חדשות קולנוע וסרטים

סיקור אחרון מפסטיבל ירושלים: "חתונה בטעם תפוז", "רוזנת הדמים" ועוד

18/7/2026
סיקור אחרון מפסטיבל ירושלים: חתונה בטעם תפוז, רוזנת הדמים ועוד
שלח לחבר+ הוסף תגובה
יאיר הוכנר, עורך מדור ביקורות הקולנוע, בסיור סביב הגלובוס בסוף השבוע האחרון של פסטיבל הקולנוע בירושלים שכולל: דרמה צרפתית משפחתית, סרט בלוז מאוסטריה, ערפדים בווינה, רוחות רפאים בארגנטינה, סיפור אהבה ספרדי וגם שלושה סרטים אסייאתים שתצטרכו בשבילם טונות של סבלנות וסובלנות
חתונה בטעם תפוז

כריסטוף הונורה, מהבמאים המעניינים והרגישים בקולנוע הצרפתי העכשווי, חוזר בסרטו החדש "חתונה בטעם תפוז" אל מחוזות הזיכרון הפרטיים שלו, בדרמת אנסמבל סוחפת, טעונה ורבת עוצמה. העלילה מתרחשת ביום ספציפי וטעון בהיסטוריה הצרפתית - ה-11 במרץ 1978, יום מותו הטרגי של אייקון הפופ קלוד פרנסואה, ששיריו האנרגטיים שוטפים את הפסקול ומנוגדים לטרגדיה המשפחתית המבעבעת מתחת לפני השטח.

בעוד האחים למשפחת פואיג מתכנסים לחגוג חתונה בנאנט, השמחה נסדקת כשהעבר המשפחתי והלאומי מסרב להרפות. הונורה לא מהסס לגעת בטראומות המושתקות של מלחמת אלג'יריה, אלימות משפחתית, וברוחות הרפאים של המוות והאובדן שיכו במשפחה בשנים הבאות. לצד הופעות מרהיבות של אדל אקסרקופולוס, ונסן לקוסט ופול קירש, מנצחת על האנסמבל סעדיה בנטייב הנהדרת בתפקיד הסבתא. התוצאה היא קולנוע חכם, מלנכולי וחשוב, המפרק את המושג "משפחה" בחמלה אין קץ. חוויית צפייה מרגשת ומעוררת מחשבה שאסור לפספס.



האדם הבודד ביותר בעיר

הדוקו-פיקשן האוסטרי "האדם הבודד ביותר בעיר" הוא יצירה המשלבת ומטשטשת לחלוטין את הגבולות בין קולנוע תיעודי לעלילתי. הסרט מבוסס על סיפור חייו של מוזיקאי בלוז האוסטרי האגדי אל קוק (שמו האמיתי הוא אלואיס קוך) שמגלם בסרט גרסה מתוסרטת של עצמו, לצדו שחקנים לא-מקצועיים נוספים כולל דמות אחת של איש מאפיה שהנוכחות שלו גונבת את ההצגה.

העלילה עוקבת אחר אל קוק, מוזיקאי בלוז וינאי בן 80, החי בדירה היסטורית בווינה. דירה מלאה עד אפס מקום בזיכרונות מחיים שלמים. בעוד העולם שבחוץ ממשיך הלאה ומוזיקת הבלוז הולכת ונשכחת, עולמו של אל עובר זעזוע קשה כאשר חברת נדל"ן רוכשת את הבניין ומיועדת להרוס אותו. צמד הבמאים המוערך, טיצה קובי וריינר פרימל צילמו את הסרט בפורמט קלאסי של 16 מ"מ בסגנון מינימליסטי ריאליסטי מאוד, תוך שימוש בלוקיישנים טבעיים ואלמנטים אמיתיים מחייו של קוק. הסרט הוא תענוג משעשע בעל הומור יבשושי מאופק המזכיר במידה את סרטיו של אקי קאוריסמקי. אף שמדובר ביצירה מינימליסטית, מובטח תגמול מוזיקלי ורגשי מקסימלי. טלפון הרפאים של ריסה

"טלפון הרפאים של ריסה" שמגיע מארגנטינה הוא פנטזיה רגישה שיכולה לדבר אל הקהל הישראלי מאחר והיא מתמודדת בדרך ייחודית עם נושא של התמודדות קולקטיבית עם אסון שפקד חברה והדרך שלה להתמודד עם טראומה. מה שיפה ומפתיע בסרטו של חואן קברל שהוא דווקא פונה אל קהל צעיר, אף שקהל בוגר ואיכותי יהנה ממנו לא פחות.

העלילה מתרחשת בעיר נמל קפואה ומבודדת אי שם בקצה פטגוניה. ריסה, ילדה בת 10, מתמודדת עם האבל הכבד על מות אביה שנהרג בשריפה טרגית. בזמן שאמהּ שרה עובדת שעות ארוכות, היא משאירה את ריסה תחת השגחתו של אסטבן – שכן מדוכא ואלכוהוליסט. במהלך חופשת הלימודים, ריסה מגלה תא טלפון ציבורי נטוש ומנותק ליד ביתה. היא שומעת אותו מצלצל. כשהיא עונה, היא מגלה לתדהמתה כי היא יכולה לתקשר עם רוחותיהם של אנשים שנפטרו בשריפה שפקדה את העיר. הסרט הציג בפסטיבל מאר דל פלאטה, שם קטף את פרסי "הסרט הטוב ביותר" ו"הבמאי הטוב ביותר" בתחרות המקומית. הוא מצליח להיות מרשים ויזואלית, כאשר הטבע שמקיף את העיר קשוח, פראי ומהפנט. יש לו יכולת נדירה להיות גם פואטי אבל גם קומוניקטיבי לחלוטין ולגעת בלב ואף לשבור אותו ולאחות אותו מחדש.



