Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: המתים המהלכים - ביקורת פרק פתיחת העונה השישית

הנה מתחילה עוד עונת סתיו טלוויזיונית וכמו בשש השנים האחרונות, אנחנו מקבלים פרק חדש של “המתים המהלכים” וכמיטב המסורת, הפרק הזה היה..... בינוני פלוס? מה? זה לא הסטנדרט שהתרגלנו אליו לפתיחת עונה.

אולי זה עניין של ציפיות מול מציאות. אחרי הכל, פרקי הפתיחה של העונות הקודמות, לפחות רובם, היו מצוינים ויותר מזה, קצביים, מותחים, מלאי פעולה ולפחות עם סצינה אחת גרנדיוזית שהשאירה את הצופים עם תיאבון לעוד. הפעם זה פשוט לא קרה. אל תטעו, זה לא היה פרק רע, והיו לא מעט נקודות שאהבתי (מיד בהמשך), אבל לא היתה את תחושת ה"וואו" שציפיתי לה מפרק פתיחת עונה של המתים.

בעיניי היו שתי סיבות עיקריות שהורידו משמעותית מההנאה שלי מהפרק: הראשונה היא פחות מדי זמן מסך של דמויות אהובות – פחות מדי מישון, דאריל, קארל. יותר מדי סשה ואייברהם, יותר מדי מגי, יוג'ין. עד כמה שהוא מצחיק ("אני מעריך את השיער"), לא בטוח שצריך כל כך הרבה הפוגה קומית בפרק פתיחת עונה. לעומת זאת הייתה הצגת עוד דמויות חדשות והתמקדות על דמויות משנה מאלכסנדריה, במקום התמקדות על הדמויות שבאמת חיכיתי לראות מה קורה איתן, בעיקר ריק ומורגן כמובן.

הסיבה השניה היא הרבה יותר פשוטה - לא היה מספיק מתח או תחושת אינטנסיביות בפרק הזה. האיום של המהלכים לא היה מספיק מוחשי. למרות כמה צילומים מרהיבים של העדר העצום של המהלכים בתוך המחצבה הישנה וכמה צילומי קלוז אפ מעולים של מהלכים, שעדיין לא ראינו כמותם עד היום, זה נראה כאילו הדמויות הראשיות שלנו לא ממש עמדו בסכנה אמיתית. התחושה הכללית הייתה של משהו שכבר ראינו בעבר לא מעט פעמים וזה יצר תחושה מוכרת ומלאכותית. למרבה המזל, סצינת הסיום קצת הצילה את התמה הזו בפרק.

[*] לצד זאת היו כמובן גם לא מעט דברים חיוביים בפרק הזה:

• הטריק של המעבר בין שחור/לבן לצבע כדי להפריד בין פלאשבקים לבין ההווה.

• הצילומים המרהיבים של המהלכים, גם של העדר בתוך המחצבה ולאורך הכביש וגם הצילומים בקלוז אפ של המהלכים שנתנו לי תחושה של השקעה מיוחדת.

• גלן וקארול, כל מילה מיותרת. הדמויות האהובות בדיוק במינון הנכון.

• המשפט הפסבדו פילוסופי שהופך לבדיחה היסטרית שמישון אומרת למורגן: "תמיד חושבים שיש לך עוד חטיף אנרגיה אחד" – אם כבר הפוגה קומית, אז כזו.

• התחושה שכבר דנו בה בעבר, שהסדרה הזו בכלל לא עוסקת באיום של המהלכים מול הניצולים, אלא הרבה יותר על החברה האנושית ומה נשאר ממנה אחרי אפוקליפסה.

• בסוף, תמונת הסיום, שהשאירה בכל זאת טעם טוב מהפרק הזה - הצופר שעולה מאלכסנדריה, שמפזר את עדר הזומבים ומפנה אותם ישר אל גבולות העיירה.