמראה שאנשים בכל מקום מנסים לשרוד, גם אם זה אומר למכור את נשמתך לשטן.

רשומות נאגי – עוד סרט שמגיע הישר מהתחרות הראשית בפסטיבל קאן על עיירה קטנה ביפן שבה על פניו לא קורה דבר והרגשות גועשים מתחת לפני הקרקע. אדריכלית מגיעה לבקר את אחותו של הגרוש שלה (ואולי בכלל המאהבת הסודית שלה) ונסחפת לתוך שלל עלילות שזורמות הכי לאט שאפשר.

אהבה בין שני נערים, פיסול שאולי הוא משל ואולי לא וגם מערכת כריזה מקומית שמדווחת על ניסויים במתקן צבאי קרוב. מיועד לבעלי סבלנות ברזל וממש לא לכל אחד. ראיינתי לפני שנה בפסטיבל קאן את הבמאי קוג'י פוקאדה על סרטו "אהבה במשפט" ויש לו נטייה לעתים לגלוש לסוריאליזם לא ברור.

גאלה

אשליות מתוקות - סרטם החדש של יוצרי "מחוברים לחיים" אוליבייה נקש ואריק טולדנו. סרט התבגרות מר-מתוק מתובל בלהיטי שנות ה-80 .סרט שהחביבות שלו מחפה על חוסר מיקוד ועשייה לא מלוטשת מספיק.

ישראלי עלילתי

הבדחן - סרטם העלילתי החדש של גידי דר ושולי רנד שכבר שיתפו פעולה ב"האושפיזין " הנפלא. רנד הוא בדחן, אדם שמספר בדיחות באירועים של הקהילה החרדית. סרט שעושה טוב על הלב ורנד נהדר כהרגלו.

ישראלי קצר

אף פעם לשום מקום - אם ובתה בדירה דחוסה ביחסי אהבה-שנאה. אני נותרתי די אדיש.

החולות לא מדברים - דרמה מטלטלת על מרפאה בדואית מסורתית המחפשת את גופת בתה.

פפה הגדולה -איזה סרט כיפי ומתגמל של דילן יוסף שיטרית על אמנית רחוב שבעצם נמצאת בהדחקת המציאות. דר זוזובסקי טורפת את המסך בלי מלח.

קולנוע ישראלי - הקרנות מיוחדות

מאחורי הסורגים - סרטו המופתי של אורי ברבש על אחוות אסירים יהודים וערבים בכלא.

עורבים + ילדה גדולה - שני סרטים קצרים מ-1988 של איילת מנחמי ונירית ירון שהצליחו לתפוס בצורה מדהימה את רוח התקופה. שניים מהחשובים בסרטים הקצרים שנעשו אי פעם בישראל.

קלאסיקות

3:10 ליומה - המערבון המקורי עם גלן פורד הנהדר שעדיף בהרבה על הגרסה העדכנית של ג'יימס מנגולד. חקלאי מחליט להביא פושע לדין ומשלם את המחיר.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

רלוונטי