Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: מראה שחורה: חג מולד לבן

לכל מי שחווה לפחות אחד מפרקיה המטלטלים של הסדרה "מראה שחורה" (Black Mirror) של צ'ארלי ברוקר, אין ספק שבמגרש סדרות האיכות - מדובר באחד הדברים הטובים שנוצרו. הטקסט מטריד, מבריק ומעורר השראה, הדמויות מרתקות והנושאים רלוונטיים לחיינו במאה ה-21 ומעוררים דיון ממושך. לאלו שטרם הפכו חלק מהמכורים - הסדרה מציגה צפי אפשרי לעתיד הלא רחוק של האנושות עם ההשלכות האפשריות של המשך התקדמות הטכנולוגיה העכשווית. כל פרק עומד בפני עצמו, כמעין סרט קצר עם דמויות אחרות וסביבת התרחשות אחרת, אך התמה משותפת וברורה, וכך גם התחושה, האווירה והמראה של הפרקים שמדגישים את הנימה הביקורתית והייחודית של ברוקר .

שנתיים לאחר שהסתיימה העונה השניה, החליטו היוצרים לצאת בפרק בודד, "White Christmas", שמהווה פתיח חג המולד לעונה השלישית. הנושא המדובר בפרק החדש של "מראה שחורה" הוא התגלמות הגמד הקטן מאחורי מוחנו שמציק לנו בכל פעם, כשאנו נוכחים לראות עד כמה אנחנו תלויים כרונית בטכנולוגיה המתקדמת. הפרק למעשה מציג שלושה סיפורים עלילתיים, הנשזרים אחד בשני.

הפרק נפתח במסגרת, שממנה יוצאים לשלושת הסיפורים - שתי דמויות התקועות יחד בבקתה, כשבחוץ סופת שלגים. אנחנו מנותקים זמן ומקום. בשיחה שנפתחת בין השניים, מתברר כי האחד הוא גורו מאמן לשעבר, מאט (ג'ון האם, "מד-מן"), שעסק בנתינת שירותים ללקוחות המעוניינים בשיפור חיי הרווקות. מאט הוא מאמן 'אמנות הפיתוי', בגרסה עתידנית – עיני הלקוח מחוברות במעין שבב, שמשדר ישירות אל מאט היושב בבית וצופה במתרחש בדרך עיני הלקוח – וזה מנחה אותו בהוראות און ליין. הסיפור של מאט לחברו השתקן, ג'ו (ראף ספול), מציג במקביל את סיפורו של הארי – המודרך ע"י מאט און ליין. כאן מתחיל הסיפור הראשון. הארי הוא בחור ביישן היוצא למסיבה על מנת להשיג בחורה אקראית, כחלק מהתרגול של מאט.

דרך ההשוואה בעריכה המקבילה בין מאט בבקתה שמספר את הסיפור, לבין הכניסה אל תוך עולם הסיפור עצמו, אנחנו למדים שמאט משקר המון. אמנם הנחיותיו להארי בזמן אמת מתגלות כיעילות ופרודוקטיביות, אך הסיפור אל מול הבחורה במסיבה, שמזמינה את הארי לביתה - מסתיים בכך שהיא רוצחת אותו, בעקיפין בגלל ש"דיבר עם הקולות בתוך ראשו" (למעשה תפסה אותו מדבר למאמנו, מבלי ששם לב שהיא מתבוננת בו). הטכנולוגיה הובילה למותו של הארי. וגם – אחד התרגולים של מאט הסתיים למעשה ברצח תלמיד. לא משהו ששווה לציין ברזומה שלך. מאט משמיד כל פיסת טכנולוגיה שיכולה לקשור אותו למקרה ומורה גם לתלמידיו שצפו, לעשות כך. מאט טוען בפני ג'ו ששמע על מותו של הארי דרך החדשות. כמובן שנוכחנו כבר שהוא משקר. לכולם.

הוא ממשיך את סיפורו אל מול ג'ו, ומגלה לו שאשתו גילתה שהיה מעורב במקרה – ו"חסמה" אותו לצמיתות, חסימה שהופכת אותך למעין בבואה, שאינה נשמעת ואינה נראית – כמו כתם אפור וירטואלי בעיני האנשים. לכולם השתילו זד-איי, שמאפשר להם ראייה אופטימלית וממוקדת. הכל טוב ויפה עד שחוסמים אותך. אין דרך חזרה.

[*]מאט מגלה לג'ו שאמנות הפיתוי הייתה רק תחביב עבורו. עבודתו האמיתית פותחת את הסיפור השני בפרק – מאט כנציג חברת "סמארטליג'נס". הסיפור השני מתחיל במחשבותיה של גרטה (אונה צ'פלין), צעירה העומדת בפני ניתוח, הנשמעות בווייס אובר. בניתוח מסירים לה שבב שמתברר בדיעבד כי הושתל שבוע לפני בתוך במוחה, ו"למד" אותה ואת מחשבותיה. השבב משמש עבור מאט בעבודתו כנציג " סמארטליג'נס" – חברה המתמחה במתן פתרונות טכנולוגיים ללקוחות "עמוסים", אשר צריכים עוזר אישי בדוגמתם. תארו לכם שכפול של עצמכם, עם מחשבות ותחושות, שוכן בתוך ביצה וממלא את רשימת הפעולות היומיומיות, אותן אתם מתקשים לבצע. השכפול הוא קוד – ללא גוף, המאוכסן בחפץ דמוי ביצה המתקרא "עוגיה".

הבעיה היא שהשכפול בטוח בכך שהוא האדם עצמו, יש לו פרסונה. מאט מעניק לשכפול סימולציה של גוף בתוך העוגייה, ומעביר אותו עינויים של שעמום ורעב נוראי, ללא אפשרות לישון, אופציה שיכולה להגיע לשנים רבות - עד שלא נותרת לו ברירה, אלא למלא אחר הפקודות של המקור האנושי בנאמנות. כמובן שבעולם האמיתי השנים בעוגייה "מורצות" ושוות ערך לרגעים קצרים. גרטה (הלקוחה) קמה בבוקר ואמורה לבצע סדרה של ארגונים ותכנונים – אך השכפול עושה זאת בשבילה דרך לוח בקרה המצוי בתוך העוגייה. העניין הוא כמובן, שאנחנו מקבלים נקודת מבט נוגעת ללב של השכפול, שהרי זו גרטה שהוצאה מגופה. גרטה האמיתית מיוצגת כנהנתנית, ה"מיינד" שלה מוצג כעבד. – רמיזה מטאפורית מבריקה שמאפיינת את את תמת הסדרה. סצנת סדר יומה של גרטה בליווי השכפול החדש שלה מלווה בפסקול אופראי המתכתב עם אותו הפסקול המוכר מ"תפוז מכני" של קיובריק, שמציג את תמונת סדר יומו של אלכס הפסיכופת – וסוגר לנו מעגל מחריד של גרטה ש"יצאה מדעתה" (למעשה - lost her mind).

אנחנו חוזרים לשיחה בין מאט לג'ו, שנוקט לפתע את עמדת ההיגיון הבריא – הוא אומר פשוטו כמשמעו - מדובר בעבדות. לעומתו מאט מייצג את הגישה השנייה – שדוגלת בכך שהשכפול הוא עותק דיגיטלי, לכן אין באמת פגיעה. מאט רואה בג'ו איש טוב, וכאן מגיע מפנה עלילתי נוסף – ג'ו לא רואה את עצמו כך ומאט הופך ממספר סיפורים פטפטן לפסיכולוג חוקר, ומוציא את ג'ו משלוותו.

כאן מגיעה הכניסה לסיפור השלישי – סיפורו של ג'ו. לילה אחד מגלה ג'ו כי בת זוגו נכנסה להריון, והכל מתחיל להשתבש. היא הופכת מנוכרת אל ג'ו, לא רוצה בעובר וחוסמת אותו. היא עוזבת בבוקר את הבית, החסימה נשארת ועקב כך ג'ו לא יכול ליצור איתה כל קשר. לאחר תקופה הוא מגלה שבת' השאירה את ההריון. הרעיון היחידי שעולה לו הוא כתובת מגוריה של אביה, אליו היא מגיעה בכל חג מולד. הוא רואה אותה, ואת התינוק שנולד, שחסום גם הוא כי החוק תקף גם על צאצאים. הוא מחליט להמשיך ולבקר מדי שנה, עד שיום אחד הוא מגלה שבת' מתה בתאונה. הדבר היחיד הטוב שיוצא מזה, הוא שסופסוף הוא יוכל ללכת ולראות את ביתו. ואז מגיע המפנה הגדול בעלילה כשג'ו מגלה שביתו אסייתית, ולמעשה התינוקת היא מרומן שהיה לבת' עם חבר משותף של שניהם. הוא נכנס לביתו של אביה של בת', ואביה דורש שיסתלק משם.

