שבוע קוריאני בסינמטק תל אביב

מאת: מערכת "סרט"

עד שנות ה-90 לא זכה הקולנוע הדרום קוריאני להכרה בינלאומית ולעיתים רחוקות גרם לקהל המקומי לנהור לאולמות. במהלך שנות ה-90 הדברים השתנו והקולנוע הקוריאני זכה לפריחה גדולה שהגיעה בשני שלבים.

קוריאה הצמיחה דור חדש של במאים שיצר קולנוע אמביוולנטי, אמנותי, מורכב ונועז אשר החל למשוך תשומת לב בפסטיבלים בינלאומיים לקולנוע. לדור זה משתייכים במאים כמו קים קי-דוק ("אביב, קיץ, סתיו, חורף... ואביב"), לי צ'אנג-דונג ("אואזיס") והונג סאנג-סו ("האישה היא עתידו של הגבר").

ב-1999 החל הגל השני של הקולנוע הקוריאני המתאפיין על ידי מציאת קו אמצע בין איכות לבידור. הסרטים הדרום קוריאניים החשובים והמוצלחים ביותר בעשר השנים האחרונות הם סרטי מאפיה, פשע, אימה וקומדיות רומנטיות בעלי רמת הפקה גבוהה שבו זמנית לא מוותרים על נועזות קולנועית ואיכות אמנותית.

במאים כמו בונג ג'ון-הו ("אימא", "המארח", "זיכרונות מרצח"), פארק צ'אן-ווק ("שבעה צעדים", "סימפתיה למר נקמה") או קים ג'י-וון ("סיפור של שתי אחיות", "הטוב הרע והמוזר") עושים סרטים שהם גם בידוריים וגם זוכים בפרסים בפסטיבלים בינלאומיים.

במערב, הקולנוע הקוריאני חודר באיטיות. שכן הקהל הרחב מתקשה לעיתים לקבל סרטים שהם כל כך דומים לקולנוע ההוליוודי אך בו זמנית כל כך שונים ומיוחדים. אפשר להגיד שניתן למצוא סרטים קוריאנים לכל טעם ולכל ריח. אך אחד הדברים שכן אפשר לחתום עליהם, זה שבין כל הגיוון והכמות, בעשר השנים האחרונות דרום קוריאה יצרה מספר לא מבוטל של יצירות מופת קולנועיות בקנה מידה עולמי, שלא רק אתגרו, שינו, הרחיבו והגדירו מחדש את האופן שבו סרטים נעשים, אלא גם את האופן שבו אנו מבינים מהו האדם.

השבוע הקוריאני בסינמטק תל אביב יחל מה - 14.11 ובמהלך נובמבר ובסינמטקים של חיפה, ירושלים וראש פינה.