Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: התחלה- פרדוקס גדול

מאת: לירן מזרחי

אין מילים ממשיות שמסוגלות לתאר את מנעד התחושות שפקד אותי במהלך הקרנת הסרט הנוראי הזה. בכל רגע ורגע נאחזתי ללא הועיל במחשבה שהבמאי שלו כריסטופר נולן הוא אחד מאותם יוצרים, שגרם לי להתאהב מחדש בדמותו של באטמן בסרטו הפנומנאלי "האביר האפל".

נולן הוא מסוג הבמאים שעוסק בתודעה מפורקת וכבר בסרטו המוקדם "ממנטו", שמאתגר את הצופה לאחד רסיסי זכרון וזמן לכדי סיפור כרונולוגי ראינו שיש לבמאי הזה הרבה מה להגיד לנו. הבשורה שנולן מביא הפעם אל המסך הגדול היא עיסה של בלבול מוח וויזואלי, צפוי וסוף שכבר ממש התרגלנו לראות באינספור סרטים אחרים.

[*]

נראה שהרצון שלו לעוות את תפיסת המציאות לא צלח במיוחד הפעם ובמקום העלה בי מחשבות גורליות על המשט שאנהיג במחאה על עצם קיומו.

הקשר בין קולנוע, זכרונות, חלומות ומראות הוא די ברור כיוון שכולנו מגיעים אל אולם הקולנוע בהשתוקקות לצפות בפיסת מציאות על המסך הגדול והאימתני. נולן כבמאי מבין את הרצון הזה ויש לו את היכולת לשאוב אותנו לעולם הפרדוקסאלי שלו.

[*]

אולם ישנה הרגשה ש"התחלה" הוא מסוג הדברים שלא באמת בא להגיד לנו משהו אמיתי. אם "ג'וני נמוניק" חקר את נבכי המחשבה, "המראות" חקר עולמות מקבילים ומציאות אחרת ו-"וידאודרום" בדק מה אפשר לעשות באמצעות השילוב בין השניים, "התחלה" מנסה לשלב שטיקים של הילוכים איטיים, שברי זכוכיות והרבה אפקטים שצועקים לי –תגידי, לא היית בסרט הזה כבר מאתיים אלף פעם?

יתכן שהגרעין התסריטאי בסרט היה חביב, אבל הוא הפך לכל כך מגוחך עם הפאתוס הבלונדיני של הגיבור הראשי, ליאונרדו די קפריו, שבאמת קיוותי שתעלם לאבדון כל הפיקציה הוירטואוזית שנראתה בפניי.

[*]

האבסורד, הגיחוך וצחקוקי המבוכה באולם הבהירו שאין שום אפשרות שהסרט החדש יקבל מעמד אגדי כמו סרטיו האחרים של נולן.
עניין שמפתיע אותי הוא ליהוקו של דיקפריו לתפקיד הראשי, האם הצגתו של השחקן בתפקיד של אדם מתוסבך בשילוב עם אישה שאהבה אותו והשתגעה זה לא משהו שראינו כבר ב"חלון פנורמי" ו"שאטר איילנד"? עד מתי קברניטי הוליווד ילהקו את הבייבי פייס המעצבן הזה לתפקידים מאתגרים שכאלו ויתעלמו לגמרי מן העובדה שהאיש הוא לא באמת שחקן? אני מצטערת, מי שאין לו שום הבעה בפניו ונשאר על תקן החתיך מ"טיטאניק" לא מעורר בי שום הזדהות ולא משנה כמה העיניים שלו כחולות.

[*]

הסרט מתאר מציאות בה הטכנולוגיה מאפשרת לאנשים לחדור למוח האנושי באמצעות החלומות. קוב (די קפריו) הפך לאומן בתחום והוא מנהיג חבורה של אנשים שמסוגלים להפוך את עולם החלומות למלאכת מחשבת של הינדוס, ארכטיקטורה והרבה מאוד אמוציות שמקושרות באופן ישיר לתת מודע.

כאשר מגיע אל קוב טייקון בעל השפעה ומבקש ממנו את עזרתו ב"החדרה" של רעיון פירוק האימפריה העסקית למוחו של היורש העתידי רוברט פישר הבן (קיליאן מרפי). קוב חייב לגייס את מיטב המוחות כדי לבנות מציאות חלומית כדי להצליח במשימה שתאפשר לו סוף סוף לחזור לאישתו מל (מריון קוטלירד), ביתו וילדיו שהשאיר מאחור.

[*]

הסרט בוחן כיצד החלומות הופכים לנשק ממשי בעולם האמיתי ומה עושים כדי לשמר אחיזה כלשהי במציאות בידיעה שגם החלומות אינם בטוחים עוד.

בסרט ללא ספק שוטים מרהיבים, פנורמיים ופסקול סוחף בהתאם למסורת הנולנית, אולם אם באמת מודדים אותו על פי מכלול היצירות שלו הייתי אומרת ש"התחלה" די מסמן את הסוף של נולן.