שר הטבעות: טבעות הכוח: ביקורת צמד פרקי הפתיחה

כ-20 שנה לאחר הסרט האחרון בטרילוגיה האלמותית של "שר הטבעות", והמותג האפי עדיין נחשב לאחד מהיצירות הקולנועיות החשובות בתולדות הקולנוע. הבמאי פיטר ג'קסון לקח את סדרת הספרים עבי הכרס של הסופר הבריטי ג'. ר. ר. טולקין והפך אותם ל-10 שעות (בקירוב) של כיף טהור, אפקטים משובחים, דמויות בלתי נשכחות תוך שהוא מגייס אליו מאות אלפי מעריצים מרחבי העולם.

מאז הקרנתו של הסרט האחרון, נותר ריק משמעותי בליבם של המעריצים (הדי פדנטים לעיתים) שפיללו לעוד נגיעה אחרונה בעולם הדמיוני של הארץ התיכונה וסביבתה. ב-2017 זה סוף סוף קרה: המיליארדר ג'ף בזוס ובעל חברת הסטרימינג "אמזון פריים", רכש בסכום עצום של 250 מיליון דולר את זכויות ההפקה ובכך ניתן האות להשקת הפרויקט המסקרן – הסדרה "שר הטבעות: טבעות הכוח". באמזון, שראו לנגד עיניהם כיצד HBO משכללת את מותג "משחקי הכס" ודיסני פלוס לא מפסיקים לייצר תוכן מבית מארוול, החליטו לשים סוף לתחרות ובעזרת הרים של כסף לנסות להרים מיזם דגל משלהם, כזה שיביא אותם לליגה של הגדולים ביותר בסטרימינג.

[*]

מוקד העלילה מתרחש אלפי שנים לפני אירועי "שר הטבעות" ו"ההוביט". אז, בימים בהם עוד לא הכרנו את פרודו וחבריו – זוכה הצופה להכיר את העולם שעליו דובר רבות, אך לא באמת זכינו להבין מי נגד מי, למה ואיך (למעט סצנת הפתיחה הנפלאה בסרט הראשון של "שר הטבעות"). קו העלילה קופץ בין כמה אזורים על המפה הגאוגרפית, כאשר במרכז הסדרה, כפי שניתן להבין משני הפרקים הראשונים, עומדות דמויותיהם של שניים: גלדריאל, הנסיכה האלפית שמוכרת לכולם בגלגולה רב השפעה בגילומה של קייט בלאנשט בסדרת הסרטים ואלרונד, הלא הוא מלך האלפים העתידי שבסדרת הסרטים מגולם בידי הוגו ויבינג.

עם זאת, מסתמן כי דווקא דמותה של גלדריאל היא זאת שתהווה את כף המאזניים ואף את החוט המקשר בין רוב הדמויות, שכן רובן עוסקות בדרך זו או אחרת בהתמודדות אל מול הרשע הקדמוני שמתפרס ברחבי הארץ התיכונה. אותו רשע כמובן מופץ ומושרש בידי סאורון, שאת עינו הבוחנת והעצומה מכירים כל המעריצים. מעבר לקו העלילה המרכזי, חושפת אותנו הסדרה גם לכמה סיפורים צדדיים, בהם של ארונדיר, אלף שמאוהב בבת אדם וצד מה שנדמה כאורקים, ושל נורי ההוביטית הצעירה שנתקלת בנפיל שדמותו טרם ברורה ולבטח תתגלה בהמשך. מצפייה בשני הפרקים הראשונים, הסדרה נראית מבטיחה במיוחד – הצילום מרהיב ומרביתו אף נערך בניו זילנד, כמחווה לסדרת הסרטים המקורית. את הפסקול יצר המלחין בר מק'קרירי ולמרות שהקאסט ברובו אלמוני – נראה כי כל העוסקים בדבר מבינים ומפנימים את גודל הבמה והמשקל הרב שיש להם על הכתפיים. נכון, אמנם סצנות האקשן עד כה מעטות והרוב מושקע על הטמעת קווי העלילה וחשיפת הדמויות, אך נראה שהתשתית שמונחת כעת תהפוך בעתיד למשהו יוצא דופן

. במהלך הצפייה בסדרה תהיתי ביני לבין עצמי האם אני לקוח שבוי של העולם הדמיוני הזה, או שבאמת מדובר בתוכן איכותי וטוב? התשובה היא קצת מכל אחד מהצדדים – נכון, אני אכן אוהד מושבע של "שר הטבעות" ואפילו של "ההוביט", וכמות הפעמים שצפיתי בהם כבר לא ניתנת לספירה. עם זאת, רף הציפיות היה מאוד גבוה ושני פרקי הפתיחה אכן עמדו בו. הסדרה נראית טוב, מרגישה נכון ואפילו יש סצנה אחת שממש תפסה אותי חזק, במהלכה גלדריאל עושה את דרכה אל עבר חיי הנצח ובוחרת ללכת עם האמת הפנימית שלה.

ועוד כמה מילים לסיום על נושא לא פחות חשוב: נכון, לחלק מהצופים יהיה קשה לעכל את האופן בו באמזון לא מפחדים לא למתוח את גבולות העקרונות שלפיהם הלך טולקין, אלו שמושפעים עמוקות מהמיתולוגיות הנורדיות. אלפים והוביטים שחורים (כן, כן) – הם חלק מכובד מהקאסט, ובמבט ראשון זה אכן מעורר תהייה. ועדיין, אולי באמזון הבינו שעם כל כך הרבה כסף וכוח, מגיעה גם אחריות גדולה. ההומוגניות המוחלטת של סדרת הסרטים ושל מיזמים דומים דוגמת "משחקי הכס", יצרה עולם אפי שבו לאחרים אין מקום. פיות, דרקונים, טרולים ומפלצות כן – שחורים לא, ובאמזון אמרו די!.