כבודו: ביקורת פרק הפתיחה

"כבודו", הסדרה החדשה ועטורת ההייפ של yes, נוצרה על ידי שלמה משיח ורוני ניניו, ומשחקים בה בין השאר יורם חטב, אלמה דישי ולוסי אהריש. היא מבטיחה ומנסה להיות הרבה דברים: ספקטקל ויזואלי מיוחד (בשיווק מודגשת במיוחד העובדה שזוהי הסדרה הראשונה בארץ שמשתמשת בטכנולוגיית 4K), מותחן פשע וגם יצירה עם אמירה פוליטית כלשהי. האם הפרק הראשון מסתמן ככזה של סדרה שנענית לכל הדרישות של עצמה, או נכשל בחלקן? ובכן, קשה להחליט.

נתחיל מהטוב. כמותחן פשע זה עובד. לגמרי. המסוגננות המחוספסת שחובבי הז'אנר נהנים ממנה נמצאת כאן ומועברת במקצוענות, הכתיבה מתחילה כבר עכשיו לפרוס עלילה מורכבת ומעניינת שצוללת לעומק הדמויות. אבל יותר מכל, כמותחן, הפרק פשוט מותח. הרבה מזה בזכות הצילום: האיכות הטכנית שלו שהזכרתי קודם והבחירות היצירתיות שהבמאי והצלם משתמשים בהם מתאחדים כדי ליצור שוטים חזקים וסוחפים (סצנת הוויכוח האינטנסיבית בין הגיבור לבנו בתחילת הפרק שמשתמשת בקלוז-אפים ותאורה סינמטית קלאסית היא דוגמא טובה לכך).

[*]

מעבר לצורה, חלק ממה שמחזק את המתח והסחיפה של הקהל הוא פשוט הכתיבה. קשה לי להכחיש שהדמויות הראשיות כאן עובדות: כולן ברורות, מאופיינות, ורסטיליות אך עקביות ומציגות מגמה של העמקה ושינוי. במובן כלשהו, זה אולי הפגם העיקרי של הסדרה (אם לשפוט מהפיילוט): היא לא ייחודית מספיק בשבילי. היא מרגישה כמו תרגום ישראלי של סדרה אמריקנית גנרית. מוצלחת בתור מה שהיא, אבל מוצלחת. מעין הכלאה בין הנוסחא המנצחת של כל סרט לא מזיק מהז'אנר שיצא בעשרים השנה האחרונות. בשבילי, כל סדרה צריכה ייחוד כלשהו, משהו מיוחד שהיא מביאה למסך ומעט סדרות לפניה הביאו. קשה לי עם סדרה שאין לי שום דבר מיוחד להגיד עליה, כי זה מרגיש כאילו אין לה שום דבר מיוחד להגיד או דרך מיוחדת להגיד אותו. יש שיגידו שעצם ה"ייבוא" של סגנון הסדרה הוא הייחוד שלה, בעיקר בגלל שהמוטיבים של מאפיה, פשע וצדק, מעניינים באופן שונה כאן מאשר במדינות אחרות. יוצרים עצלנים יותר היו בוחרים בקלות לעשות את זה כ"דרמת מתח משפטית מאמריקה בעברית". אבל מאוד במכוון, היוצרים משתמשים בנוסחאות ובאסתטיקה ההוליוודיות עם ספינים שדווקא תואמים למדינה שבה הסדרה יצאה. זה לא מבט על "החברה הישראלית", במובן הכי פשטני שאנחנו רגילים לראות, יש כאן גם פוקוס על צדדים שלה שאנחנו לא באמת רואים הרבה במדיה. השפע היחסי בדמויות בדואיות הוא כנראה הדוגמא הראשונה שקופצת לראש.

הפיילוט מתחיל סדרה שמסתכלת בביקורתיות וחוכמה על תופעות שונות בחברה הישראלית. מהגזענות דרך האלימות המשטרתית ועד לזו שנוכחת במערכת היחסים בין האב לבנו, ברור שהנושא העיקרי שהסדרה דנה בו הוא אלימות ומאצ'ואיזם בחברה שלנו. זה נהדר כשלעצמו שמותחן טלוויזיוני מפתח, לשם שינוי, אידיאולוגיה ונושאים במקום קשקושים גנריים, אבל זה פשוט לא מספיק. באופן פרדוקסלי ודרך חוסר הייחוד, דווקא העומק והכוח שבמסר מביאים לחולשתה של הסדרה בשבילי.

שוב, זה לא שהיא לא טובה, אבל היא פשוט, בינתיים, לא מיוחדת מספיק. הדיאלוגים מכילים עקבות כבדים של חשיבות עצמית מופרזת ומעצבנת עם מסר נגד אלימות שהוא רלוונטי אבל חרוש. בזמן הצפייה "כבודו" מספקת את הסחורה כמותחן ואפילו כדרמה, אבל היא פשוט כל כך גנרית במה שיש לה להגיד, שמיד לאחר הצפייה, היא נשכחת בקלות.

הסדרה תעלה לשידור ב-yesVOD ב-30.3 ובערוץ yes Oh ב-8.4