חדשות קולנוע וסרטים

"רדיו" - ביקורת די.וי.די

26/4/2004

שלח לחבר+ הוסף תגובה

בימים אלו יצאה לדי.וי.די הדרמה המרגשת "רדיו" בכיכובם של שני זוכי אוסקר, אד האריס וקובה גודינג ג'וניור. הסרט מבוסס על סיפור חברות אמיתי שבעבר התפרסמה עליו כתבה במגזין האמריקאי הידוע "ספורטס אילוסטרייטד", כתבה שנכתבה ע"י גארי סמית'. הכתבה סקרה כיצד קבוצות שונות לאורך השנים ומאמנים שונים אימצו בחיבה, צעיר מוגבל שכלית, בשם ג'יימס 'רדיו' קנדי. הסרט כמובן רק מבוסס על הסיפור האמיתי ומראה את העונה הראשונה בה משתלב 'רדיו' בקבוצה המקומית ובליבם של התושבים. טמיר כהן ראה את הדי.וי.די. וממליץ לכל אלו שמוכנים להשאיר את הציניות בצד ולתת לעצמם להנות מדרמה מרתקת ומרגשת.כשעלילתו משתרעת על פני 38 שנים (1964-2002), מביא הסרט "רדיו" למסך הגדול סיפורה של ידידות מופלאה, הנרקמת בין מאמן פוטבול לבן וכריזמטי בשם הרולד ג'ונס (אד האריס) לבין צעיר שחור ומוגבל שכלית, העונה לכינוי 'רדיו' (קובה גודינג ג'וניור), בפרברים הפנימיים של אמריקה הלבנה. הסיפור עוקב אחר נסיבות היפגשותם והתחברותם של השניים, בהיותו של רדיו תלמיד בתיכון 'טי.אל. האנה' בעיירה הקטנה אנדרסון שבמדינת סאות' קרוליינה, ארה"ב, וג'ונס מאמן קבוצת הפוטבול של בית-הספר. רדיו, שסובל מהצקות על רקע מגבלותיו, מסתייע בג'ונס, לימים אביו הרוחני, כדי להתגבר על המכשולים השונים שבדרך. ואולם, החברות הנרקמת בין הלבן לשחור באמריקה המיושנת של שנות השישים, יוצרת עוינות כלפי השניים מצד תושבי המקום הגזעניים, על אחת כמה וכמה כאשר ג'ונס ממנה את רדיו לסייע לו באימון קבוצת ה'ילו ג'קטס' (הג'קטים הצהובים) הבית-ספרית. השניים מצליחים לשבור את הסטריאוטיפים בעיקר בזכות התמדתו לאורך השנים של רדיו בסיוע לנבחרת, ההופכת אותו מבחור ביישן ומופנם למושא השראה והערצה בכל הקהילה בה הוא מתגורר, עד היום הזה ממש.

אי אפשר להתייחס לסרט בלי להתחיל בקובה גודינג ג'וניור, שידוע בתפקידי האופי שהוא מגלם מסרטים כמו "הכי טוב שיש", "גברים עם כבוד", "אינסטינקט" ובעיקר מהסרט "ג'רי מגווייר" שגם זיכה אותו באוסקר לשחקן משנה. תפקידו בסרט הזה, בתור בחור מאותגר שכלית, הוא פשוט מרתק וגודינג ג'וניור עושה אותו בצורה מופלאה. אנו עדים ל"פריחה" של דמותו לאורך הסרט ואי אפשר שלא לזקוף זאת לכשרונו. אד האריס כמאמן הפוטבול גם כן מצויין. כמו בכל סרט דרמה המבוסס על סיפור אמיתי, מדובר בסרט מאוד מרגש עם סיפור מרתק, עם מסרים חברתיים ומצד שני עם המון קיטש. כבר מהנושא עצמו, ברור כי תהיה נטייה לסכריניות, אך זה לא מפריע לסרט להיות מרתק ומרגש. הסרט מלא במסרים חיוביים, בשחזור תקופתי מרשים כולל האווירה הגזענית האופיינית לתקופה ולאזור, בקטעי פוטבול אופייניים לדרמות ספורט (למרות שללא ספק זהו אינו החלק המרכזי בסרט) ובסיטואציות מרגשות, שחשוב לבוא אליהן ללא ציניות.

לסיכום, דרמה טובה, עם סיפור מעניין ומרגש, עם מסרים חשובים של קבלת האחר, עם הרבה אהבת ספורט ועם משחק ראוי לציון של קובה גודינג ג'וניור. מומלץ.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !