חדשות טלוויזיה / סדרות

"אנשים שאנחנו פוגשים בחופשה": ביקורת סרט

תמונת כתב מאת מיה הרפז
24/2/2026
אנשים שאנחנו פוגשים בחופשה: ביקורת סרט
שלח לחבר+ הוסף תגובה
הקומדיה הרומנטית של נטפליקס, המבוססת על הרומן של אמילי הנרי, לא מנסה להמציא את הגלגל מחדש כשהיא עוקבת לאורך השנים אחר זוג ידידים, שכל הסימנים מעידים שנועדו להיות יותר מרק ידידים. מיה הרפז על סרט רדוד ולא מתוחכם, אבל כל כך כיפי שזה לא משנה
האביב שמתקרב מסמל את תחילת עונת הקומדיות הרומנטיות, ובין הראשונים לפתוח את העונה עומד "אנשים שאנחנו פוגשים בחופשה" של הבמאי ברט היילי, המבוסס באופן רופף על הספר בעל השם הזהה של הכותבת הצעירה אמילי הנרי. הוא לא בהכרח הראוי לעמוד בראש המצעד, אבל אחתום על כך שבסופו בהחלט תרצו להתחיל לתכנן את החופשה הבאה שלכם. לצופי נטפליקס מושבעים רוב הפרצופים על המסך יהיו מוכרים מהפקות סרטים וסדרות אחרים מבית היוצר של חברת הסטרימינג.

עלילת הסרט נעה קדימה ואחורה לאורך תשעה קיצים מרגשים וסוערים העוקבים אחר העלייה, הנפילה והעלייה מחדש של החברות הבלתי צפויה ונטולת ההגדרה בין שתי נפשות שלא ברור מה קושר אותן יחדיו, אך הדבר הזה חזק יותר מאשר כל גורם אחר בחייהם. אבל מעבר לכל, "אנשים שאנחנו פוגשים בחופשה" בא לשאול את השאלה האלמותית - האם גבר ואישה יכולים להיות ידידים קרובים וזה הכל? האם הוא עונה עליה? בערך, אבל זו בכלל לא הנקודה.

פופי (אמילי באדר, "ליידי ג'ין שלי") ואלכס (טום בליית', "משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר") הם שני הפכים גמורים. היא - ציפור חופשייה שרוצה רק לטייל בעולם, לא כבולה לשום דבר ואף אחד. הוא - בחור מסודר ופשוט, לחוץ וקפדן שחולם להתמסד בעיירה שקטה. נסיעה משותפת לעיר הולדתם חושפת בפניהם כמה הם שונים אחד מהשני, אבל לאחר כמה טעויות בדרך וצירופי מקרים מצערים הם מגלים שלמרות הכל הם די מחבבים זה את זו, בתור ידידים כמובן. משם והלאה, כל אחד פונה לכיוון אחר בחייו - אלכס נשאר בעיירה, הופך למורה ונפרד וחוזר שוב ושוב לאקסית המיתולוגית, פופי מגשימה את חלומה והופכת לכתבת נסיעות ומטיילת בעולם למחייתה. למרות המרחק הם מבטיחים אחד לשני חברות נצחית וקובעים חוק: שבוע אחד, פעם בשנה ללא תירוצים, לצאת יחד לחופשה פרועה ביעד מתחלף.

תשע שנים לאחר מכן ושנתיים מאז נפרם הקשר בין שני הידידים, פופי היא לא אותה הכתבת הנחרצת חסרת השורשים שהייתה והרעב שלה לחיי נדודים כבר התרצה ונשלם. כעת היא רוצה משהו אחר, אבל לא בטוחה בדיוק מה. כאשר עולה בידה הזדמנות לבלות עם אלכס עוד חופשה אחת, היא לא מהססת ועולה על מטוס, הכל כדי לראות אם אפשר להחזיר את הידידות לקדמותה. אלכס לעומתה, לא מתרגש כל כך לפגוש את פופי. למעשה הוא מנסה להתחמק ממנה ככל האפשר, אבל משהו חזק ממנו מושך אותה אליה פעם אחר פעם. לאורך הסרט הם נזכרים בימים עברו, שנה אחרי שנה תוך כדי החלפת תפקידים בלתי נפסקת ביחסי החתול ועכבר שהם מנהלים, הכל תחת אשליית חברות אפלטונית לחלוטין. הלוך ושוב הסרט נושא אותנו במרוצת השנים, כאשר העולם שסביבם משתנה לאיטו, אהובים באים והולכים ודרך חיים שונה שמרחיקה אותם יותר ויותר אחד מהשני, עד לנקודת אל-חזור אחת שמסיימת את היחסים.

הבעיה העיקרית בעלילה היא שמלבד שתי הדמויות המרכזיות, כולם - החברים, המשפחה, בני ובנות זוג מזדמנים, ואפילו אנחנו הצופים - מבינים מהתחלה שלא מדובר בידידות גרידא כמו שמצוירת בצורה טובה בסדרה "אפלטוני" עם רוז ביירן וסת' רוגן. מטבילות ליליות בעירום בנהר ועד ללינה משותפת באוהל קטנטן, לא מרגיש כאילו כך ידידים נוהגים. מערכת היחסים המסובכת שלהם לא משתקפת לצופה כחברות נפש נטולת רומנטיקה והמתח המיני נראה לעיני כל.

במובן הזה הסרט אינו תורם דבר לדיון הפילוסופי הנצחי בנושא קיום האפשרות של קשרים אפלטונים בין שתי נפשות ממין שונה, בראש ובראשונה מכיוון שמושג קשר הידידות המוצג בסרט מעוות בצורה כל כך גסה שבשלב מסוים נמאס גם לצופה להעמיד פנים. אבל אם כבר אנו צופים בעשור של הליכה סחור סחור סביב סוגיה שכזו, לפחות זה קורה אל מול נופים מהיפים ביותר בעולם. מחצית הסרט צולם במחוז קטלוניה והנוף הספרדי המגוון גילם בעצמו מספר תפקידים כדוגמת אגמים צפון אמריקאיים וכפרים אירופיים נידחים, המצטלמים בצורה חלומית ומפתה תחת הבחירה המחמיאה ביותר של עדשה רחבה במיוחד.

הסרט סובב סביב אותם שני ידידים-אוהבים, אך לא נראה שזה תירוץ מספק בכדי להעמיק את קווי דמותם מעבר למינימום המוחלט. ביטוי האישיות של שניהם לא ממש עולה מעבר לסטיגמות הבסיסיות ביותר. בתור דמות ראשית הסובבת את הסרט על גבה, פופי לא מפתחת קו סיפורי יותר עמוק מהתשוקה להנאה מיידית והאישיות שלה מתחילה ונגמרת בהיותה טיפוס אקסצנטרי וקל דעת. היא חסרת דאגות ונוטה לעקוב אחר גחמות מזדמנות, ומעבר לזה אנחנו לא מקבלים הרבה עם מה לעבוד.



כדי להתאים לפורמט נאלץ אלכס להיות ההפך המוחלט וליצור אדם יותר רציני ומאופס, אך לא יותר עמוק או מעניין. בכל הקשור לעלילת המקור הסרט לא מתחייב להיצמד באדיקות אל הספר, אבל את חוקי הקומדיה הרומנטית הוא מאמץ עד הסוף: בהתחלה שונאים זה את זה, משם מפתחים ידידות מבלבלת, מבצעים יחדיו ריקוד חושני במיוחד כיאה לז'אנר ולבסוף מקנחים בסצנה רומנטית בגשם. ניתן לומר בבירור שהכותבים לא ניסו להמציא את הגלגל מחדש.
מה שכן, דבר מזה לא משנה, מכיוון שאם זונחים את ההתחכמויות בצד, עדיין מדובר בסרט מהנה ומצחיק. ההומור מאוזן, לא מנסה לדבר בשפה עכשווית או לפנות בהכרח לנוער כמו שקורה אצל רבים. כל הדמויות מקיימות את הסטריאוטיפים שלהן עד תומן, מה שיוצר אווירה משעשעת שמאירה אותן באור די חביב. בכל זאת, קשה לשנוא את הפוץ המתנשא כשהוא עושה את זה בצורה כל כך טוטאלית ולא מתנצלת. הפערים בקפיצה בין השנים החולפות והקצב המהיר מדי של השתלשלות האירועים מרמזים על כך ששעתיים אינם פרק זמן מספק כדי לצלול לעומק העלילה המקורית, אבל זהו בדיוק הזמן הנדרש כדי ליהנות מערב קליל ומבדר.

הסרט "אנשים שאנחנו פוגשים בחופשה" זמין לצפייה בנטפליקס. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן
« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
מיה הרפז - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
 
חיפוש בארכיון הטלוויזיה
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
   
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Obsession
1אובססיה
ציון גולשים
9.3/10
ציון מבקרים
3.8/5
Michael
2מייקל
ציון גולשים
9.1/10
ציון מבקרים
2.8/5
Reminders of him
3מזכרת ממנו
ציון גולשים
8.7/10
ציון מבקרים
2.0/5
Colours of Time
4צבעי הזמן
ציון גולשים
8.6/10
ציון מבקרים
3.5/5
Passenger
5הנוסע
ציון גולשים
8.5/10
טריילרים חדשים
Ready or Not Here I Comeמי שעומד מאחורי 2,1... How to Make a Killingעשיר רצח One night onlyלגמור את הלילה The Odysseyהאודיסיאה
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט