Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הבשורה על פי אלוהים

הבשורה על פי אלוהים - ביקורת סרט

מאת: יאיר הוכנר

16/05/2004

שלח לחבר הוסף תגובה

הבמאי/תסריטאי והכוכב של הסרט, אסי דיין, ממשיך בדרכו הקולנועית הייחודית, ויוצר סאטירה אנרכיסטית שבסופה פחות כואבת ויותר מרגשת, כנראה זה הגיל. אסי דיין, הבמאי הכל יכול של הקולנוע הישראלי, מקים בתוך אולפן עולם סוריאליסטי שבו חיים אלוהים, בנו, השטן, ז'אן ד'ארק, פיוס השניים עשר, נוסטרדמוס, לוקאס, טורקוומאדה ומאמא תרזה. לא בדיוק פון טרייר אבל בהחלט מרגישים את השפעתו של חנוך לוין על היוצר. עולם הזוי, עצוב, מבולבל, עמוס קדושים סוטים ורשעים ילדותיים.צוות של מומחים צריך להכין את ישו (גיל קופטש) לשיבתו ארצה כדי שיביא את הגאולה. השטן (טינקרבל) מאד מוטרדת מכך שאלוהים בחר לוותר על מלחמת גוג ומגוג ומנסה להכשיל את הגאולה בעזרתם האדיבה של פיוס השניים עשר המרושע שהפך למשרתו של אלוהים וג'ודי (צופית גרנט) המוכיחה כי מסורת ההסגרה של משפחת איש קריות לא פסה מהעולם והיא זוממת להכשילו במציצה. בזמן שכולם רוקמים מזימות מאחורי גבו של האל, זה מתמודד עם בעיות מבית. מריה (גילה אלמגור) כועסת עליו שהוא לא נותן לבנה לבקר אותה וממציא לה כל הזמן תירוצים חדשים. גם ז'אן ד'ארק (דנה פרנס) הקדושה והבתולה מפלרטטת עם הכל יכול שכמעט ולא מצליח להתאפק.

"הבשורה על פי אלוהים" זו חוויה קולנועית יוצאת דופן. בשנים האחרונות סרטי הקולנוע הישראלים הפכו ידידותיים לסביבה, הם פוחדים באמת להתעמת עם קהל הצופים או להעיז ולהיות חוצפנים ואנרכיסטים, הכי רחוק שהם הגיעו זה לשכונה גרוזינית באור יהודה. אסי דיין הולך הרבה יותר רחוק משם. הוא מגיע עד למלכות שמיים וחוזר אלינו עם יצירה ייחודית בנוף הקולנועי העכשווי. סרט עם חוצפה דיינית טהורה. נכון שלפעמים התסריט המבריק הופך לילדותי וטיפשי אבל זה אסי, גאון ילדותי ומטורף.

צוות גדול של שחקנים נמצא בסרט מלבד הבמאי. אפשר להזכיר לטובה את טינקרבל המקסימה, צופית גרנט וגילה אלמגור הנפלאות והמופרעות. מאכזבים גיל קופטש שחקן חביב אך נטול כל נוכחית קולנועית ודנה פרנס, משום מה נטולת חן, מסורבלת ובלתי נסבלת. כל האחרים בסדר, אף אחד לא מפתיע או מתעלה על עצמו.

קשה לביים קומדיות אבסורד ובמיוחד להעניק עומק ורגש לדמויות גדולות מהחיים הפועלות בתוך עולם סוריאליסטי לחלוטין. היחיד שבאמת מצליח לעורר איזושהי סימפטיה זה דווקא הבמאי עצמו בתפקיד אלוהים. הישות הזקנה ביותר בעולם המסתובבת בנצרת ועוקבת אחרי תלמידת בית ספר צעירה ויפה. גם הישות הזו רוצה לחזור ולהיות צעירה, לשוב וללכת בשדות.

את הביקורת המלאה ניתן לקרוא באגף הביקורות

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »