הכי אהבתי לעבוד על שובר שורות: ראיון עם העורך סקיפ מקדונלד

סקיפ מקדונלד הוא אחד מעורכי הטלוויזיה החשובים בשנים האחרונות. די לכתוב את רשימת הסדרות עליהן עבד כדי לגרום לחובב הטלוויזיה הממוצע להזיל ריר: "באפי ציידת הערפדים", "שובר שורות", "פארגו", "סמוך על סול" ולאחרונה "סדרה של צרות". לכבוד הגעתו לישראל לפסטיבל סרטי הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב שהתקיים בשבוע שעבר, ישב עימו כתב הטלוויזיה של "סרט" יוחאי גורלי לשיחה.

מבין כל הסדרות עליהן עבדת, מהי הסדרה האהובה עליך?

"אני חייב להגיד ש'שובר שורות'. נהניתי לעבוד עליה בגלל שהסיפור משתנה ומתפתח וזו פשוט דרך נחמדה לעבוד".

כמה שליטה יש לך על התוצר הסופי מול השואו-ראנר והבמאי, מבחינת עריכה?

"לשואו-ראנר בהחלט יש את המילה האחרונה, אבל יש לי הרבה השפעה יצירתית כי אני מתחיל בלהרכיב את התכנית בעצמי ואז מעביר את זה לבמאי והמפיק, אז אני מקווה שהדרך שבה אני מרכיב את זה מגיעה קרוב מספיק לתוצאה המבוקשת, כדי שלא יהיו ימים על גבי ימים של עבודה שבהם המפיק מעביר את זה לצורה שהוא רוצה. עדיין, בסופו של יום זה עדיין השואו-ראנר עם המילה האחרונה אבל אני מניח ש-25-30 אחוזים זו התשובה הסופית שלי".

[*]

סקיפ נולד וגדל בקליפורניה, בנו של עורך טלוויזיה. הוא התחיל את קריירת העריכה שלו בתחום האפקטים קוליים, ביצע מעבר לעריכת תמונות בתפקיד עורך משנה בסרטים עלילתיים, ולאחר מכן עבר לעבוד בטלוויזיה.

היית רוצה שאנשים יהיו מודעים יותר לעורכים כשותפים ביצירה?

"זה נחמד שמכירים בך, אבל אני לא ממש שואף לזה. זה נחמד כשאנשים מצביעים על דברים שאני עושה ואומרים לי כמה טוב הם חושבים שהם. אז כן, אני מניח שחלקית".

אילו חלקים אתה אוהב בעריכה?

"זה לחבר הכל יחד. זה כמו להרכיב פאזל, רק שהחתיכות לא באמת מתאימות, אנחנו יוצרים את החתיכות. זה כמו ללוש חמר, אתה זוכה לעצב וליצור מחדש את הכל".

יש משהו שאתה לא אוהב בעריכה?

"כשאין לך מספיק חתיכות להרכיב את זה כמו שצריך. [הוא צוחק] זה מתסכל. אבל כאן מה שאני עושה באמת נכנס לפעולה כי אני צריך ליצור משהו כדי לגרום לזה לעבוד. ואם חסרות לנו חתיכות לפעמים זה לא עובד כל כך טוב". ולפעמים אתה נהיה יצירתי ויוצר משהו חדש מחומר קיים?

"הו, כן. אנחנו עושים את זה לעיתים תכופות למדי. לוקחים חתיכות שהיו ממקום אחר ומשנים את הגודל שלהן ועושים דברים שונים כדי לעזור לפרק לזרום. בפרק של תכנית אחת הייתי צריך לערוך שוט של מישהו יוצא מדלת עם הדלת נסגרת, ולא היה לנו שוט שלו נכנס בחזרה אז הייתי צריך להשתמש באותו השוט ברוורס".

ב-2013 סקיפ זכה בפרס האמי לעריכת דרמה במצלמה אחת, על "פלינה", פרק הסיום של "שובר שורות", זאת לאחר עוד חמש מועמדויות שונות לפרס על פרקים מוקדמים יותר של הסדרה. סך הכל היה מועמד מקדונלד ל 7- פרסי אמי, 9 פרסי אדי, ו 3- פרסי הוליווד פוסט אלייאנס.

איך היה לקבל "אמי"?

"'אמי' זה מדהים. זה לא יאומן, אי אפשר בכלל לתאר את התחושה של זה. עם כל השעות של טלוויזיה, העובדה שאנשים חשבו שהפרק שאני עשיתי היה הכי טוב (מבחינת עריכה) של השנה, זה לא יאומן".

איך אתה חושב שעריכת קולנוע משתווה לעריכת טלוויזיה?

"ההבדל הוא בעיקר הזמן שיש לך לעשות את זה. בסרט, אתה יכול לקחת יותר משישה חודשים עד שנה וחצי כדי לחבר הכל ביחד. בטלוויזיה אנחנו בלו"ז קצר מאוד, יש לנו סך של שלושה או ארבעה שבועות".

אבל מבחינת התוכן, אתה רואה הבדלים כלשהם באמנות עצמה?

"למען האמת לא. האמנות היא עדיין לקחת את הסיפור וסוג של לספר אותו בדרך הכי טובה שאתה יכול. אם כי בטלוויזיה כן יש לך זמן לספר את הסיפור במשך 10-12 פרקים במקום שעתיים".

מקדונלד ערך את שלושת העונות המוקדמות של "באפי", והיה העורך הראשי של עשרים פרקים מתוכן. הסדרה הייתה מכוננת בהרבה מובנים, ועריכה היא בהחלט אחת מהן.

יש סוג של סטייל ייחודי לעריכה של "באפי". לגבי החוש והתחושה הקומית המאוד מורגשת של העריכה - איך השגתם את זה?

"זה קיים מאוד בפוטג' עצמו כי בתסריט יש המון מזה ואנחנו סוג של מחזקים ומשתפים פעולה עם מה שהשחקנים עושים. בעיקר מכוונים מחדש את הטיימינג הקומי של השחקנים כדי להביא את הסטייל הזה".

יש מעין דבר חוזר ב"באפי" שבו דמות אומרת משהו, ואז יש קאט, בדרך כלל לפלאשבק לעבר שלה, למשהו שסותר את מה שהדמות אמרה. כמה מזה זה אתה, כמה מזה זה עורכים אחרים? איך זה התחיל?

"אני חושב שלכל העורכים בתקופה שהייתי בה הייתה קצת השפעה כי זה התחיל לאט לאט וניסינו לראות אם זה עובד. ובסופו של דבר הגענו ביחד לגרסה שעובדת טוב, וכולנו קצת נדבקנו על זו".

בסדרה מן הסתם יש הרבה סצנות מכות, יש משהו שונה בעריכה של כאלה?

"כן, כי אתה מקבל כל כך הרבה חתיכות ואתה פשוט חייב להבין את הדרך הכי טובה לעשות הכל. לפעמים הם היו אפילו מצלמים את זה בפריים-רייט שונה בין שוטים אז זה היה נראה קצת מהיר יותר או איטי יותר. עם אגרופים למשל יש פגיעה והשפעה שצריך להעביר כדי לגרום לזה להיראות טוב וזו כן הרבה עבודה".

יש לך שחקנים שאתה אוהב לערוך יותר מאחרים?

"זה תלוי בשחקן. לפעמים כשלאנשים יש פרופס, יש שחקנים ששוכחים את מה שאני עושה ולא משתמשים בו בעקביות. כי תזוזה של אביזר, כן מסבכת דברים, אם למישהו יש כוס ביד, אז רגע אחד היא למטה ורגע אחד הם שותים ממנה. אם הם לא מתזמנים את זה כמו בתסריט זה הופך את זה לממש קשה להרכיב הכל אחר כך".