בחירתו של איוון

סרט הביכורים הרגיש של יאן דה לה רוסה זכה בפסטיבל ברלין האחרון בפרס הטדי לסרט הקווירי הטוב ביותר. זה לא מפתיע כי מדובר בסרט שמצליח לעסוק בכל הנושאים הכי נכונים מבחינה פוליטית וחברתית ובמקביל גם להיות סרט מוצלח ולא מרגיש כמו מתכון לסרט ווקי שבו האג'נדה גוברת על הסיפור והדמויות. העלילה מתרחשת בעיירה קטנה בדרום ספרד, איוון גבר טרנסי צעיר פוגש את האדום, הבת הבכורה במשפחה מרוקאית שמרנית העובדת בבית האריזה המשפחתי שבו איוון עובד.

על אף הדעות הקדומות, המתחים הגזעיים והריכולים, אהבה מפתיעה מלבלבת בין השניים ומעניקה להם תקווה לחיים טובים יותר במקום המרוחק והנידח. אבל מערכת היחסים של השניים מוצאת את עצמה בסכנה בגלל המצב הכלכלי המורכב שעובר על ספרד בעקבות האינטגרציה הכלכלית של השוק האירופי. התוצאה סרט צעיר בתוכנו ובוגר בעשייתו.
רוזנת הדמים

אם קומפוזיציות חזותיות עשירות, תיאטרליות מוגזמת, סיטואציות אסוציאטיביות ועיסוק מעמיק בנושאים של מגדר, זהות, שוליים חברתיים ומפגש בין תרבויות. כאשר הכל מוגש Over the top כנראה הסרט החדש בכיכובה של איזבל הופר הבלתי נלאית ובבימויה של אולריקה אוטינגר הוא בשבילכם. אוטינגר שייכת לזרם של "הקולנוע הגרמני החדש" לצד יוצרים כמו ריינר ורנר פאסבינדר, ורנר הרצוג ווים ונדרס, אך היא תמיד שמרה על קול ייחודי, אוונגרדי ופמיניסטי שונה לחלוטין מחבריה לזרם.

איזבל הופר עוטה על עצמה כמה מהשמלות היפות ביותר שנתפרו למענה כדי לגלם את הרוזנת ארזבת באתורי, ערפדה שעולה אל פני השטח מדי 25 שנה כדי להרוות את צמאונה. בסיבוב הנוכחי שלה, למרבה התסכול, היא צריכה להתמודד עם כמה צרות כמו האחיין הצמחוני, חוקרי ערפדים חטטניים, וספר עתיק שיכול להפוך ערפדים לבני אנוש. האם תצליח ארזבת לשרוד בעולם שנע בין העתיק למודרני? מה הקשר לזוכת האירוויזיון קונצ'יטה וורסט? התוצאה משעשעת אך רחוקה מלהיות אחידה ברמתה ובסגנונה. לאלו שמוכנים להסתכן ומתגעגעים להומור של ערוץ RTL מלפני יותר משלושים שנה, תהיה חוויה שהם לא ישכחו במהרה.



קולנוע אסייתי

בפסטיבל צפיתי בסרטים "בחזרה הביתה" של טסאי מינג-ליאנג (טייוואן), "היום בו היא שבה" של הונג סאנג-סו (קוריאה הדרומית) וסרט הביכורים "פנדה" של ז'אנג שיוואנג, המייצגים כמה מהמגמות המרתקות ביותר בקולנוע המזרח-אסייתי העכשווי והמודרניסטי. אף שלכל אחד מהם סגנון חזותי ייחודי משלו, ישנו חוט שני קולנועי ותמטי עמוק המחבר בין היצירות המדוברות. שלושת הסרטים הם יצירות המתנגדות באופן אקטיבי לנרטיב הקולנועי ההוליוודי המסורתי. אלו יצירות של חוויית הזמן והחלל.

"בחזרה הביתה" עוקב אחר שחקן הבית של טסאי, לי קאנג-שנג, כשהוא חוזר לבקר את משפחתו בכפר והוא מתעד זאת ללא מילים. "היום בו היא שבה" הוא תרגיל קולנועי לטקסט ושחקנית שחוקר חזרתיות ופרטים קטנים שהולכים ומשתנים. "פנדה", אף שמדובר בהפקה מורכבת יותר, פועל בטריטוריה דומה של התבוננות שקטה וממושכת. הדמויות שלו נעות במרחבים גבוליים, והמצלמה נשארת סטטית, מתעדת את הריקנות, את ההמתנה המולידה תובנות אנושיות דקות. בשלושת הסרטים, למרות השוני הגדול ביניהם, ניתן למצוא השתקפות למציאות המשתנה, את אובדן הדרך בעידן של מעברים חברתיים וכלכליים מהירים. השלושה בסופו של דבר הם קולנוע של התבוננות פילוסופית. הם לוקחים את הרגעים שאף סרט אחר לא רוצה להראות – את העוני הבלתי נתפס בכפר בטייוואן, את השתיקה המביכה בבית הקפה, את הזיהום של הנהרות בסין - והופכים אותם ליצירות אומנות שחוקרות מה זה אומר להיות בן אדם שמחפש קשר ומשמעות בעולם מנוכר ומהיר מדי.

לפרטים נוספים על פסטיבל הקולנוע ירושלים ולרכישת כרטיסים - לחצו כאן
יאיר הוכנר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

   
חיפוש בארכיון החדשות
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
   
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Xאוהבים לחיות ב Seret?לחצו ועקבו גם באינסטה!
Xאוהבים לחיות ב Seret?פרגנו בלייק והישארו מעודכנים גם בפייס!