Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: סיכום 2018 בטלוויזיה: סדרות השנה

8. מטורף

כנראה הסדרה הכי מוזרה באופן נהדר ברשימה הזו, "מטורף" היא סדרת מד"ב פסיכודלית באסתטיקה המספרת על שני זרים שנשכרים כ"שפני ניסיון" בטיפול פסיכותרפי חדש המערב כדורים משוכללים. הסדרה מתארת את המסע הרגשי שהם עוברים בטיפול דרך הזיות מבוקרות וכן את האקשן המפותח מאחורי הקלעים של צוות הנוירולוגים האחראים לניסוי. יש כאן קאסט עתור בשחקנים גדולים שעושה עבודה יוצאת מן הכלל: אמה סטון וג'ונה היל בתפקידים הראשיים, ולצידם ג'סטין ת'רו, סאלי פילד וג'וליה גארנר. סדרה שלעיתים קופצת מעל הראש של עצמה אבל כמעט תמיד עמוקה באופן אמיתי ומספק רגשית מאוד. היא מצחיקה מאוד, בסוג הומור ילדותי ומתוחכם בו זמנית שלא מוצאים הרבה, מגישה ביקורת הכרחית ומחוכמת על הממסד הפסיכיאטרי והרעיונות הפסיכיאטריים, והיא ממש ממש כיפית.

7. המקום הטוב - עונה 3

בסיטקום הפנטזיה החדשני של NBC ומייק שור ("מחלקת גנים ונוף"), שמספר על מאבקים מטאפיזיים של קבוצת חברים אחת בעולמות של גן עדן, גיהנום, ומה שביניהם, נעשה מה שמעט סיטקומים עושים ומשנה מהיסוד את הפורמט שלה כל עונה מחדש. זו הייתה סדרה על טעות בחישוב בגן עדן, שהתגלתה כסדרה על גיהנום שמוסווה כגן עדן והעונה השתנתה לניסיון להביא בני אנוש מוטעים לגן עדן ואז לניסיון מודע להביא אנשים אחרים לגן עדן עם קרבות מטאפיזיים בין שדים למלאכים ברקע. אם "Glow" היא סדרה קלאסית בתחפושת של עכשווית, "המקום הטוב" היא סדרה נסיונית עכשווית במסכה קטנטנה וייצוגית של סיטקום קלאסי. היא אפוס דתי והיא סיטקום מקום עבודה והיא קומדיה טיפשית ודרמה מעמיקה, כולן עשויות היטב וארוזות יפה למשהו אחד.

6. לגיון - עונה 2

בעוד העונה השנייה טובה פחות מקודמתה, "לגיון" ממשיכה בסך הכל להיות יצירת מופת קובריקאית, סינמטית באופן שיכול היה לעבוד טוב כל כך רק בטלוויזיה. הסדרה, המבוססת קלות על הרומן הגראפי של מארוול על בחור צעיר מוטאנט עוצמתי שהוא גם חולה בנפשו, כנראה, מזכירה קצת את "מטורף" אבל הצליחה להקדים אותה ולהיות מוצלחת יותר. היא נכנסת באינטימיות גדולה אבל במבט אנליטי, מדעי כמעט, למוחו ונפשו הסבוכות של גיבורה, המגולם מופתית ע"י דן סטיבנס. "לגיון" היא סדרה מרתקת: היא טלוויזיה שאין דומה לה באופנים בו היא שואבת אותך אליה ובמה שהיא עושה עם תשומת הלב שלך. היא מאסטרפיס פסיכודלי בהשפעת פרויד ולאקאן שהוא גם כיף גיקי ומטופש טהור. "לגיון" לא מדוברת כיום כמעט בכלל, אבל אני מאמין שהיא תדובר בעתיד כאחת מהסדרות הטובות של זמננו.

5. ככה זה

הצוות המנצח של היוצר רם נהרי, היוצרת/שחקנית דנה מודן והשחקן אסי כהן (כולם מ"אהבה זה כואב") מביאים עוד סדרה שהיא קלאסיקה מיידית לקאנון הטלוויזיוני הישראלי. מבט מרגש על שתי דמויות מבוגרות הרבה יותר מב"אהבה זה כואב", וסיפור האהבה העלוב והרומנטי שלהם. "ככה זה" היא הקומדיה הטראגית המושלמת: רגעי הצחוק ורגעי העצב מובאים ללא גבולות ברורים בכלל, צוחקים מהעצב בלי לבטל את הרגש מאחוריו ולהפך. קשה לעשות את זה, ומודן ונהרי הצליחו בהחלט.

