חדשות קולנוע וסרטים

לכבוד "האודיסיאה": דירוג סרטי כריסטופר נולאן - מקומות 6-11

16/7/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

בעולם הקולנועי של 2026, כריסטופר נולאן כבר נחשב לאחד מיוצרי הקולנוע הגדולים והמשפיעים של דורנו. מאז שפרץ לתודעה עם "ממנטו", הקריירה שלו רק הלכה וצברה תאוצה עם סרטים כמו "התחלה", "בין כוכבים", טרילוגיית "האביר האפל" ו"אופנהיימר". לכבוד עלייתו לאקרנים של "האודיסיאה", זה הזמן לחזור לכל סרטיו של נולאן ולדרג אותם מהפחות טוב ועד לטוב ביותר

11. אינסומניה (2002)

אם משאירים מחוץ לדירוג את "מעקבים", סרט הביכורים דל התקציב של נולאן שנעשה עוד בימיו כסטודנט, המקום האחרון הולך ל"אינסומניה". וגם כאן חשוב להבהיר, כשמדובר בפילמוגרפיה של נולאן, המקום האחרון ממש לא אומר שמדובר בסרט רע.

"ממנטו" הוא רימייק למותחן נורווגי באותו השם, ועוקב אחר בלש ותיק שמגיע לעיירה קטנה באלסקה כדי לחקור רצח, אך מוצא את עצמו נשאב למשחק פסיכולוגי מסוכן. אל פצ'ינו ורובין ויליאמס מספקים כאן הופעות נהדרות, במיוחד ויליאמס שמציג את אחד התפקידים האפלים ביותר בקריירה שלו. מה שכן, ביחס לשאר סרטיו של נולאן, קשה למצוא כאן את אותה שאפתנות ואת אותה טביעת אצבע ייחודית שהפכה אותו ליוצר כל כך מזוהה. זה סרט קטן יותר ופחות נועז מבחינה רעיונית, ובמובנים רבים מרגיש כמו שלב מעבר לפני שנולאן גיבש לחלוטין את הסגנון שהפך אותו לאחד הבמאים הגדולים בעולם.

10. טנט (2021)

אם יש סרט אחד שמוכיח עד כמה נולאן לא מפחד לקחת סיכונים, זה כנראה "טנט". מדובר באחד הסרטים השאפתניים ביותר שלו, כזה שלוקח רעיון מורכב במיוחד ומנסה להפוך אותו לשובר קופות ענק. מבחינה קולנועית, קשה שלא להתפעל. הממדים של הסרט עצומים, הצילום מרהיב והאקשן כולל כמה מסצנות הפעולה המרשימות ביותר שנולאן ביים. סצנת התרסקות המטוס, לדוגמה, כבר הפכה לאחת הסצנות האייקוניות בקריירה שלו, במיוחד בגלל העובדה שהיא צולמה באופן פרקטי וללא הסתמכות על אפקטים ממוחשבים.

גם הרעיון שעומד במרכז הסרט פשוט מדהים. הוא מקורי, מתוחכם ושונה כמעט מכל דבר אחר שיצא בקולנוע המיינסטרימי. הבעיה היא שהביצוע לוקח את המורכבות הזאת צעד אחד רחוק מדי. במקום לתת לצופה להיסחף לתוך הסיפור, הסרט לעיתים מרגיש כמו רצף של הסברים, מושגים וחוקים שמסרבים להיכנס למוח, מה שמקשה להתחבר באמת לדמויות ולמצוא בו משהו מעבר לפאזל אינטלקטואלי מסובך. ועדיין, גם עם כל הבעיות שלו, "טנט" הוא הישג קולנועי עצום. זה מסוג הסרטים שנראה שנועדו לצפיות חוזרות, ורבים טוענים שרק אחרי כמה צפיות מתחילים באמת להבין ולהעריך את הקסם שלו.

9. עלייתו של האביר האפל (2012)

להגיד ש"עלייתו של האביר האפל" הוא אחד הסרטים החלשים של נולאן מרגיש כמעט לא הוגן. בכל פילמוגרפיה אחרת הוא כנראה היה מדורג הרבה יותר גבוה, כי גם כאן הבמאי מספק שובר קופות אדיר עם סצנות אקשן מצוינות, צילום מרשים, מוזיקה נהדרת וסיום אפי שמצליח לחתום את הסיפור של ברוס וויין בצורה מספקת ומרגשת. גם טום הארדי בנעליו של ביין מביא למסך נבל מאיים ובלתי נשכח, וניתן להגיד שהוא חלק מרכזי מהצלחתו של הסרט.

מה שכן, זו החוליה הפחות חזקה בטרילוגיית "האביר האפל". אחרי הסרט השני, שנחשב בעיני רבים לאחד מסרטי גיבורי העל הגדולים אי פעם, היה כמעט בלתי אפשרי לעמוד ברף שנקבע. העלילה מעט עמוסה יותר, ויש רגעים שבהם הסרט פחות חד מקודמיו. ועדיין, מדובר בסיום ראוי לאחת הטרילוגיות הגדולות בתולדות הקולנוע. גם היום הוא מצליח לעמוד בפני עצמו כסרט גיבורי על מצוין וכסיום מספק למסע שנמשך כמעט עשור.

8. באטמן מתחיל (2005)

אחרי הכישלון של "באטמן ורובין", נדמה היה שהמותג של באטמן הגיע למבוי סתום. ואז הגיע כריסטופר נולאן ובחר לעשות משהו שונה לחלוטין. במקום עוד סרט גיבורי על צבעוני, הוא יצר סיפור מקור אפל, מציאותי ובוגר יותר, שהתייחס לברוס וויין קודם כל כדמות ורק אחר כך כגיבור על. הדבר שהכי עובד בסרט הוא הדרך שבה נולאן בונה את הדמות של וויין - הוא מקדיש זמן למסע שהוא עובר, לפחדים שלו, לאימונים ולסיבה שבגללה הוא בוחר להפוך לבאטמן. היום זה אולי מרגיש מובן מאליו, אבל ב-2005 זו הייתה גישה רעננה מאוד לז'אנר.

גם צוות השחקנים מצוין, עם כריסטיאן בייל בתפקיד הראשי, ליאם ניסן וקיליאן מרפי כנבלים נהדרים, וכמובן מייקל קיין, גארי אולדמן ומורגן פרימן שמלווים את כל הטרילוגיה. ונכון, אולי הוא פחות גדול משני סרטי ההמשך, אבל בלעדיו הם כנראה לא היו עובדים באותה צורה. זה הסרט שהתחיל את אחת הטרילוגיות המצליחות אי פעם, וגם יותר מ-20 שנה אחרי יציאתו הוא עדיין מרגיש ייחודי ומהנה, במיוחד על רקע סרטי הקומיקס העכשוויים.

7. דנקרק (2017)

"דנקרק" הוא כנראה הסרט הכי שונה בקריירה של כריסטופר נולאן. במקום להתמקד בדיאלוגים ארוכים או בעלילה מסובכת, הוא מספר את הסיפור כמעט לחלוטין דרך הצילום, המוזיקה ותחושת המתח. הסרט מבוסס על מבצע החילוץ ההיסטורי בחופי דנקרק במלחמת העולם השנייה, והוא בנוי סביב שלושה קווי זמן שונים: "החוף", שמתרחש לאורך שבוע ועוקב אחר החיילים שממתינים לפינוי. "הים", שמתרחש לאורך יום ועוקב אחר האזרחים שמגיעים לסייע בחילוץ. ו"האוויר", שמתרחש לאורך שעה ועוקב אחר טייסי חיל האוויר שמגנים על הכוחות מהשמיים.

כמו שנולאן אוהב לעשות, גם כאן המבנה הלא ליניארי משחק תפקיד מרכזי, ושלושת קווי הזמן מתחברים בהדרגה לקראת סופו. יחד עם הצילום המדהים של הויט ואן הויטמה, העריכה שמשחקת תפקיד משמעותי, המוזיקה של הנס זימר והשימוש במצלמות איימקס, התוצאה היא חוויה קולנועית עוצמתית שנועדה למסך הגדול, בדיוק כמו שנולאן אוהב.

6. ממנטו (2000)

לפני שהפך לאחד הבמאים הגדולים והשאפתניים בעולם כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, כריסטופר נולאן ביים סרט קטן יחסית שכבר הראה את אחד הדברים שהכי מזוהים איתו עד היום: היכולת לשחק עם מבנה הסיפור ולגרום לצופה לחשוב מחדש על כל מה שהוא רואה מול העיניים.

"ממנטו" עוקב אחר לאונרד (גאי פירס), אדם שסובל מאובדן זיכרון לטווח קצר ויוצא לחפש את האדם שאחראי לרצח אשתו. מכיוון שהוא לא מסוגל ליצור זיכרונות חדשים, הוא נאלץ להסתמך על תמונות פולארויד, פתקים וקעקועים על גופו כדי להמשיך בחקירה. אבל מה שהופך את "ממנטו" ליצירה כל כך מיוחדת הוא הדרך שבה הסיפור מסופר. נולאן בונה את הסרט בצורה לא ליניארית, כשהעלילה המרכזית מתקדמת לאחור ומשתלבת עם קו עלילה נוסף שמסופר בסדר כרונולוגי (והוא בשחור-לבן לצורך הפרדה). זו בחירה מדהימה ששמה את הצופה באותו תדר עם הדמות הראשית. נכון, "ממנטו" אולי לא הסרט הכי גדול מבחינת היקף, אבל הוא אחד הסרטים שהכי הגדירו את נולאן כיוצר, דווקא בזכות הדרך שבה הוא בחר לספר את הסיפור.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

כתבות נוספות ממדור התפקידים הגדולים

אוהד שמש - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

רלוונטי