חדשות קולנוע וסרטים

גם לו זה קורה: הסרטים הפחות טובים של אלמודובר

10/8/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

הבמאי הספרדי האהוב עובד ברציפות כבר יותר מ-45 שנים, זכה בשלל פרסים (מהאוסקר ועד "אריה הזהב" בפסטיבל ונציה) ופרץ דרך עבור הקולנוע הגאה ברחבי העולם – עם קלאסיקות כמו "הכל אודות אמא" ו"דבר אליה". אבל כמו כל היוצרים הגדולים, גם הוא לעתים נכשל ומעד בביצוע. לרגל צאת סרטו החדש "חג מולד מר" בסוף השבוע, חזרנו לכמה מסרטיו הפחות טובים של פדרו אלמודובר

לעוף מהתרגשות (2013)

קשה להגיד שאלמודובר פועל בתוך ז'אנרים מאוד מוגדרים – בתוך המלודרמות שלו תמצאו הומור שחור, בתוך הקומדיות תמצאו דרמה אנושית. באחת הפעמים היחידות שביקש ליצור "קומדיה קלילה מאוד" שנקראה "לעוף מהתרגשות" ("I'm So Excited!") - התוצאה לא מצאה חן לא בעיני המבקרים ולא בעיני הקהל הרחב.

פארסה קומית ברוח ימיו הראשונים של הבמאי, "לעוף מהתרגשות" מתרחש כולו במטוס שמתכונן לנחיתת חירום. בעוד הטייסים מנסים בכל כוחם שלא להתרסק, צוות הדיילים מבקש להנעים ככל האפשר את זמנם של הנוסעים החרדתיים – עם סמים, מין ומה שביניהם. "טיסה נעימה" זה לא, אבל זהו קונספט מעניין ומשעשע שלא ממש מצליח להתרומם מהקרקע.

קיקה (1993)

אלמודובר הודה לימים שסרט זה מראשית שנות ה-90 אינו אחד מיציאותיו הכבירות ביותר, ואכן ברובו "קיקה" הוא בדיחה אחת ארוכה שנמשכת יותר מדי. מעין פרודיה על תוכניות הריאליטי ובמקביל פרודיה עצמית על המלודרמות הקאמפיות שיצר עד כה.

הסרט עוקב אחר קיקה (ורוניקה פורקה, שזכתה על תפקידה בסרט בפרס השחקנית בפרסי גויה), קוסמטיקאית נאה שנשכרת למשימה מוזרה על ידי סופר אמריקאי (פיטר קויוטי, "אי.טי. – חבר מכוכב אחר"), לאפר את גופת בנו. עבודתה "מחייה" את הבן והשניים מתחילים לצאת. במהרה העניינים מסתבכים, עם כניסתו של אנס נמלט (ולו סצנת אונס בת 20 דקות), תוכנית ריאליטי וקלטת סקס. אלמודובר 'מטרגט' את חדירתה של התקשורת הצהובה לפרטיות, אך העוקץ שלו אינו חד מספיק.

פפי, לוסי, בום ובחורות רגילות אחרות (1980)

קשה להשיג תוצאה מושלמת על הניסיון הראשון, ואכן סרטו המסחרי הראשון של אלמודובר (סרטו הקודם באורך מלא – "זיין אותי, זיין אותי, זיין אותי, טים" – לא שוחרר לבתי הקולנוע), "פפי, לוסי, בום ובחורות רגילות אחרות" אינו בדיוק יצירה מהודקת, אלא רצף רעיונות לא מגובשים. עדיין, לא מעט מהאלמנטים שיהפכו מאוחר יותר את סרטיו של הבמאי הספרדי לכה מוצלחים מופיעים מן הסתם כבר פה – מלודרמה, קיטשיות, קאמפיות, התרסה (קו עלילה ששואב הומור מאלימות במשפחה), מרד והשפעה ניכרת מהטראשיות המוקדמת של קולנוען המחתרת האמריקאי ג'ון ווטרס ("פינק פלמינגוס").

מלווה במוזה של אלמודובר בשנות ה-80 – כרמן מאורה ("נשים על סף התמוטטות עצבים") – "פפי, לוסי, בום" מבקש לירוק בפרצופו של שיירי השלטון הפאשיסטי של פרנקו, עם סיפורן של שלוש נשים היוצאות להתנקם בשוטר מושחת: אישה הנאנסת על ידו (מאורה), אשתו המוכה (אווה סיווה) והידידה חובבת הקינק (אולבידו גארה). הבמאי עצמו מפציע כאן להופעת אורח כמנחה תחרות למדידת אורכי פינים.

עקבים גבוהים (1991)

סרט שסבל לא מעט מהשיווק הקלוקל שלו באמריקה על ידי חברת "מיראמקס" (כיום נודעת לשמצה בשל העומדים מאחוריה - האחים ויינשטיין), "עקבים גבוהים" הגיע בתקופה שבה ניסה עדיין האוטר הספרדי להבין את חוזקותיו וחולשותיו, בייחוד על רקע הצלחתו הגדולה של "נשים על סף התמוטטות עצבים".

טייק מסוים על מלודרמות 'אימהות-בנות' ("סטלה דאלאס", "מילדרד פירס" וכו'), "עקבים גבוהים" מוצא מוזה נוספת של אלמודובר – ויקטוריה אבריל – כמגישת חדשות צעירה, שלה סכסוך ארוך שנים עם אמה (מריסה פארדס, "הכל אודות אמא"). כשהשתיים סוף סוף מתאחדות, האם נדהמת לגלות שבעלה של בתה הוא למעשה אחד ממאהביה לשעבר. כשזה פתאום נרצח, המתחים בין השתיים רק עולים. כמו "קיקה", גם "עקבים גבוהים" הוא מעין פרודיה עצמית על סרטי אלמודובר, שלא פעם דווקא משתלמת. פקחו עין עבור סצנת הריקוד המושקעת בכלא, לצד פסקול מצד זוכה האוסקר היפני ריואיצ'י סקמוטו (תמיד דבר חיובי).

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

דניאל עמיר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

רלוונטי