4. פילדלפיה זורחת - עונה 13

זה באמת מדהים שבעונה הפאקינג 13, "פילדלפיה זורחת" מצליחה להשתפר. אני באמת לא מכיר סדרה אחרת שמצליחה לשמור על איכות ואף להתעלות על עצמה במשך כל כך הרבה זמן, אבל "סאני" רק נהיית מצחיקה יותר, והגיל המבוגר של כל הדמויות רק תורם לילדותיות שתמיד הייתה להן. בעונה האחרונה "סאני" הצליחה לתת, באופן שמרגיש אורגני וטבעי פרקים שנראים ומרגישים כמו הקלאסיקות מעונה 4, פרקים הזויים וניסיוניים, לצד פרקים פוליטיים מתמיד שמצליחים לתפוס מדהים את הימין האמריקני החדש ואת השיח הפוליטי הנוכחי - כשכל אחד מהפרקים האלה הוא פשוט זהב קומי שגם נושא מסרים מתוחכמים וחתרניים פוליטית למדי.

בפרק על דיון השירותים לטרנסג'נדרים בארצות הברית, פרק בו החבורה נקלעת לדיון על מצב השירותים בבר, היוצרים מנצלים עלילה קומית שהייתה יכולה להיות כר לדיון ליברליזם משעמם או הומור מזיק ופוגעני לייצר משהו שהוא לא אף אחד מהדברים הללו. בדיוק מושלם וטיימינג קומי כביר, הפרק סוקר את הבעיות בדיון עצמו ואת הבעיות בכל הצדדים המיינסטרימיים של איך אמריקנים מדברים על הנושא המגוחך הזה. ככה, לכל מי שתהה, עושים קומדיה שהיא לא פוליטיקלי קורקט בלי לפגוע באנשים או להפיץ מסרים רעילים.

3. מייקל

הסדרה הישראלית הטובה של השנה היא עיבוד עצוב-מצחיק למחזה פרינג' מצחיק-עצוב באותו השם. הדמויות האהובות של משפחת ברוש, משפחה באבל תמידי על מות הבן (מייקל), מועברות פה מושלם למסך בדוגמה נהדרת לאדפטציה חכמה. "מייקל" מנצלת את המדיום שלה כמו שרק אנשים מוכשרים מאוד שהמדיום טרי להם יכולים, כל סט הוא מושלם וכל שוט הוא האפקטיבי ביותר. זו קומדיה על אבל, ועל אבל ישראלי, והיא נותנת בשפה מדויקת ומדוקדקת את כל הרעיונות והרגשות שעברו באופן "רפוי" יותר בתיאטרון. אם ההצגה היא ג'ם סשן מצוין, הסדרה היא קטע של מקהלה קלאסית עם מנצח מוכשר.

לראיון שלי עם רבקה ויסמיניש >> לחצו כאן

2. בוג'אק הורסמן - עונה 5

הסדרה שכבר כולם יודעים שהיא הדבר הכי טוב בנטפליקס על סוס-אדם מלנכולי שחי ככוכב סיטקומים לשעבר ומנסה להיות מאושר, שמתרחשת בגרסה להוליווד בה כמחצית מהאוכלוסייה היא חיות אנתרופומורפיות. התלבטתי מאוד אם לשים אותה במקום הראשון, כי אי אפשר לכתוב עליה מספיק אף פעם. זו דרמה טלוויזיונית בשיאה- דמויות כתובות היטב כל-כך שהן כמעט בשר ודם. יותר מכל סדרה אחרת כאן, אני מרגיש שאני מכיר אישית את האנשים בסדרה הזו, אוהב אותם אהבה גדולה ולכן היא אולי המרגשת ביותר. כל זה, רק שהיא גם מצחיקה ברמות.

1. ילדותי

מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול") חובר שוב לג'ים קארי לעוד עבודה על זכרון ואהבה, רק שהפעם זה גם על אלימות, יחסי הורים-ילדים, אמריקה הרייגנית וערכיה, התבגרות, גבריות, אבל, ניאו-ליברליזם ומדיה קפיטליסטית. היא על הרבה דברים, אבל ניגשת אליהם באופן מסוגנן ופשוט, כמו יד של צייר מנוסה ושלו. "ילדותי" מספרת על כוכב ילדים בגיל העמידה המאוחר שלו שבעקבות מות בנו בתאונה כשנה לפני תחילת הסדרה, מתחיל לצאת משפיותו, ובשלב מסוים גם להתבגר. קארי מאוד מוצלח ומעורר אמפתיה ופחד סביבו. היצירה ההזויה וגונדרית הזו יוצרת משהו שלא מרגיש בממדים של העולם שלנו בשום צורה. זו תמה חוזרת ברשימה השנה, אבל "ילדותי" עושה זאת טוב מכולם.

למקומות 9-15 >> לחצו כאן