פסטיבל הקולנוע ירושלים 2023: ההמלצות והאזהרות של רון פוגל

המלצות

על עשבים יבשים - הסרט החדש של גאון הקולנוע הטורקי נורי בילג׳ה ג׳יילן הוא סאגה מונומנטלית בת שלוש וחצי שעות שמתרחשת באמצע הישימון התורכי הקפוא. שני מורים נחשדים בהתנהגות בלתי הולמת לשתי תלמידות שלהן. אז נכנסת לתמונה מורה בבית הספר שעברה תאונה וכעת משתמשת בפרוטזה. האם מי מהמורים החשודים יזכה בליבה?

למי שיצלח את השעה ראשונה והלא מספיק ממוקדת מצפה שירה אמיתית. ג׳יילן הוא לטעמי אחד מגדולי הבמאים החיים היום והיו כמה קטעים בסרט שנשמתי ממש נעתקה והתרגשתי עד עמקי נשמתי. סרט נפלא. צילום נפלא עם המון הגיגים על הקיום האנושי והרבה פורטרטים שצצים ונעלמים לאורך הסרט. קולנוע שהוא שירה.

הפילגש - סרטה המקסים של היוצרת מעיין ריף מציג את דאנה איבגי כאלה, מלבישה בתיאטרון המקיימת רומן עם אסף, מחזאי מוערך אך נשוי. כשהוא נפטר במפתיע, היא האחרונה לשמוע על כך. כולם יודעים שהיא הייתה המאהבת של אסף, אבל אף אחד לא חשב שהיא תעז להופיע בביתו לצד שאר האבלים. היא מוצאת את עצמה מגיעה שוב ושוב לשבעה ופוגשת את אלמנתו של הבמאי (אניה בוקשטיין) ומתקרבת באופן אינטימי לדן, אחיו, שמזכיר לה את אהובה המת. סרט מאוד ייחודי ומוצלח. אין ספק שמעיין ריף היא יוצרת סופר מוכשרת.

נעורים - סרטו של הבמאי הסיני המהולל וונג בינג באורך 212 דקות עוסק בחייהם של עובדי דחק בתעשיית הטקסטיל של סין וצולם במשך למעלה מחמש שנים. יצאתי ממנו בהרגשה מדופרסת לגמרי ואכן הסרט מעורר מחשבות נוגות על המדינה המאוכלסת השנייה בגודלה בעולם ועל קפיטליזם ישן בסין הכביכול קומוניסטית. חמש שנים לקח לבמאי לצלם את סרט התיעודי המונומנטלי הזה.

למרות אורכו הסרט לא משעמם לרגע. לפני הצופה מתגלה עבדות מודרנית במלוא עוזה וכיעורה כולל מערכת סופר קפיטליסטית של תגמול ותמריצים וויכוחים אינסופיים על שכר העובדים. בתת תנאים ,בלי שירותים ראויים עם שעות עבודה שלא נגמרות במבנים מוזנחים מלאי אשפה עובדים צעירי סין הכפרית, שנדמים כילדים תמימים שחיים בעולם ללא תקווה. מהפנט ומזעזע. ובסוף אלו הבגדים שכולנו מזמינים ברשת. אנטומיה של נפילה - הזוכה הגדול בפסטיבל קאן. זו הפעם השלישית בלבד שבה במאית זוכה בפרס דקל הזהב, אחרי ג'יין קמפיון על "הפסנתר" וז'וליה דוקורנו על "טיטאן". ואיך הסרט? טוב אבל לא מדהים בעיני. הוא עוסק במותו של אדם באזור מרוחק באלפים. אשתו מואשמת ברצח והסרט מתאר בדקדקנות היצ'קוקיאנית איך מנסים עורכי הדין לחשוף את האמת בין כותלי בית המשפט. את האלמנה מגלמת השחקנית הנפלאה סנדרה הולר, הזכורה כגיבורת ״טוני ארדמן״ הנהדר. הסרט יופץ בהמשך השנה בבתי הקולנוע בישראל ע"י קולנוע חדש.

התיאוריה של מרגרט - סרט שעוסק במתמטיקאית מחוננת וניסיונותיה לפצח נוסחה בלתי אפשרית. סרט בהחלט חביב והשחקנית הראשית, אלה רמפף, כובשת. הוא מתאר באופן רגיש ומעניין את השינוי שעוברת הגיבורה שהופכת מחנונית מתמטיקה לאדם שמסוגל לתפקד בסביבתו ואגב כך גם לאדם שמצליח להתקדם ולהתפתח מבחינה אינטלקטואלית.

אזהרות

בריכת האינסוף - סרטו החדש של ברנדון קרוננברג (בנו של הבמאי המהולל דיוויד קרוננברג) מתחיל מעניין ומבטיח ואז מתפזר לכל הכיוונים וקורס לתוך עצמו . אלכסנדר סקארסגארד הנאה הוא סופר בחופשה עם אשתו. תיירת (מיה גות' הנהדרת, כוכבת "אקס" ו"פרל" בין היתר) שגם נופשת במקום פונה אליהם ומשכנעת אותם לצאת לבילוי מרובע מחוץ לאתר הנופש איתה ועם בעלה. בדרכם חזרה מהבילוי הם דורסים מישהו ונעצרים ואז מתברר להם שבמדינה שבה הם נמצאים יש דרך לכפר בעזרת הרבה כסף על כל חטאיהם - והכל קורה בבריכת האינסוף המסתורית. אבל זוהי רק התחלת הפנטזיה הארוטית והפרועה שרוקח קרוננברג. סרט שמנסה כל הזמן להתחכם ולרוב לא מצליח ובסופו של דבר מאכזב קשות.

באנל ואדמה - סרט בהפקה צרפתית שמצולם אי שם באפריקה ומספר על אהבה של שני בני כפר קטן ונידח בלב המדבר. כמו בהרבה סרטים מאפריקה הסרט מאופיין בשילוב של צילומים נוגים על גבול הקיטש והרבה מיסטיקה ואמונות בעולם שמעבר. מודה שקצת נמנמתי בתחילה ואליי אישית הסרט לא ממש דיבר.

חדר משלו - סרטו החדש של מתן יאיר ("פיגומים") המבוסס על ספרו. אורי העגמומי מנסה לתמרן בבית צר מידות, לאחר שאביו עזב את התא המשפחתי וממאן לחזור. משחק מצוין של נטע רוט, ירדן בר כוכבא ובעיקר של התגלית גלעד לדרמן בתפקיד הראשי. אבל בסופו של דבר מדור בסרט שהותיר אותי די אדיש ברובו.

בקיץ האחרון– רימייק לסרט דני של הבמאית הצרפתייה קתרין ברייה. מדובר בסרט משעמם על עורכת דין הבוגדת בבעלה עם בנו המתבגר מנישואיו הקודמים. לאה דרוקר הזכורה לטוב מ״קירבה״, באמת מתאמצת אבל הסרט צפוי למרחקים.

לה צ'ימרה – קשקוש מקושקש שהתחפש ליצירה קולנועית. סרטה של הבמאית אליס רורוואכר, שאני לא נמנה עם מעריציה, עוסק בגונבי יצירות אמנות באיזה חור באיטליה ואני מודה שממש לא הבנתי על מה ולמה הסרט ובקושי הצלחתי להחזיק את כולו. איזבלה רוסליני הוותיקה קצת מצילה את המצב וכרגיל אחותה של הבמאית משתתפת בסרט. שאלוהים ישמור אותנו מסרטים כאלה.

מועדון האפס - הסרט החדש של ג׳סיקה האוזנר בכיכובה של מיה וסיקובסקה הנפלאה. סרט על מורה מסתורית שגורמת לתלמידיה להצטרף למועדון האפס - כלומר להפסיק לאכול. סרט מעניין שהוא בסופו של דבר לא יותר מתעלול שטחי שבעצם אין מאחוריו הרבה. הצילום מדהים וזהו בערך.

רק את ואני - סרטה של הבמאית ולרי דונזילי בכיכובה של וירג'יני אפירה עוסק במערכת יחסית רעילה בין בעל קנאי לאשתו. אפירה כובשת כהרגלה, למרות שהסרט צפוי, קלישאתי ולטעמי מפוספס לחלוטין.

לפרטים מלאים, מועדי הקרנה והזמנת כרטיסים באתר הרשמי של הפסטיבל . לכל הכתבות מפסטיבל ירושלים 2023 >> לחצו כאן