הבית מבפנים נראה מוכר – למעשה זהו הבית בו יושבים בזמן הווה מאט וג'ו. כשג'ו מסרב להאמין ודורש לראות את ביתו, האב צועק שהיא אינה שם, וג'ו מכה אותו בכדור זכוכית למוות. ג'ו לפתע קולט ששעון הקיר לפניו הוא אותו אחד כמו בבקתת האב, ושלמעשה הוא נמצא באותו המקום בו רצח אותו. מאט מצידו, ממשיך לתשאל אותו לגבי שקרה, חדור מטרה. בשלב הזה כבר ברור שג'ו הוא שכפול, ושהבקתה הזו כנראה גם היא – העוגיה בתוכה הוא חי. השאלה שניקרה לנו כבר משנחשפנו לעבודתו השנויה במחלוקת של מאט – היא מה מעשיו בבקתה הזאת עם ג'ו. ואנחנו מגלים את התשובה – מאט במשימה. ג'ו קולט שהוא אינו מבין כלל במה הוא עובד שם או מה הוא עושה בבקתה, ומאט ממשיך בשלו בחקירה. ג'ו מספר שהילדה יצאה החוצה לחפש עזרה, היא נעלמת באדי הקפור שבחוץ ומתברר שמתה בשלג. ברגע שבירה זה, מצליח מאט להוציא הודאה מג'ו – שמודה במעשיו.

מאט אומר "עשיתי את זה. אני יוצא". ובשלב זה נעלם לפתע מהבקתה ומשאיר את ג'ו לבד. מתברר כי הוא נשכר ע"י המשטרה כדי לדובב את ג'ו. במשטרה נדהמים שהוא עשה את זה תוך שבעים דקות, אך מאט אומר ששינה את הגדרות הזמן לחמש שנים, במכשיר הטאבלט החכם ששימש אותו גם כשיצר ושלט בשכפול של גרטה. השוטרת ניגשת לג'ו האמיתי הכלוא בתא מעצר, ומברכת אותו על הוידוי בזכות העוגיה שהוצאה מראשו. היא אומרת לו שעכשיו הוא יכול לשתוק כמה שירצה. בנקודה זו אנחנו נוכחים לראות כי הטכנולוגיה של מאט אפשרה לשוטרים לשלול את זכותו הבסיסית הראשונה והאחרונה שנותרה לג'ו בעולם דיגיטלי זה – והיא הזכות לשתיקה. ההתקדמות הטכנולוגית מאפשרת למעשה את הקץ לפרטיות. גם כשאינך מוציא מילה, אנחנו כבר יודעים עליך הכל.

מאט מבקש מהשוטרת להשתחרר, שהרי הוציא מג'ו וידוי כפי שסוכם. הם מסכימים לשחררו, אך בגלל פעילותו הבלתי חוקית במתן השירותים והעובדה שלא דיווח על רצח – הוא חסום ע"י כולם. הוא יוצא מהתחנה ורואה את כולם כבבואות וירטואליות אפורות. השכפול של ג'ו נשאר בתוך הבקתה, בודד. השוטרים מנגנים באמצעות הטאבלט שיר שחוזר רפטטיבית ברדיו שבבקתה, ודנים את השכפול למשפט צדק – משנים את הגדרות הזמן לאלף שנים בדקה. "השאר אותו פועל לחג המולד", אומרת השוטרת. ג'ו נשאר כלוא בתוך המציאות המדומה, להשתגע.

למעשה הצורה של הפרק מכילה אלמנטים פוסטמודרניים מובהקים – מספר סיפורים השלובים האחד בשני, הפרדה לפרקים עפ"י כותרות, עם מספר דמויות מרכזיות, והעובדה של חלוקת המציאות לסדרת הוויים – מתקדמת כאן אף צעד אחד קדימה לרובד מציאות ורובד דיגיטלי, כשהדיגיטלי מקבל משקל גדול יותר ומשקף "מציאות" קודרת בה אנשים כלואים, ולמעשה מהווים קוד ממוחשב שנשלט כחומר ביד היוצר. גם אם נתייחס למאט כגיבור העיקרי השולט בטכנולוגיה, הוא בעצמו שבוי בה. הפרק אומר לנו שהתוצאה של לבהות כל היום במסך הממוחשב, גרמה לנו לטבוע בו בסופו של דבר, עם כרטיס בכיוון אחד. כשהטכנולוגיה משתלטת כל כולה על המציאות, פיזית ומטאפורית, נשאלת השאלה - מה כבר נשאר לאדם?

אין ספק, האמירה בפרק מאפיינת מאוד את הקונספט המפואר של הסדרה. ועדיין, הרף שהסדרה קבעה לעצמה גורמת לתחושה שחסר בפרק זה איזו הברקה שטרם נראתה. היצירה מדהימה, כמו תמיד, אך אין חדש תחת השלג.