יום אחד: ביקורת סדרה

"זו אחת מהתעלומות הקוסמיות, איך מישהו יכול להפוך מזר גמור לאדם הכי חשוב בחיים שלך". השורה הזו, מתוך אחד הפרקים של סדרת הדרמה הרומנטית "יום אחד" של נטפליקס, מתמצתת את הרעיון העומד במרכזה. הסדרה מבוססת על ספר משנת 2010 באותו השם, ומגוללת את סיפורם של אמה מורלי (אמביקה מוד, "זה הולך לכאוב"), בחורה נוירוטית וחובבת ספרות ממעמד הפועלים ודקסטר מייהיו (ליאו וודוול, "הלוטוס הלבן"), בחור שרמנטי וחסר דאגות ממשפחה עשירה, שביום אחד נכנסים זה לחייה של זו ומשנים אותם לעד.

האדפטציה הראשונה לספר זה הייתה סרט שיצא שנה לאחריו בכיכובם של אן האת'ווי וג'ים סטורג'ס. הסרט חסר את העומק הרגשי של הספר ובשל כך (וגם בשל המבטא הבריטי המוזר של האת'ווי) התקבל בצורה פושרת ביותר. כעת, נטפליקס הרימו את הכפפה ויצרו אדפטציה חדשה בצורת מיני-סדרה – הפורמט המושלם עבור ספר כזה – כאשר כל פרק עוסק ביום אחד, ה-15 ביולי, בקפיצות של שנה.

בפרק הראשון (המתרחש בשנת 1988) אמה ודקסטר נפגשים לראשונה במסיבת הסיום של אוניברסיטת אדינבורו. מה שאמור היה להסתיים במיטה כאירוע חד-פעמי שבסופו ישכחו זה את זו, במקום זאת הפך ללילה של דיבורים והיכרות הדדית. הם מחליטים להיות "רק ידידים", אך כראוי לכל דרמה רומנטית, זה מסובך יותר מכך. עם השנים הקשר ביניהם מתפתח ומשתנה לטובה ולרעה, כאשר הם יוצאים עם אחרים, מאבדים את עצמם וממציאים את עצמם מחדש. למרות התעקשותם להישאר ידידים בלבד בגלל גאוותם והחשש לאבד את החברות שלהם, רגשותיהם מבעבעים מתחת לפני השטח.

הפרקים לא כולם עוסקים ישירות במערכת היחסים בין השניים. אנו מלווים את הדמויות לאורך 20 שנה ברגעים החשובים בחייהם, כמו התמודדותו של דקסטר עם העובדה שאמו חולה במחלה סופנית, מערכות היחסים של אמה ודקסטר עם אנשים אחרים (ג'וני וולדון בתור איאן ואלינור טומלינסון בתור סילבי), וכן בקריירות של דקסטר כמנחה בטלוויזיה ואמה כמורה בבית ספר. "יום אחד" היא לא סדרה שמיועדת רק לחובבי הדרמות הרומנטיות. בעולם מלא בסדרות דרמה נדושות ומתקתקות להחליא, היא מצליחה באמת לנגן על הלב בצורה אמיתית ללא שמץ של יומרנות או קיטש. העיסוק שלה במורכבות של מערכות יחסים בין אנשים נאמן למציאות, ויש בה מספיק הומור ושנינות שיגרמו גם לצופים הציניים ביותר להישבות בקסמה ומבלי לשים לב – להרגיש, והרבה.

לא כל סדרה יכולה לגרום לצופיה לחוות התרגשות, עלבון, צחוק, הקלה ובכי בטווח של פרק אחד בן חצי שעה, אבל "יום אחד" עושה זאת בהצטיינות. גם תחושת הנוסטלגיה ניכרת כשצופים בה, החל משירי התקופה המלווים כל פרק ועד הפוסטרים התלויים בחדרים והמחשב המפלצתי שעליו אמה כותבת את הספר שלה.

הסיבה העיקרית לכך שהסדרה עוברת כל כך חלק בגרון היא שני השחקנים הראשיים הנפלאים שלה. וודוול ומוד מגלמים את תפקידיהם בצורה כנה ופגיעה, ומעבירים כל רגש בצורה מדויקת ולעיתים שוברת לב. זה עוזר שהדמויות עצמן עגולות ולא שטחיות. אמה ודקסטר הם לא הסטיגמות הברורות של "פלייבוי חתיך ועשיר" או "בחורה חכמה ועוקצנית", אלא אנשים אמיתיים עם מגרעות ותכונות טובות כאחד. הם טועים, ואנחנו סולחים להם. הם מתאהבים, ואנחנו מתאהבים בהם. בסופו של דבר, "יום אחד" מראה לנו איך יום אחד רגיל יכול להיות גורלי ולהשפיע על מהלך כל חיינו - והיא לא מהססת לשבור את לבבות צופיה בתהליך.

הסדרה "יום אחד" משודרת בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן