Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: יצירה יפיפייה וחודרת ללב - לונדון ריבר

יצירה יפיפייה וחודרת ללב - לונדון ריבר - ביקורת סרט

02/07/2010

שלח לחבר הוסף תגובה

מאת: רון פוגל

יש לי חולשה לסרטים שמתחילים ומסתיימים באותה נקודה. מהילד שרץ על הגשר ב"קיקוז'ירו" ועד למורה המתוודה ב"יום החצאית", סיום מעגלי תמיד עושה לי את זה ומוכיח שהבימאי ידע בדיוק להיכן הוא הולך לכל אורך היצירה שנפרשה בפני הצופה.

גם סרטו החדש של הבימאי ראשיד בושראב, "לונדון ריבר", מתחיל ומסתיים בצורה הראויה ליצירה עוכרת השלווה שהוא הנפיק תחת ידיו. התחלת הסרט (כמו סופו) היא שקולה, סגפנית וממנה ניתן ללמוד על מה שיתרחש בפחות משעה וחצי .

[*]

בעקבות פיגוע התאבדות שמתרחש בלונדון בשנת 2005 מגיעים גיבוריי הסרט לחפש את ילדיהם שנעדרים מאז הפיגועים.

ברנדה בלתין הנהדרת, שאותי כבשה לעד ב"סודות ושקרים", היא אם לבת שעזבה את הבית ועברה לגור בלונדון. כשבתה לא עונה לטלפון מחליטה האימא מאיי התעלה לעזוב את המשק שלה ולצאת למסע שיהפוך גם למסע גילוי עצמי. מסע שבו תושבת בריטניה הלבנה והישנה תגלה כי כיום בלב הממלכה גרים אנשים מלאומים שונים, שמי בכלל חלם על הימצאותם באנגליה (הכוונה בעיקר למוסלמים ממדינות שונות).

[*]

סוטיג'י קויויה הוא אפריקאי שעזב את ביתו כשבנו היה בן שש ועבר לצרפת. בעקבות הפיגועים אשתו מזעיקה אותו לחפש את הבן וגם הוא מגיע ללונדון.

שני זרים הנפגשים בעיר הגדולה. שני אנשים כל כך שונים זה מזה -אפריקאי גבוה וצנום ובריטית שמנמנה – המקומי למול הזר ובכול זאת שני אנשים שרב הדמיון ביניהם. שניהם איבדו את הקשר עם הדור הצעיר ושניהם סובלים מתחושה עמוקה של בדידות ורצון לקצת חום אנושי.

[*]

רק בזכות קויויקה - יליד מאלי ותושב בורקינה פאסו - שווה לראות את הסרט חמור הסבר הזה. בגובה של שני מטר ומעלה מזכירה הופעתו את לוחמי המאסיי האצילים ונוכחותו על המסך היא אחת הטעונות ביותר שאני זוכר בשנים האחרונות. קויויקה, שהוא בן לשבט המנדינקה (שממנו הגיע קונטה קינטה הזכור כאחד מאבותיו של הסופר אלכס היילי שכתב את "שורשים") הינו אחד השחקנים המוערכים ביותר באפריקה ושימש גם שנים כזמר נודד (הקטע שבו הוא פוצח בשיר נוגה לקראת סוף הסרט מהווה ללא ספק את אחד משיאי הסרט).
קוייויקה, שמשחק בקולנוע למעלה משלושים שנה, ושיתף פעולה עם הבמאי פיטר ברוק, נפטר באפריל השנה והסרט "לונדון ריבר" מהווה הספד ראוי לזכרו.

[*]

ראשיד בושראב, הבימאי ממוצא אלג'יראי, מתמקד בסרטו באחד הנושאים הטעונים והשנויים במחלוקת היום בקולנוע האירופאי - נושא ההגירה והיחס לאחר ולשונה. מ"שתיקה של לורנה" דרך "הגרגר והדג" ועד ל"הרחק מגו עדן" מתקיים בקולנוע האירופאי דיון נוקב בשינוי דמותה של אירופה הלבנה והפיכתה לרב לאומית ורבת מיעוטים. גם סרטו של בושראב מצטרף לדיון ומראה לנו כי בדעות קדומות קל להחזיק אבל קשה מאד לשנות אותן. אפילו האפריקאי חושד כי בנו (אותו הוא מחפש) השתתף באחד מהפיגועים – כי זה "מתאים לפרופיל". בושראב נמנע מקלישאות ומשרטט תמונה אוטנטית של לונדון של מטה - חלק בעיר המורכב ממהגרים מוסלמים ההולכים להתפלל במסגד ושואפים לחיות את חייהם ככל הבריטים

מתלונה במשטרה ועד לידידות עמוקה. השינוי שעוברת מערכת היחסים בין הבריטית השמרנית לבין האפריקאי השתקן מראה לצופה כי אנשים יכולים להשתנות ולאמץ קווי מחשבה חדשים-לו רק יפקחו את עיניהם ובאומץ ישירו מבט את המציאות.

סרט מאופק ושקול. יצירה יפיפייה וחודרת ללב. משחק אדיר של שני השחקנים הראשיים.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »