הסדרה השוודית שעלתה לאחרונה לנטפליקס מבוססת על ספר שכתבה אמנדה רומר, שמתארת את החוויה האישית שלה בעולם הדייטינג. התוצאה? קצת כמו דייט בינוני וסביר שיישכח מהר מאוד
אישה בשנות ה-30 לחייה מנסה לשרוד את עולם הדייטינג בעיר הגדולה ולחפש קשר עם אהבה, עומק ומשמעות. היא נתמכת בחבורת הבסטיז שלה ומדווחת בישיבתן השבועית בבית הקפה את סיפורי מורשת הקרב שלה בדילוגיה בין גברים הזויים, רעילים או נעלמים. מסע החיפוש של הגיבורה יימשך עד שהיא תבין שהבחור הרגיש המופנם וטוב הלב שרואה אותה כמי שהיא על שלל מוזרויותיה, הוא אהבת האמת לה היא ייחלה.
בכל כמה שנים חוזרת אלינו למסך גרסה מעט אחרת של הקו עלילה האוניברסלי הזה, שנודד בין ערים שונות (ניו יורק ב"סקס והעיר הגדולה" ו"בנות "של לינה דנהאם), לונדון ("מוגזמת" שיצאה לאחרונה גם מבית היוצר של דנהאם), איסטנבול ("תודה, נקסט") ועכשיו מגיעה גם כוכבת הגרסה השבדית אמנדה, בעלילותיה בשוק הרווקים-רווקות בעיר אורבנית שבדית אנונימית.
הסדרה "חצי מהעיר הם בחורים שזרקו אותי" (Diary of a Ditched Girl) שעלתה לאחרונה לנטפליקס מבוססת על ספר שכתבה אמנדה רומר, שמתארת את החוויה האישית שלה בעולם הדייטינג, התקוות, האכזבות, שיברונות הלב ורגעי המבוכה וההומור המרובים שמתלווים למסע האישי שכולנו חווינו כנראה באיזשהו שלב בחיינו.
הסדרה עצמה מותאמת לקשיים הטיפוסיים שדור ה-Z חווה בשוק הרווקות, עם ההתחבטויות האינסופיות לגבי מה לכתוב בהודעה לדייט באפליקציה, ההמתנה מורטת העצבים אם הסטוץ מאתמול בלילה ישלח הודעה והפנייה למחוזות שאמאניים וטקסי טיהור רוחני שאמורים לשחרר תקיעות במשיכת זוגיות לחיים.
אמנדה היא גיבורה סימפטית סך הכול. היא מייצגת נאמנה את קשת הרגשות שכל רווקה או רווק יכול להזדהות איתה - תמרון בין דאגה לעבודה, חיי חברה ומשפחה, יחד עם עיסוק מעט אובססיבי ונוירוטי במציאת האחד. למסע שלה מתלווים דמויות שככל הנראה נועדו לייצב את הספינה המטלטלת שנקראת אמנדה ולהביא אותה לחוף מבטחים: אחותה הקטנה ובן זוגה, שמייצגים את הגרסה היציבה, השקולה והבוגרת בחיים של אמנדה. האמא המעט מפוזרת שלה שדוגלת בגישה בריאה של 'אי דונט גיב אה פאק', והחברות של אמנדה, שמתפלגות באופן סטריאוטיפי - כיאה לסדרות מהז'אנר הזה - בין הצינית והמרירה, המשוחררת מינית וזו שלא יודעת לשאול. החברות מסייעות לה במסע שלה וחולקות כל אחת מהן את התובנות שלהן על גברים.
ואיך הסדרה? קצת כמו דייט בינוני וסביר שיישכח מהר מאוד. העלילה לא ממש מתרוממת לרגעים מרגשים או זכורים במיוחד. פה ושם יש סצנות שמעוררות יותר הזדהות או מכילות עומק, בעיקר ברגעים שמתארים את המורכבות והריחוק בין אמנדה ואחותה לאביהן המרוכז בעצמו שנמצא בפרק ב' בחייו. הסצנות האלה שופכות יותר אור על הצורך בתיקוף ואהבה שיש לאמנדה, וגם על הקושי שלה לבטוח בגברים באופן כללי.
ההזדמנות שלנו כצופים להיחשף למורכבות של אמנדה והיוותה גיבורה 'פגומה', שלאו דווקא עושה החלטות נכונות או בריאות עבורה, הם המעניינים יותר וככאלה גם גברים יכולים להזדהות איתם. גם האופן שאנחנו רואים על המסך את ההתכתבויות של אמנדה באפליקציות או עם הגבר התורן משתלב בצורה טובה וההודעות ממש מקבלות אופי ומשקפות את החוויה הרגשית שלה. מי מאיתנו לא תלה תקוות בהתכתבות עם דייט אקראי שהתנפצו אל מחוזות הגוסטינג. מדובר בסדרה פושרת סך הכול, אולי כזו שמתאימה לבינג' עצלני באיזו שבת בצהריים.
הסדרה "חצי מהעיר הם בחורים שזרקו אותי" זמינה לצפייה בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן