אריות הזהב: הזוכים הגדולים בתולדות פסטיבל ונציה

פסטיבל ונציה הוא פסטיבל הקולנוע הוותיק ביותר בעולם, ואחד המוכרים והמכובדים שבהם. הפסטיבל, שנוסד בשנת 1932 מתקיים מדי שנה באי לידו שבוונציה. הפרס החשוב והיוקרתי ביותר בפסטיבל האיטלקי הוא "אריה הזהב", פרס שנועד לסרט הטוב ביותר שהוקרן בו. פסטיבל ונציה ידוע בכך שהבחירות שלו הן בסרטים שמאוחר יותר התברר שחשיבותם והשפעתם על תעשיית הקולנוע היא עצומה. שופטי הפסטיבל נמצאים צעד אחד לפני כולם, ורבים מהזוכים בפרס "אריה הזהב" הותירו בהמשך חותם גדול על הקולנוע העולמי.

רבים מהבמאים שסרטיהם זכו בפרס, המשיכו לעשייה קולנועית היסטורית והצלחה מסחררת, ביניהם ניתן למצוא יוצרים דגולים כמו אנדריי טרקובסקי, אנג לי ומיכאלנג'לו אנטוניוני. הסרטים הזוכים מאופיינים באלמנטים ויזואליים מרהיבים יחד עם אלמנט אנושי שהופך אותם לעל-זמניים. לרגל הפסטיבל ה-78 שמתקיים בימים אלה (ה-31 באוגוסט עד ה-10 בספטמבר) אנו מדרגים את חמשת הזוכים הגדולים בתולדות הפסטיבל, לעניות דעתנו כמובן.

5. אי שם (2010)

סרטה הרביעי במספר של סופיה קופולה זכה בפרס הגדול פה אחד על ידי שופטי הפסטיבל, כאשר קוונטין טרנטינו היה השופט הראשי. הסרט אמנם היה קצת יותר שנוי במחלוקת אצל מבקרי הקולנוע, אך מדובר ביצירה מהפנטת על שחקן במשבר (סטפן דורף), שחייו מתעוררים מהתרדמת בה היו שקועים ומקבלים משמעות נוספת על ידי הגעתה של בתו בת ה-11 (אל פנינג). הסרט מתאר את היחסים המורכבים בין האב לבת, ומציג את הקושי של האב בניהול סוגיות של תהילה ומשפחה.

4. הר ברוקבק (2005)

סרטו המופתי של אנג לי, ואחד מסרט הלהט"ב הגדולים והמפורסמים בכל הזמנים. הסרט המשיך לאחר ונציה וזכה לאחר מכן בפרס באפט"א הבריטי, פרס גלובוס הזהב ובשלושה פרסי אוסקר. העלילה עוקבת אחר מערכת יחסים הומוסקסואלית בין שני בוקרים (הית לדג'ר וג'ייק גילנהול) לאורך שנות השישים עד השמונים, ם לאחר ששניהם כבר נשואים, הם ממשיכים להיפגש ומשמרים את הרומן. הסרט שובר הלב מציג מחזות קשים ורדיפה אכזרית על ידי הסביבה השמרנית באותה תקופה ואת הקושי של הדמויות ללכת בעקבות ליבן. . העדינות של הסרט גורמת לנו להתמקד ברגעים הקטנים, ומציגה לנו כיצד השניים מרגישים כשהחיים סוגרים עליהם מכל הכיוונים.

3. להתראות ילדים (1987)

סרטו של הבמאי הצרפתי לואי מאל, נכתב בעקבות זיכרונותיו ממלחמת העולם השנייה. הסרט עוסק בסוגיות קשות תחת סיטואציה בלתי אפשרית ומתאר חברות הנרקמת בין ילד צרפתי נוצרי ליהודי, כאשר האחרון נמצא במנוסה מפני הנאצים ומגיע לפנימייה קתולית המיועדת לבני עשירים. מאל מפגין כתיבה מרגשת ובימוי מופתי ועוסק בשאלות של חברות אישית מול קולקטיביזם, אנטישמיות מול סובלנות ואמפתיה וזהות אישית. הסרט זכה באותה שנה גם בשבעה פרסי סזאר. מאל עצמו הגיע לישראל להקרנת הבכורה המקומית.

2. אשתקד במרינבד (1961)

סרטו של הבמאי הצרפתי אלן רנה שבר גבולות ועלילתו האניגמטית מציגה אלמנטים סוריאליסטיים מבריקים במבנה חידתי בו קשה להבחין בין אמת ושקר, בזמן שעובר ובמרחב בו נמצאות הדמויות. הסרט מתאר את סיפורם של גבר ואישה המתהלכים באירוע חברתי המתרחש באחוזה צ'כית גדולה, כאשר הם נסחפים למשולש רומנטי סוחף ומבלבל. "אשתקד במרינבד" היה מועמד לפרס אוסקר על התסריט המקורי הטוב ביותר.

1. רשומון (1951)

המותחן הקלאסי והמופתי של הבמאי היפני האגדי אקירה קורוסאווה. ההצלחה של הסרט העלתה את הפופולריות וההכרה של הקולנוע היפני בעולם המערבי. העלילה מתארת פרשיית רצח של סמוראי מבעד לארבע פרספקטיבות שונות, כאשר כל אחת מהדמויות מנסה להציג את הכוונות והמוטיבים שלה. העדויות סותרות זו את זו ומעלות תהיות לגבי מושג האמת וכיצד היא נחווית מנקודות מבט שונות. בעקבות הצלחת הסרט נכנסה ללקסיקון המילה רשומון בתור סיטואציה בה לא ניתן להגיע לחקר האמת. בנוסף לאריה הזהב, הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב באותה קטגוריה.

עוד זוכים ראויים לציון: "ג'וקר" (במאי: טוד פיליפס, 2019), "רומא" (אלפונסו קוארון, 2018), "צורת המים" (גיירמו דל טורו, 2017), "לבנון" הישראלי (שמוליק מעוז, 2009), ("השיבה" (אנדריי זוויאגינצב ,2003), "תמונות קצרות" (רוברט אלטמן, 1993), "גלוריה" (ג'ון קסווטס, 1980), "יפהפיית היום", (לואוס בוניואל, 1967), "המדבר האדום" (מיכאלנג'לו אנטוניוני, 1964).