החברה הגאונה: ביקורת פרקי הפתיחה

אם הייתי צריכה לדמיין עיבוד ליצירה ספרותית קלאסית, "החברה הגאונה" היא בדיוק מה שהיה עולה בראשי. בין האלגנטיות, לאיטלקית, לשנות ה-50, "החברה הגאונה" מדלגת בקלילות בין כל המכשולים ומציבה לעצמה רף גבוה.

אלנה גרקו בת השש פוגשת את בת כיתתה, לילה צ'רולו, בבית הספר. לילה כבר יודעת לקרוא ולכתוב מילים מורכבות, בעוד שאר בנות גילה נמצאות הרחק מאחור. או אז, אלנה גומלת בליבה להיצמד ללילה מעתה. כמה שנים מאוחר יותר, השתיים עדיין יחדיו. יצירתיותה של לילה מביאה אותן להרפתקאות שונות ומשונות – החל מהליכה לים ועד לסיפור מפחיד בדיוקו על רצח מאפיונר שהתרחש בשכונה. עשרות שנים לאחר מכן, אלנה מקבלת שיחת טלפון - לילה נעלמה.

העלילה מבוססת על הספר הראשון בסדרת הרומנים הנפוליטניים, רבי המכר של הסופרת האיטלקייה הנערצת אלנה פרנטה. בשנים העוקבות יופקו עונות נוספות לסדרה בהתבסס על שלושת הרומנים הנוספים של פרנטה: "הסיפור על שם המשפחה החדש", "הסיפור של מי שברחו ומי שנשארו", "הסיפור על הילדה האבודה".

העלילה מסופרת מנקודת מבטה של אלנה הבוגרת באיטליה שאחרי מלחמת העולם השנייה. באמצעות אלנה ולילה, נפתח לצופה צוהר לעולם של ילדות נבונות, בחברה שמרנית, ענייה, אלימה ומיושנת, שלא יודעת מה לעשות איתן. עיקר גדולתה של "החברה הגאונה", בבימויו של סבריו קוסטנזו ועם תסריט שנכתב בידי פרנטה עצמה ואחרים, היא היכולת לשאוב את הצופה פנימה מבלי להסס לרגע. בין אם עיצוב התלבושות והסט הכל כך אמינים, או משחקה המדהים של לודוביקה נסטי, המגלמת את לילה כילדה. יכולתה להיכנס אל הדמות והבעות הפנים שלה מדהימות ומשוגעות כאחד. גם קריינותה של "אלנה הבוגרת" מובילה לתחושה של דימיון מודרך, בדיוק כמו שקוראים ספר.

[*]

העלילה מתקדמת בקצב מספיק מהיר שלא ישעמם אף לרגע, אך גם לא מהיר מדי כך שיאפשר הדגשת ניואנסים כמו תנועות עיניים, או דיאלוגים בעלי ערך. לא סתם עשתה הסדרה רעש ומהומה וזכתה לשבחים רבים. אל תצפו בבינג', "החברה הגאונה" הרוויחה את הכבוד המגיע לה. וגם, היא פשוט מתוחכמת מדי עבור זה.

כל פרקי "החברה הגאונה" יהיו זמינים לצפייה בסלקום TV וב-HOT החל מ-19.12. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן