Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: קאן 2021: הסרט החדש של ווס אנדרסון

היום אני מוריד קצת הילוך בקאן ולשם שינוי ישן יותר משלוש שעות בלילה. על הבוקר אני שוב בבדיקת קורונה שהפסטיבל מחייב לקיים כל 48 שעות. מה שמדהים הוא שבאולמות הקרנה מסוימים אני לא נדרש להציג את תוצאות הבדיקה ובאולמות אחרים כן. למה? לאלוהי הפסטיבל פתרונים. אחרי הבדיקה אני מגיע להקרנה היחידה שלי להיום. עוד סרט במסגרת״ מבט מסוים״, הקטגוריה שבה אני שופט מטעם ארגון המבקרים הבינלאומי. הסרט ״ההבטחות של חסן״ של הבמאי הטורקי הנהדר סמיח קפלנוגלו עוסק באיכר המעבד את חלקת התפוחים שלו ונאבק ברשות המקומית שרוצה להעביר קו מתח בחלקה שלו. כרגיל אצל הבמאי הכול מאוד איטי, הסאונד מדהים ונשאר איתי הרבה אחרי ההקרנה והצילום סגור ומחניק כשצריך ואפי בסגנון ג׳ון פורד בשאר הזמן. זהו עוד סרט מצוין שראיתי בפסטיבל. בהמשך אני אראיין את הבמאי בכדי לפצח עוד את היצירה שראיתי.

אני פוגש את ענבר חורש שזכתה בפרס הרזידנסי של קאן, מענק פיתוח כדי להפוך את סרטה הקצר והנהדר ״זכות מלידה״ לסרט ארוך. ענבר מספרת לי על חוויותיה מחצי שנה של שהות בפריז במסגרת תוכית הרזידנסי של קרן הקולנוע הצרפתית. את הראיון עם ענבר אפרסם בקרוב. הערב יורד על קאן ואני צופה בגמר היורו ליד הנמל יחד עם כמה אוהדים איטלקים שיכורים אחרי המשחק אני הולך למסיבת סרטו החדש של הבמאי האיטלקי נני מורטי ״שלוש קומות" המבוסס על ספרו של אשכול נבו, שהערב הציג בבכורה בקאן. רגע אחרי הזכייה של איטליה ביורו זה המקום להיות בו ומלון 'ארבע העונות' נדמה לרגע כאיטליה הקטנה.

[*]

(רון פוגל והבמאית ענבר חורש)

את יומי השביעי בקאן אני פותח בהקרנה מוקדמת של סרטו החדש והמצופה של ווס אנדרסון ״המשלוח הצרפתי׳ (The French Dispatch) המשתתף בתחרות הראשית. הסרט הגדוש בכוכבים עד להתפקע (חלקם מופיעים לשנייה וחצי כמו ליב טיילר ) עוסק בעיתון המספק לקוראיו פיסות רכילות ותרבות בעיקר מפריז. כרגיל אצל הבמאי זהו סרט יפהפה מבחינת עיצוב וצילום. הבעיה היא שהוא הרגיש לי יותר כבדיחה מתמשכת ולפעמים פרטית של במאי שזועק ״תראו כמה אני מתוחכם״. כמו שאומרת ידידתי אנה - ״לא נקשרתי לסרט רגשית״. אני ממשיך לסרטים בקטגוריית ״מבט מסוים״ וצופה בסרט הבכורה של הבמאי הסיני המבטיח סי ביי ״נערי הכסף״ על נערי ליווי בסין של ימינו. המון בחורים יפים בסרט הגאה השני שראיתי השנה בקאן. סרט די סתמי שלא התרשמתי ממנו וניכרת בו הבוסריות שלו. אני מסיים עם הבנים הסינים ומגיע לישיבת המבקרים השנייה של שופטי 'פיפרסקי'. כיו"ר השופטים אני מוודא שכולם ממשיכים במרץ לראות את הסרטים בשלוש קטגוריות השיפוט ומוודא שמתחילים לסגור את הקצוות לקראת טקס הפרסים שלנו שיערך ב17 לחודש ביום סיום הפסטיבל.

[*]

(הסרט "המשלוח הצרפתי" של ווס אנדרסון)

שמונה בערב בקאן ואני צופה בסרט השלישי שלי להיום ״אני והאחים שלי״, סרט צרפתי די עממי -על ילד שניחן בכישרון יוצא דופן לשיר אופרה .הוא ואחיו גרים בעיירת חוף נידחת וכמו מהגרים רבים לצרפת מנסים לשרוד. מדובר בסרט די פשטני אבל כזה שמצליח לרגש אותי עם תחבולות תסריטאיות שקופות (אם על ערש דווי, מרדפי משטרה ומורה שמאמינה בילד משכונת מצוקה).

הסרט האחרון שלי לערב - ״התמימים״ - הוא יצירת מופת דנית צנועה על מאבק האור בחושך. ילדה אוטיסטית נלחמת בילד מהבית ליד כשלשניהם כוחות טלקינטיים (מישהו אמר ״קארי״?). אין כמו אימה בסגנון סטיבן קינג ללילה ואני מסיים יום של ארבעה סרטים וכבר מתחיל להתעייף. אלא שבקאן אין זמן להתעייף ובמסיבה של סרט ברזילאי חדש אני פוגש חברים שכולם מפזזים לצלילי הסמבה. לילה טוב מקאן.